פומיקי
|
לפני 19 שנים •
22 בדצמ׳ 2004
איימי
קודם כל, צריך הרבה אומץ לפתוח שרשור כזה, והרבה התכוונות לצאת מהמקום שאת מרגישה שאת נמצאת בו, כך שצעד ראשון כבר עשית.
אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות, או איך לעשות, אבל אני כן יכולה לספר לך איך אני שחררתי את עצמי - ולא פעם. דבר ראשון למדתי שהפרידה משאירה אצלי חלל - וזה אומר שאותו אדם מילא צורך כלשהוא - חום, אהבה, שירותי שיפוץ, תמיכה, בידור... כל דבר. אחרי שהוא נעלם - הצורך שב וביתר שאת. זה אומר לי שיש לי חלל בחיים, ושעד עכשיו לא מילאתי אותו בעצמי, אלא מישהו עשה זאת עבורי. זאת גם הסיבה שאיש לא משתווה אליו באותה תקופה - הרי אף אחד לא יכול למלא את הצורך הזה מלבדו. אז קודם כל איתרתי את החורים האלה בנפשי והלכתי ויצרתי אותם בעצמי, למדתי עצמאות, למדתי עוצמה, למדתי לתמוך... ולפני שבכלל שמתי לב, כבר הייתי במקום אחר לגמרי. זה כאב מאוד בהתחלה, וזה כאב גם אחרי שההנג אובר עבר, וגם אחרי שכל החברות התומכות הלכו לראות "חברים", אבל זה כאב עד שהבנתי משהו אחד עקרוני וחשוב: אני כואבת, כי הפרידה מזכירה לי את הדברים בעצמי שרציתי לשכוח, שרציתי להטביע במערכת היחסים הזאת, וזה לא הוא - זה אני. אני שחייתי לא ראויה, שחייתי לא מספיק טובה עבורו, לא מספיק נאהבת אבל זה רק סיפור. סיפור שלי על עצמי. לא צריך הרבה לוותר על הסיפור - רק לפעול אחרת הפעם. יש בך המון, ראיתי אותך. ההצעה שלי - תבכי עד שלא תוכלי יותר, ואז תחליטי כמה החלטות פשוטות לגמרי, ותעשי אותן. ואז עוד, ואז עוד, ולפני שתרגישי - הוא כבר לא יהיה בתוכך יותר. אי לא יודעת אם יצאתי ברורה או לא, בכל מקרה, אני אתך. |
|
|
| מרקיז33(שולט) |
לפני 19 שנים •
26 בדצמ׳ 2004
המרשם שלי לפרידה מוצלחת הוא קשר חדש ואהבה חדשה. אולי לא נשמע טוב אבל זה עובד כאשר את מרגישה שאת מסוגלת להמשיך הלאה. בכל אופן בהצללחה
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
20 בדצמ׳ 2006
גיליתי, שמעולם עוד לא הודיתי לכם, האנשים שהעניקו לי תמיכה באחד הזמנים האיומים ביותר בחיי... אז ממרחק של שנתיים ומשהו... תודה לכם!
|
|
|
|
דום כתום
|
לפני 17 שנים •
21 בדצמ׳ 2006
Re: לשחרר את עצמנו איימי_ כתב/ה: סיימת מערכת יחסים בדסמ"ית ארוכה/ קצרה עם דום, מערכת אינטנסיבית שהייתה מאוד משמעותית מבחינתך. אין זה משנה אם היוזמה לפרידה ("שיחרור") באה מיוזמתך או מיוזמתו- בסופו של דבר, את חייבת לשחרר את עצמך. אז עבר קצת זמן, את יוצאת עם גברים אחרים, מתכננת את עתידך... את חושבת שהכל כבר מאחורייך, ופתאום בום! הכל חוזר. את מוצפת ברגשות עזים של געגועים, כעס, קנאה, מרירות, אהבה... ונדמה לך שאם רק תוכלי לחזור ולהיות איתו שוב, הכל יסתדר...
אז איך עושים את זה? איך סוגרים את הפרק הזה בחיים? איך משתחררים מכל הרגשות האלו ומשאירים את העבר מאחורינו? איך אנחנו משחררים את עצמנו? לרעיונות אשמח... פונים לפסיכולוג... |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
21 בדצמ׳ 2006
Re: לשחרר את עצמנו דום כתום כתב/ה: איימי_ כתב/ה: סיימת מערכת יחסים בדסמ"ית ארוכה/ קצרה עם דום, מערכת אינטנסיבית שהייתה מאוד משמעותית מבחינתך. אין זה משנה אם היוזמה לפרידה ("שיחרור") באה מיוזמתך או מיוזמתו- בסופו של דבר, את חייבת לשחרר את עצמך. אז עבר קצת זמן, את יוצאת עם גברים אחרים, מתכננת את עתידך... את חושבת שהכל כבר מאחורייך, ופתאום בום! הכל חוזר. את מוצפת ברגשות עזים של געגועים, כעס, קנאה, מרירות, אהבה... ונדמה לך שאם רק תוכלי לחזור ולהיות איתו שוב, הכל יסתדר...
אז איך עושים את זה? איך סוגרים את הפרק הזה בחיים? איך משתחררים מכל הרגשות האלו ומשאירים את העבר מאחורינו? איך אנחנו משחררים את עצמנו? לרעיונות אשמח... פונים לפסיכולוג... אין כמוך, דום כתום 
|
|
|
דובדבן
|
לפני 17 שנים •
21 בדצמ׳ 2006
Re: לשחרר את עצמנו דום כתום כתב/ה: איימי_ כתב/ה: סיימת מערכת יחסים בדסמ"ית ארוכה/ קצרה עם דום, מערכת אינטנסיבית שהייתה מאוד משמעותית מבחינתך. אין זה משנה אם היוזמה לפרידה ("שיחרור") באה מיוזמתך או מיוזמתו- בסופו של דבר, את חייבת לשחרר את עצמך. אז עבר קצת זמן, את יוצאת עם גברים אחרים, מתכננת את עתידך... את חושבת שהכל כבר מאחורייך, ופתאום בום! הכל חוזר. את מוצפת ברגשות עזים של געגועים, כעס, קנאה, מרירות, אהבה... ונדמה לך שאם רק תוכלי לחזור ולהיות איתו שוב, הכל יסתדר...
אז איך עושים את זה? איך סוגרים את הפרק הזה בחיים? איך משתחררים מכל הרגשות האלו ומשאירים את העבר מאחורינו? איך אנחנו משחררים את עצמנו? לרעיונות אשמח... פונים לפסיכולוג... רק. אבל איימי. כזה יציב. לא אחד שעדיין מסתובב עם שמיכי. |
|
|
Evil Bitch(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
22 בדצמ׳ 2006
מבחינתי נותנים לכאב לכאוב קצת ולא מתעלמים ממנו . בוכים קצת, כועסים , מקנאים ונותנים לכל הרגשות הללו ביטויי ,כל אחד בדרכו הוא ואחריי הכעס באה תמיד הרייקנות, ואז לומדים משהו ,מתחברים לאנשים שגורמים לנו לחייך ואט אט הפרידה הופכת לזיכרון בילבד.
|
|
|