G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
29 בנוב׳ 2004
היי, גברת צמאה, בואי רגע...
ואחרי הכול אתה כלום. כלום, פשוט ככה. כלום. לפעמים אתה מתכחש לזה, אתה אומר לעצמך שאתה הכול. אתה בעל היכולת, אתה הכול יכול, אתה האל של עצמך, מרקד בהרמוניה מושלמת עם בוראך. שטויות, רגעי מאניה קלים של הזיה.
אחרי הכול, אתה כלום. תחייה. אף אחד לא אוהב אותך, אתה בודד, עלוב, עני, איזוטרי ולא מציאותי. תחייך דפוק, תחייך בשביל לחיות. תחייה, זה עובר מהר. * כתבה צמאה בפורום: "איך מתמודדים עם שברון לב". WELL צמאה, בואי אני אגיד לך איך מתמודדים עם שברון לב. אצלי זה הולך בדרך הבאה: אני, אני יורק בפני האל, מוציא את הבלבול העלוב שלי, משתין על הריצפה, מייבב אחת לחודש כמו זאב חולה כלבת אל מול הלבנה, ומבין דבר אחד. זו שאני רוצה, זו שרציתי, אותה אחת, היא האחת. אני עם הכאב שלי -בוחר- לחיות. לא מתמודד איתו, לא נאבק בו, לא מצפה שיעלם, ההפך. מאמץ אותו בכל כוחי ובוחר לעבור פה, על פני האדמה הרקובה והעלובה הזו, בידיעה שפעם, פעם היתה לי אהבה אחת אמיתית. לא רוצה מעבר, לא עוזב, לא שוכח, לא מוותר. בזבוז חיים? צעירות נפש? ילדותיות? האדרת אמרות שפר? וואלה, אולי, בשורה התחתונה, אני עם אותה אחת חי כבר שנים רבות... בלעדיה. תעיד כל מי שהיתה במחיצתי בשנים האחרונות את העובדה הבאה: אני, אני רק לרגעים. זה מצחיק כמה מהר מתאהבים באלו, שהדבר האחרון שהם רוצים זה שיתאהבו בהם. זה מצחיק עוד יותר, כמה אלו שהדבר האחרון שהם רוצים זה שיתאהבו בהם, למעשה רוצים שיתאהבו בהם מי שלא התאהבו. למה אני כותב לך? מה אני אומר לך? ראשית, כי כתבת לי שאני היחיד שלא כתב לך דבר ודווקא עניין אותך מה אני חושב. שנית, כי כל מי שכתב לך את מה שכתב, כתב מנטרות של חולשה. כואב לך? קשה לך? האמת הכי קשה ומסריחה, אבל... אבל היא משחררת ומגנה. את, את חופשיה מאכזבות כי את חיה אכזבה. את מוגנת מכאב, כי את כאובה. בסופו של דבר, מתרגלים לשניהם, הכאב והאכזבה. ואומנם חיים בצלם, אבל דאם גירל! הרבה כוח יש באמת הזו... תשארי נאמנה לכאב שלך, זה מה שאני אומר. פאק איט, החיים עוברים מהר מידי... * יש כאן אחת, שהיא אחת. מעבר לזה, לא אוסיף. |
|
|
צמאה(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
30 בנוב׳ 2004
ואז הגיע מר גולד
אני לא יודעת איך להסביר לך את זה אבל אני יושבת כאן וקוראת את מה שכתבת ומרגישה כאילו אתה יושב בחדר הזה ורואה את כול מה שאני עושה ויודע עלי הכול. אני פשוט חיה כמו שתארת.
אתה סגרת אתה את מה שכתבת לי במשפט יש כאן אחת שהיא אחת ואני לא יודעת עם זה מופנה אלי אבל אני רוצה לסיים את מה שאני כותבת לך במשפט יש כאן אחד שהוא אחד. תודה צמאה. |
|
|
בכוח המוח-אשה
|
לפני 19 שנים •
1 בדצמ׳ 2004
אני תוהה
לא עדיף לעשות תכתובות ממוענות מאדם פרטי לאדם פרטי וחלילה בתיבת ההודעות?
|
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 19 שנים •
1 בדצמ׳ 2004
ציטוט: לא עדיף לעשות תכתובות ממוענות מאדם פרטי לאדם פרטי וחלילה בתיבת ההודעות?
אבל אז לא נוכל לראות כמה אדיב, חכם, רגיש ומנומס גולד! |
|
|
|
lrdjohn
|
לפני 19 שנים •
8 בדצמ׳ 2004
לא הבנתי G-O-L-D כתב/ה: ואחרי הכול אתה כלום. כלום, פשוט ככה. כלום. לפעמים אתה מתכחש לזה, אתה אומר לעצמך שאתה הכול. אתה בעל היכולת, אתה הכול יכול, אתה האל של עצמך, מרקד בהרמוניה מושלמת עם בוראך. שטויות, רגעי מאניה קלים של הזיה.
אחרי הכול, אתה כלום. תחייה. אף אחד לא אוהב אותך, אתה בודד, עלוב, עני, איזוטרי ולא מציאותי. תחייך דפוק, תחייך בשביל לחיות. תחייה, זה עובר מהר. * כתבה צמאה בפורום: "איך מתמודדים עם שברון לב". WELL צמאה, בואי אני אגיד לך איך מתמודדים עם שברון לב. אצלי זה הולך בדרך הבאה: אני, אני יורק בפני האל, מוציא את הבלבול העלוב שלי, משתין על הריצפה, מייבב אחת לחודש כמו זאב חולה כלבת אל מול הלבנה, ומבין דבר אחד. זו שאני רוצה, זו שרציתי, אותה אחת, היא האחת. אני עם הכאב שלי -בוחר- לחיות. לא מתמודד איתו, לא נאבק בו, לא מצפה שיעלם, ההפך. מאמץ אותו בכל כוחי ובוחר לעבור פה, על פני האדמה הרקובה והעלובה הזו, בידיעה שפעם, פעם היתה לי אהבה אחת אמיתית. לא רוצה מעבר, לא עוזב, לא שוכח, לא מוותר. בזבוז חיים? צעירות נפש? ילדותיות? האדרת אמרות שפר? וואלה, אולי, בשורה התחתונה, אני עם אותה אחת חי כבר שנים רבות... בלעדיה. תעיד כל מי שהיתה במחיצתי בשנים האחרונות את העובדה הבאה: אני, אני רק לרגעים. זה מצחיק כמה מהר מתאהבים באלו, שהדבר האחרון שהם רוצים זה שיתאהבו בהם. זה מצחיק עוד יותר, כמה אלו שהדבר האחרון שהם רוצים זה שיתאהבו בהם, למעשה רוצים שיתאהבו בהם מי שלא התאהבו. למה אני כותב לך? מה אני אומר לך? ראשית, כי כתבת לי שאני היחיד שלא כתב לך דבר ודווקא עניין אותך מה אני חושב. שנית, כי כל מי שכתב לך את מה שכתב, כתב מנטרות של חולשה. כואב לך? קשה לך? האמת הכי קשה ומסריחה, אבל... אבל היא משחררת ומגנה. את, את חופשיה מאכזבות כי את חיה אכזבה. את מוגנת מכאב, כי את כאובה. בסופו של דבר, מתרגלים לשניהם, הכאב והאכזבה. ואומנם חיים בצלם, אבל דאם גירל! הרבה כוח יש באמת הזו... תשארי נאמנה לכאב שלך, זה מה שאני אומר. פאק איט, החיים עוברים מהר מידי... אז מה אתה בעצם אומר גולדי, שהאכזבה משחררת ? |
|
|