ממעוף הציפור

ממעוף הציפור

marioneta​(נשלטת) • 13 ביולי 2003

היום הראשון של שארית חיי,
משאיר את העבר כבול בין חושי,
אותה תחושה, שהוכחת קיומה נופץ,
מייתמת את נפשי מול מכתב כל כך נחרץ,
נתתי את כולי, קשרתי את רוחי,
אך אותה ציפור החופש לא שקטה בתוך מוחי,
וכשעפה פרשה כנף,
את חרבך המלוטשת הנפת בחטף,
חשבת לחרוץ דין, חשבת לרמוס,
אך מעופי הגבוה, עשה לזה סוף,
בין גלי הרוח מביטה בך,
דימעותי נושרות וזולגות על פניך,
ליבי שותת, וכולי דואבת,
מנסה במליחות לכבות את האש שעדיין מלחשת...

pam • 13 ביולי 2003

מדהים. נוגע ללב. יפהפה.

אני מניחה שהיה קשה לכתוב את זה ועוד יותר קשה לפרסם.

אז תודה.

אני לא מכירה אותך, אבל אם הבנתי אותך בין המילים והשורות - אני מחזקת אותך על האומץ.

יפתי..

שולמית​(לא בעסק) • 14 ביולי 2003

את כותבת מדהים..
כל כך מזדהה עם הדברים.
שולחת חיבוקי ענקייי }{

מריונטה....איזה כיף שחזרת לניק הזה

שלום

נובלס אובליז' • 14 ביולי 2003

פגוע וחבול ומדמם
שבור לרסיסים
מנותץ תקווה
חלמתי חלום
ועכשיו הזמן להתעורר
חיי בטוב, מריונטה
היי מאושרת ושלמה
רוצי לך לארבעת קצוות תבל
טרפי את החיים
נפרד ממך לשלום, בכאב נורא
מקווה שתמצאי שלווה יום אחד
מאחל לעצמי להתעורר ולקבל את בחירתך
היי שלום אהובתי

כשפוקעים המיתרים

DOM Perignon​(שולט) • 14 ביולי 2003

כשפפוקעים המיתרים המחברים את הלבבות.
זה כואב לשניהם.
זה כואב לכל אחד לחוד.
והכאב הזה עולה עד לכאן, ושומעים אותו.

ומה לעשות שכאנשים בוגרים הכאב הוא חלק מהדרך שבחרנו בה.
מקווה בשביל שניכם... לכל אחד מכם.

ששוב תדעו אהבה.

SOM Perignon.

DomDomina​(שולט) • 14 ביולי 2003

נוגע ללב
ומקווה שליבך הפצוע,
יגליד,מבלי להשאיר צלקת.

lihi • 14 ביולי 2003

שולחת לך המון נשיקות