היום הראשון של שארית חיי, משאיר את העבר כבול בין חושי, אותה תחושה, שהוכחת קיומה נופץ, מייתמת את נפשי מול מכתב כל כך נחרץ, נתתי את כולי, קשרתי את רוחי, אך אותה ציפור החופש לא שקטה בתוך מוחי, וכשעפה פרשה כנף, את חרבך המלוטשת הנפת בחטף, חשבת לחרוץ דין, חשבת לרמוס, אך מעופי הגבוה
