Neo
|
לפני 21 שנים •
12 ביולי 2003
איפוק כחלק מכניעה
המאמר הנ"ל מושפע בחלקו ממאמרים שנכתבו בנושא חופש הביטוי וסוגיית משפטיות שונות.
"דחיית סיפוקים" – מה זה בדיוק ? ----------------------------------------------------------------------- דחיית סיפוקים – הינה לגלות איפוק כלפי רצונותיך, כלפי הדברים שמסבים לך עונג או שבוערים בליבך. אם כך מה זה איפוק ? עפ"י מילון אבן שושן – "שלט ברוחו, עצר בעד רגשותיו" ואכן, איפוק וריסון מידות טובות הן, אפילו כשמדובר בדברים טובים וחיוניים. אכילה, למשל: בלעדיה אין לנו קיום, אבל מי שאוכל ללא איפוק וריסון, סופו להשמין, ללקות בליבו ואפילו למות. נשאלת השאלה היכן עובר הגבול ? ניקח דוגמה: נניח שבמקום מסויים יש שופט מושחת שהוא באמת שקרן פתולוגי, ושתלונתו של עורך-הדין מסויים עליו, בעניין זה, מופנית אל הגורם המוסמך. הגורם המוסמך קובע כי תלונתו אכן רלוואנטית, והשאלה היא לאיזה "איפוק וריסון" מצפים מהגורם המוסמך? שיאמר על השופט שהוא "שקרן פתולוגי לכאורה"? "שקרן פתולוגי במידת-מה"? אולי שהוא "גובל" בשקרנות פתולוגית?! אם כך, כשמדברים על "איפוק וריסון", לא נשאלת השאלה איזה "איפוק וריסון" (האם ישנם "סוגים" של "איפוק וריסון"?), אלא השאלה כמה "איפוק וריסון", כי העדר מוחלט של איפוק וריסון פירושו הוא שילוח-רסן מוחלט, אבל איפוק וריסון מוחלטים פירושם הוא גם סתימת-פיות מוחלטת. ויסכימו איתי מרבית הדומיות שאין הן מעונינת במערכת יחסים מסוג זה. כאשר הדברים אסורים לאמירה, הם אסורים מכח עצמם, ושאלה ה"איפוק וריסון" אינה מתעוררת כלל, כי אסור הוא אסור, ואין כל צורך "לרפד" את הקביעה שהדברים אסורים. והכוונה פה לניבולי פה וכו'. נשאלת, איפוא, השאלה מהם ה"איפוק והריסון" הנדרשים כאשר הדברים מותרים לאמירה, ומדוע נדרש אדם להתאפק ולרסן את עצמו מלומר דברים אשר מותר גם מותר לאומרם. דברים שהוא מרגיש ורוצה לספר לדומית, רצונותיו שלפעמים יכולים לעמוד בסתירה מסויימת לרצונותייה ואולי אפילו רק להבהיר אי-הבנה שמקורה יכול להיות בהרבה סיבות לרבות "פלאי הטכנולוגיה". וזה מחזיר אותנו לשאלה כמה "איפוק וריסון" נדרשים בנסיבות אלה או אחרות. דרישה ל"איפוק וריסון" של מאה אחוזים פירושה, כאמור, סתימת-פיות מוחלטת, שהרי גם בביקורת מתונה ישנה מידה מסויימת של חוסר איפוק וריסון, ועל כן מי שדורש מזולתו "איפוק וריסון" צריך לומר גם באיזו מידה: 100 אחוזים של איפוק? 90 אחוז? 63.47 אחוזים? אולם, מכיוון שאנחנו כולנו בני אדם, דומיות, סאבים , שפחות ואדונים, הרי שלכל זוג אנשים תהיה מידה אחרת וגם היא תשתנה בהתאם למצב הנתון. איפוק הוא חלק מכניעה ולכן לסיכום ברצוני לומר כי בתור סאבים עלינו להבין את החשיבות הגדולה של להיות מאופקים, לסמוך על הדומית שתוביל אותנו בדרכה, לא לשמור דברים בפנים לנצח, אבל לדעת ולזכור תמיד שגם אנחנו צריכים לשלוט – לשלוט ברוחנו. ( מוקדש בערכה ובהערצה למישהי מיוחדת מאוד ) |
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
12 ביולי 2003
תודה רבה על המאמר, ניאו. מסכימה איתו מאוד. בעצם, יש פה רעיון מעניין- על הסאב/ית לשלוט בעצמם! אף פעם לא חשבתי על זה ככה. מכאן שסאב/ית טובים הם בעצם אנשים שמאוד שולטים בעצמם?
|
|
|
|
Neo
|
לפני 21 שנים •
13 ביולי 2003
תודה, איימי
איימי - תודה שהקדשת מזמנך היקר לקרוא את זה ותודה גם על המחמאה.
|
|
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
13 ביולי 2003
You're welcome...
|
|
|
| אחד שמבין(נשלט) |
לפני 21 שנים •
13 ביולי 2003
amy כתב/ה: תודה רבה על המאמר, ניאו. מסכימה איתו מאוד. בעצם, יש פה רעיון מעניין- על הסאב/ית לשלוט בעצמם! אף פעם לא חשבתי על זה ככה. מכאן שסאב/ית טובים הם בעצם אנשים שמאוד שולטים בעצמם?
איימי אני חושב שזה די ברור שהכל מתחיל בשליטה עצמית הרי אנחנו לא מדברים כאן על דומיות שחוטפות סאבים אלא על סאבים שמוסרים את עצמם בפני הדומיות. בכלל אני תמיד טוען שסאב זה אדם מספיק חזק שמסוגל למסור את עצמו למרותה של הדומית (אדם חלש מפחד להתמסר ולהיראות חלש). אכן במקרים רבים מתגלה שסאבים\ות הם אנשים בעלי אישיות חזקה מאוד מעניינת ומגוונת שלכאורה בעיני אנשים מסוימים סותרת את עצם היותם סאבים מתמסרים וכנועים. |
|
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
13 ביולי 2003
אחד שמבין כתב/ה: amy כתב/ה: תודה רבה על המאמר, ניאו. מסכימה איתו מאוד. בעצם, יש פה רעיון מעניין- על הסאב/ית לשלוט בעצמם! אף פעם לא חשבתי על זה ככה. מכאן שסאב/ית טובים הם בעצם אנשים שמאוד שולטים בעצמם?
איימי אני חושב שזה די ברור שהכל מתחיל בשליטה עצמית הרי אנחנו לא מדברים כאן על דומיות שחוטפות סאבים אלא על סאבים שמוסרים את עצמם בפני הדומיות. בכלל אני תמיד טוען שסאב זה אדם מספיק חזק שמסוגל למסור את עצמו למרותה של הדומית (אדם חלש מפחד להתמסר ולהיראות חלש). אכן במקרים רבים מתגלה שסאבים\ות הם אנשים בעלי אישיות חזקה מאוד מעניינת ומגוונת שלכאורה בעיני אנשים מסוימים סותרת את עצם היותם סאבים מתמסרים וכנועים. זה נכון, אחד שמבין. אני מניחה, שמה שחשבתי עליו זה יותר שפחות ועבדים. אנשים שהם לאו דווקא חזקים מטבעם. אולי אנשים שבעצם יש להם קושי במשמעת עצמית. ומכאן באה ההארה  האישית שלי לגבי הקשר בין שליטה עצמית להתמסרות.
|
|
|
|
שיקי(נשלט)
|
לפני 21 שנים •
13 ביולי 2003
אני הרשיתי לעצמי לקחת מהמאמר הנפלא של ניאו משפט אחד, שצד את עיניי:
"דברים שהוא מרגיש ורוצה לספר לדומית, רצונותיו שלפעמים יכולים לעמוד בסתירה מסויימת לרצונותייה ואולי אפילו רק להבהיר אי-הבנה שמקורה יכול להיות בהרבה סיבות לרבות "פלאי הטכנולוגיה". " ביחסי שליטה, יש משמעות עליונה לכנות, לא ניתן להסתיר דברים הכל חייב להיות גלוי חשוף, רמת הכנות גבוהה מכל קשר ונילי רגיל. קשה לי לחבר את שני הנושאים יחדיו, כפי שחוברו במאמר (המאלף אגב). אם אותו אדם "יתאפק" ויעדיף להסתיר מפני הדומית שלו את האמת, את מה שהוא מרגיש ואפילו אם מה שהוא מרגיש סותר את רצונה באותו מקרה, הרי תאבד הכנות הזו, שאליה כולנו ואם לא כולנו, אז רובנו שואפים, ואם היא תאבד, כל הקשר המדהים הזה ירד לטימיון, לא ניתן יהיה להגיע לאותה שלמות אליה כולנו שואפים, וחבל. צריך, כך חושב אנוכי, לעשות הפרדה בין "דחיית סיפוקים" לבין כנות - אלו שני נושאים שונים בתכלית - אחד לא אמור לבוא על חשבון השני, שכן קשה לי לראות כיצד אותה דומית תרצה לוותר על כנות מלאה של הסאב שלה וקשה לי עוד יותר לראות איך ניתן לחבר זאת עם "דחיית סיפוקים". זו לפחות דעתי הצנועה... |
|
|
|
Neo
|
לפני 21 שנים •
13 ביולי 2003
לשיקי
יש משהו בדברייך,
קראתי את זה שוב תוך התייחסות לנקודות שהעלת, לגבי הכנות - זה דבר ברור, אני התכוונתי במשפט הנ"ל לדברים שבוערים בתוכו, אבל בדיוק באותו רגע שהוא כל רוצה להגיד אותם, בדיוק בדיוק באותו רגע שהברזל חם, הוא מצווה לשתוק. אם תסתכל אחורה בחיים שלך אני בטוח שהיית בסיטואציות שונות , לא בהרכח BDSM, שהיית בסערת רגשות, אולי בוויכוח או ישיבה לוהטת, מת להגיב, ידעת שיש לך דברים אמיתיים ונכונים להגיד, אבל שתקת...שתקת באותו הרגע.... אולי אחרי זה דאגת להעביר את המסרים שלך בדרכי נועם, אבל באותו הרגע , בעצם התאפקת. לזה התכוונתי. לדעתי זה מקרין הרבה על כבוד והערכה, בייחוד שזה משולב עם אמון מלא בדומית, שתוביל אותך בדרכה ותדאג שלעולם לא תיפגע פיזית או נפשית. תודה על המחמאה ועל ההתייחסות הרצינית, שיקי.
|
|
|
דוכיפת(נשלט)
|
לפני 21 שנים •
14 ביולי 2003
ממש לא הצלחתי להתאפק.
מענין ,גם לי משום מה בא לכתוב על"איפוק" אז כתבתי,בשבת צרוף מקרים או?.... בכל זאת החלטתי-אני מתאפק ((מוקדש גם למישהי מאד מיוחדת במינה) |
|
|
|
דוכיפת(נשלט)
|
לפני 21 שנים •
14 ביולי 2003
אגב,חז"ל ריכזו את נושא האיפוק במיכתם אחד:
"איזהו הגיבור-הכובש את ייצרו" |
|
|