מצב נפשי בדינמיקת שליטה- האם יש קו אדום

שאם האדם הזה נמצא בטיפול , אז אהיה מוכנה לנסות. כשולטת כן אהיה עדינה ואברר איתו איך זה מרגיש לו . אם זה נשלט/ת שהם לא בטיפול בכלל, אני אסרב להיות השולטת, פשוט כי אני לא חושבת שזה נכון. בסוף בידיסמ זה לא טיפול , ואני לא יכולה לעזור לו. אני יכולה לתמוך ולעודד אבל אני לא יכולה להיות בכובע של מטפלת ואני גם לא מעוניינת בכך. לא סתם אומרים לנו שעושים את זה "שפוי בטוח ובהסכמה". חשוב לי קודם כל שהצד השני יהיה במקום יותר בריא נפשית.. כי לפעמים כשלא מטופלים, עושים בחירות מתוך כאב וחולי, וזה עלול לגרום לנזק עצום לכולם. אני לא רוצה להזיק נפשית לאף אחד. זו לא המטרה של קשר שליטה..קשר אמור להעצים את שני הצדדים.

בקצרה: לא.

בהרחבה:
אני לא מאבחנת, לא מטפלת, אין לי את הכלים, את הידע ומכאן אין בי גם את הרצון להיות בקשר שבו יש איזשהו משתנה שיכול להשפיע דרמטית על מצבו של אדם אחר לרעה.
בעיניי, זה שלאותו אדם יש מודעות למצבו, אין בה כדי להפחית מהסיכוי/סיכון שמשהו עלול להשתבש.
זו אחריות שבאופן אישי, אין לי עניין לקחת על עצמי.

זה אולי לא פוליטקלי קורקט, זה אולי נשמע לא הוגן, אבל מבחינתי זה הדבר הנכון לעשות עבורי, כמו גם עבורו.