אחריות של מי?

אחד הדיונים המעניינים והמחכימים שיצא לראות פה בכלוב, תודה לעל מי שטרח/ה להגיב 🙏🏻

במערכות יחסים בדסמיות, מוטלת על השולט אחריות גבוהה מאוד. מדובר ביחסי כוחות לא סימטריים לחלוטין, צד אחד מחזיק את כל הכוח והצד השני חשוף לחלוטין. אם הצד שמחזיק את הכוח לא ינהג באחריות ובזהירות, יכול להיגרם נזק שאינו בר תיקון.
בסופו של דבר, התנהגות של אנשים היא פונקציה של הפרופיל והאופי שלהם. מי שהוא אמפתי, בוגר, מפרגן, אכפתי, דואג, אחראי, יתנהל כך בכל מערכת יחסים שהוא יטול בה חלק ולהפך.
אנשים נמצאים במערכות יחסים לא בדסמיות שהן סבל ארוך ומתמשך, עם פרטנרים מניפולטיביים, ביקורתיים, קנאים ואגואיסטים והם נשארים שם ממגוון סיבות, חשש מהלא נודע, צורך אנושי באמפתיה, בלגיטימציה, פחד מבדידות, אלו גורמים להם לשכנוע פנימי עמוק שצפוי שינוי, שהאירועים הקשים הם חד פעמיים, שהם אשמים וכיו"ב, זה לא ייחודי למערכות יחסים בדסמיות, אלא שבהן, כאשר הצד החזק הוא רע, לצד החלש קל יותר להיקלע למערבולות האלו והרע יתן דרור לרוע שלו ללא מגבלות.
בסופו של יום אנחנו צריכים להיות רק בסביבה שמסבה לנו אושר, ביקורת מתמדת, חוסר פרגון וכו' וגו' וכיו"ב, אלו תמרורי אזהרה בוהקים.

באמירות האלה יש סכנה. בכל זאת מדובר בשני יצורים בוגרים ומודעים שבאים לתת ולקבל בדיוק את מה שהם מעוניינים בו.
לא נדובר באנס ונאנס, לא מדובר בילד ומבוגר. שני אנשים בוגרים. אפילו לא פסיכולוג ומטופל.
האחריות היא של שניהם יחד וכל אחד לחוד.
הכלל הראשון והאחרון באחריות הוא - שהיא לא ניתנת לחלוקה.
קצת כמו בתאונות בצומת - שני הצדדים אחראים להיכנס אליו רק כשהוא פנוי.
זה אומר שגם אם אני "מאציל סמכויות" או מעביר כח/שליטה/הובלה, למישהו אחר, זה לא מקטין את האחריות העצמית שלי.
וכנ"ל הפוך. מה שכתבתי קודם הוא בהלימה מלאה לטקסט הזה ולא בסתירה.
אני פשוט התייחסתי לצד אחד וליכולת שלו להיות בתהליך עד סופו.
כל אחד אחראי על ההתייחסות שלו לצד השני. לא להיפך.

ואף אחד מאיתנו לא טלית שכולה תכלת, כולנו צריכים את החוטים הקטנים שמחזיקים את הדבר השלם.
זה לקח שלומדים לפחות פעם אחת (וכואבת) בחיים, ועם קצת מזל והרבה רצון טוב, לא חוזרים על זה.
כל היבריס פוגש בנמסיס.

בהמשך לתגובה הקודמת ולאור ההתחפרות המיותרת לטעמי לגבי האחריות לא עדיף ופשוט לדבר על כבוד הדדי
במקום להתחשבן . פשוט לעשות הדדית את הדבר הנכון מצד כל צד

יש פה שתי בעיות
פה בדיון ובכלל ב"קהילה"

אחת נובעת מהשפה העברית
אחריות זה מה?
accountability?
responsibility?

עד שמישהו יתקן אותי אני אתרגם עצמונית accountability ל "אחריות ל" בניגוד ל"אחריות על"
אני אחראי למה שקרה
אתה אחראי על סידור השמירה

ביחסי שליטה יש חוק בסיסי
פשוט קל הגיוני לוגית פילוסופית, אבל בקושי מוזכר:
לשלוט על מישהו זה לקחת את הסמכות להחליט עליו ובשבילו דברים
אם השליטה טוטאלית (אין כזה דבר טוטאלי - אבל זה נושא אחר - שקט!)
אזיי "האחריות ל" - טוטאלית
זה המקבילה ל - "אל תעשה לחברך את ששנוא עליך" לגביי השאר - צא למד והעמק

בסדר אי אפשר ללמד שליטה אחריות וסמכות על רגל אחת
אבל הבסיס חייב להיות ברור סמכות ואחריות!

דיסקליימר "צא ולמד"
יש ב BDSM הרבה פרדוקסים
למשל הנשלטת ובקשת השחרור
אז אחריות קיימת גם מצידה אבל היא לא מפחיתה מהאחריות שבאה עם הסמכות
נסיון לקחת אחריות או לחלוק אחריות באותו מימד של השליטה
מקביל לשליטה מלמטה - קחו את זה בחשבון

פשטני מדי לדעתי.
אין נקודה אחת כזו במערכת היחסים, בה נמסרה השליטה כולה, בבת אחת, לשולט.
כלומר, יש כזו, בפנטזיה, בה מכניסים אותך לתא, נועלים וזורקים את המפתח לים.
המציאות הרבה יותר חזקה ומגניבה, ושם צריך לתת/לקבל את השליטה כל פעם מחדש. יש ריקוד.
בסימביוזה הזו יש מי שרוצה לקבל את השליטה ויש מי שרוצה לתת אותה.
וכל מיקרו החלטה כזו אקטיבית או פסיבית, מקדמת לקיחת אחריות.

וזה שמשבץ את השמירות נבחר פעם אחת וכמו בפנטזיה, אין חזור.
לא רק זה, אלא שהוא עצמו לא שומר ועושה לחברו מה ששנוא עליו

קחו
תנסו לחבר את הנקודות:



ולך Teacher:
מישהו אמר פעם
שמי שלא יודע לעשות הולך להיות מורה
כמה פעמים צריך לכוון אותך ממש לשורה כדי שתקרא
ומה הסיכוי שאם הצלחת לקרוא אכן תבין???
כתבתי במיוחד ליצורים כמוך:
(אין כזה דבר טוטאלי - אבל זה נושא אחר - שקט!)

מה אני יכול להגיד, אפילו הרמה של ניסיון ההעלבה שלך מעליבה בפני עצמה

בכל מקרה, לענייננו.
הנושא הזה מספיק חשוב כדי לזכור שאנחנו לא ממציאים פה את הגלגל. לא במערכת היחסים ולא בתחומי האחריות בה.
וכמו שבזוגיות וונילית אין שום שאלה של מי נושא באחריות, כך גם במערכת יחסים bdsmית.
המילים ״שולט״ ו״נשלט״ לא רלוונטיות פה. אלא אדם ואדם.
אתה יכול לא להסכים איתי, אבל או שתנמק, או שתחזור להעלבות מביכות, אני סבבה עם שניהם.

(ולא, פילוסופיה בשקל ועמידה כמו תוכי ז׳אקו על כתפי ענקים כמו הלל, או ברנרד שו זה לא ממש נחשב)

כמו בכל קשר אנושי, אני לא אביא את האדם מולי למצב שמסוכן לו, תוך כדי הקשר אני מתבוננת ורואה שגם הוא שומר על עצמו, שהוא לא מאבד את עצמו, ואם אני מבינה שכן אני מסיימת את הקשר בצורה הנוכחית שלו, שנראה שלא מוציא מאיתנו את הצדדים הטובים שלנו.
האדם הזה עדיין חשוב לי וכל המטרה ששנינו נרגיש טוב, אז אני עושה את זה בישירות ועדינות, ואני מבהירה כמה אני עדיין מעריכה את הדברים הטובים ואת האדם עצמו, שהחוויה תשאר חוויה מעצימה לכל הצדדים.
אנשים שעברו איתי רגעי שפל כאלה הם מחבריי הטובים היום.