G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
5 בדצמ׳ 2004
אנטיביוטיקה.
"אתה יודע משהו..." הוא מגחך, "אם היו לך ביצים, היית מתאבד. אבל מה, אתה פחדן! זה מה שאתה! אתה פחדן עלוב שיניח לזמן לעשות בו כבשלו".
"נו, אז אני פחדן", אני אומר ומרגיש את החולשה מחלחלת בי עוד ועוד. "נו, אז אני פחדן", הוא מחקה אותי בלעג, "תגיד, חשבת על זה פעם?" "על מה?" "על העובדה שהכוח הכי גדול שיש לך, הוא היכולת לקבוע מתי -אתה- מסיים את חייך. אתה קולט את זה בכלל? הרי הכוח הכי גדול שיש לחיים או אלוהים או ראבק יודע מה, הוא אותו פחד שיש לך, אותו רצון שיש לך לחיות, לשרוד, להתקיים. תחשוב מה היה קורה אם לא היית מבקש לחיות! תחשוב מה היה קורה אם כל המין האנושי, היה מחליט שדי, נמאס לו, הוא רוצה לדעת מה יש מעבר... הוא רוצה לדעת מה קורה שם... אתה יודע מה? אפילו מבלי לרצות לדעת. סתם, עייפנו, לא בא לנו, מספיק". "מספיק..." אני לוחש מהורהר. "כן, בדיוק, מספיק". "מפחידה המחשבה הזו", אני אומר לו בלחש. "מפחידה? למה?" "לא יודע". "אין דבר כזה לא יודע, אתה יודע". "כן נו, אתה יודע..." "לא אני לא". "נו..." אני אומר כמי שדוחקים בו לשווא. "מה נו? מה?" הוא יורה בזלזול, "אתה מפחד להודות שמה שאמרתי נכון? ואם מה שאמרתי נכון אז ראבק מה אתה עושה כאן? זה מה שאתה אומר?" "כן". "אתה רואה, זה ה-כוח. הכוח לבחור מתי -אתה- מחליט לוותר על הרצון הזה של לשרוד. לקוות... לחכות.. לצפות... בלה בלה בלה. הכול שטויות. הכול אוויר. הכול מתכלה ומת. אתה, כל עוד אתה מודע לכוח הבחירה ומנצל אותה, אתה יוצא מכאן בראש מורם. אתה בוחר. אתה מחליט. זה לא נובע מייאוש או שברון או תשישות נפש. אתה יוצא מכאן ברגע ובנסיבות הכי לא ראויות ליציאה. דווקא כשהכי טוב לך, כשאתה הכי צעיר ומצליח. כשאתה הכי יפה ומחוזר. דווקא עכשיו. עכשיו אתה מחליט שלא בא לך יותר על מה שמתנהל סביבך, על המקום הזה. אתה הולך שלום וביי. תחשוב מה קורה לכל מי ששומע על זה. הוויתור הזה שלך בחיים. בדבר הכי יקר לאנשים. במשאב הכי יקר. זה לא נתפס. זה לא מתקבל על הדעת. זה חולני בעינייהם. זה טיפולי. זה פסיכיאטרי. אבל תחשוב, זה לא... זה לא חולני, ולא פסיכיאטרי. אתה הרי בריא בנפש, אתה הרי אתה חושב על זה באופן השווה לעקירה מיישוב כזה או אחר. אתה מואס ברצון. תחשוב על זה, למאוס ברצון... הצורך להתקיים, להתרבות, תחשוב כמה כוח יש בזה, כמה תעוזה, כמה אומץ, כמה הירואי. תחשוב על זה. תחשוב..." קולו מהדהד. "חושב, חושב", אני אומר. "נו, אז אם אתה חושב, אז מה אתה עוד עושה כאן?" הוא זורק בבוז. "לא יודע..." אני ממלמל לעצמי וחושב שבפעם הבאה שאני חוטף שפעת עם 40 מעלות חום, אני לא לוקח יותר אנטיביוטיקה כי כנראה למי שלא רגיל לשתות אלכוהול, לעשות שימוש בסמים או לצרוך תרופות כאלה או אחרות, היא לא עושה טוב לנפש. ונפש חלשה זה הרבה יותר מסוכן מגוף חלש. "תחשוב מה שאתה רוצה..." הוא מצחקק, "אבל אני כאן והגרעין החשיבתי נזרע. נתראה בסיבוב הבא גולדי", אני שומע אותו במעומעם בעודי מנער את ראשי, מתרומם מהכר, לוגם מעט מהתה שליד המיטה וחוזר לשכב ולחשוב מה אני באמת עושה כאן... |
|
|
Uranus
|
לפני 19 שנים •
5 בדצמ׳ 2004
ז'אן פול סארטר אמר
נגזר עלינו להיות חופשיים.
|
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 19 שנים •
5 בדצמ׳ 2004
הכל היה מושלם אם אלוהים היה נותן לי מילת ביטחון , שברגעים מסויימים אפשר להגיד פוס
והכל נעצר . פאק ,איך הוא לא חשב על זה . |
|
|
|
lrdjohn
|
לפני 19 שנים •
8 בדצמ׳ 2004
מקבי
מדהים, בחיי מדהים
עכשיו נותר רק לחכות לקטע כתיבה על סשן. אה, וגם לזה שיהיה מכבי ולא מקבי (למרות היהודה ההוא, ולמרות המקבת, זה פשוט כואב בעין). |
|
|