בת שחר(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
21 בדצמ׳ 2004
הילדה עם המדליות - משהו יפה שווה לקרוא...
כמה מרגיז שלפעמים , שלא כמו שציפינו
משאיר סיפור קטן , תמים מין טעם מר בפינו במקום סיום של הפי הנד עם נופת ועם צוף קיבלנו סוף "בלתי הוגן" , כמו זפטה בפרצוף. אך גם קינוח לא טעים אסור לו שישכיח כי זה תבשיל מהחיים - והסיפור יוכיח : היה הייתה ילדה טובה בעיר אחת נידחת, אשר תמיד רק אהבה לתת ולר לקחת. לאיש רביון נתנה פרוטה ולזקן סיוע, עם ציפורים חילקה פתה , לילד - צעצוע. תמיד דוברת בנימוס , שומעת בקול אמא חתול עזוב ללא היסוס , תכניס הבייתה פנימה נוהגת היא גם בנוכרי כמו באח ורע, עושה כבוד למבוגרים , ונחת להוריה. קיצור דבר , אותה ילדה טובה ונהדרת הייתה ממש לאגדה בפי תושבי הקרת. וכששמה הגיע עד חברי המועצה כונסו כולם במיוחד כדי למצוא עיצה : כיצד לגמול לה לילדה שכה הרבו שבחיה למען כל העם ידע ויאמץ דרכיה. אחרי דיון ארוך ארוך , נטל רשות דיבור זקן , כולו עדנה ורוך כשליח הציבור וכה אמר : כולי שיבה , שנים רבות חייתי\ אבל ילדה כל כך טובה אף פעם לא ראיתי אני ממיע אי לכן ,לכל זאת הפמליה להעניק לבת החן על כל מעשה - מדליה אמרו כולם " צודק הסב " ולמן היום ההוא מדליות כסף וזהב על חולצתה תלו. וכשפסעה עם הכבודה נוצצת על חזה כל איש ברחוב מיד ידע מה רבו מעשיה. הורים הצביעו לעברה ובקטנים הטיחו: הנה מצוה - הנה שכרה , מתי אאתם תשביחו ? עד יום אחד ילדי העיר , כל נערה ונער יצאו בבוקר צח בהיר , קצת לשחק ביער שיחקט קצת פה , שיחקו קצת שם ברעש ומשובה ובינהם הייתה שם גם אותה ילדה טובה. המצהלות הגיעו אז לעומק המאורה ועוררו זאב נרגז , זאב ממש נורא... אכן ישנתי די צרכי , אמר בחריקה ובדיוק נזכרתי כי ביטני ממש ריקה. אצא איפה לעמלי ביער קצת לשוח ואנסה את מזלי , אולי אמצא קינוח. כשראתה החבורה את האויב בשער מיד נפוצה , התפזרה בכל רחבי היער. כל ילד תר אחרי מחבוא והסתתר היטב כי לא רצה שדווקא בו יסעד ליבו הזאב. גם הילדה טובת הלב מצאה מסתור לא רע אך פחדה מהזאב ורעדה נורא הולך הזאב , מביט , בולש נדהם מכל הסצנה הארוחה אשר ביקש פרחה לה ואיננה, וגבר כמעט היה עלול לשוב על עקבותיו כשלפתע כל צלצול הגיע לאוזניו צלצול עדין , כקול ענבל מתכת במתכת הורה לזאב המבולבל בדיוק לאן ללכת הלך הלך אחרי הכל עד שגילה בסבך את הילדה אשר הכל תמיד שיבחו כל כך כי המדליות שתמיד סיפרו את רוב כבודה הקישו עת גופה הרעיד וכך גילו סודה. וכן , אפסיק את הסיפור של המעשיה כי לכולנו הן ברור שרק משל היה. נכון , זה סוף קצת מתסכל וכלל לא לרוחי, כי הוא נושא מוסר השכל מאוד לא חינוכי. אך גם הורים שכועסים על מין סיום כזה ודאי יודו שכשנושאים מדליות על חזה עם הכבוד ששואבים לא פעם כבר קרה שגם מושכים ת'זאבים , או סתם את עין הרע. וזה מזכיר סיפור מוחץ,על ילד מלוכלך שלא רצה להתרחץ - מין ילד לא מוצלח. הוא לא שעה לאזהרות של אמא ומורה שהלכלוך מביא צרות וסוף ממש נורא. את הילדים בסוף פגש זאב בליל ירח - ורק אליו כלל לא ניגש בגלל אותו הריח... |
|
|
|
|
|