"תתחנני!" ??????

אני חושב שעלינו כאן על משהו מעניין

אדון החלומות • 20 בינו׳ 2005

סביר להניח שזה קיים בכל גווני השליטה למיניהן ולאו דווקא
בקטע של "תתחנני"
אלא גם בעוד דברים.

אבל כפי שכולכם שמתם לב יפה - כמסםר האנשים כך מספר הדיעות,
כל אחד לוקח את זה לכיוון שונה.

יש כאלה שלוקחים את המילה תתחנני - ומתחרמנים ממנה מאוד,
יש כאלה שהיא סתמית בעיניהם - אם היא לא באה בקונטקסט הנכון.

אני בהחלט חושב שלהגיד לשפחה כרמז מוסווה לעתיד לבוא...
"את עוד תתחנני לזה" זה בסדר גמור.

כעיקרון אפשר לבקש את ה"תחינה" המילולית - כסימן לכך שסף הכאב
שחווה הנשלטת הוא גבוה - מעיין שלב אחד לפני מילת הביטחון,
אבל שוב - יש כאלה שיראו את זה לא כעין יפה.

אני חושב שהכלל הכי חשוב בבדסמ הוא
להבין את הדקויות בצרכים בין נשלטת לנשלטת,
את ההתייחסויות שלה לדבר כזה או אחר - ויהיה אשר יהיה - לאו דווקא
בקטע של תחינה, ובאותו מובן - על הסאבית להבין את
צרכי האדון שלה, במידה והוא צריך את המילים - ויש דומים
שאוהבים לשמוע את המילים "אני מתחננת" כמו שהם אוהבים לשמוע
"כן אדוני" אז הסאבית לא רק שתתחנן - אלא גם תאמר את זה
בקול ובהטעמה המתאימים!!!

תתחנני!

בכוח המוח-אשה • 20 בינו׳ 2005

מעניין. כל נשלטת רואה אחרת את עניין התחנונים.

יש כזו שזה מוציא אותה מספייס. פתאום למכשיר ש"עושה לה טוב" יש בקשות מופרזות לא להיות
מרוכזת רק בעצמה ובתחושותיה, וזה מוציא אותה מהשכרון שהיתה בו.

בכלל, היו נשלטות שכתבו שאם הן צריכות לדבר יותר משתי מילים אזי הן מפעילות את המוח, והמוח רק מפריע שם בסשן..

והיו אחרות שאמרו בשפה רכה יותר: "למה מה קרה".
שיש גבול למה ש ה ן מוכנות לתת מעצמן בסשן.
לנבוח? אין בעיה.
לשתות מים מקערה? קול.
כאב? סבבה.
לתת משהו מהנפש שלך פנימה? למה מה קרה.

טיצ'ר כתב משהו כמו : זו עוד דרך נהדרת לפתוח לסאבית חלון. דרך נוספת להתפתח.
דעתי הוא שהצדק איתו. זה אולי המקום לומר שאני מוצאת במילותיך חוכמה יושר ועומק פעפ אחר פעם.
גם טום הוסיף משהו חכם על כך שברגע שאת אומרת את הדברים ומודה ברצונות שלך ובכניעות שלך הם הופכים לרבי משמעות במציאות.

ואף אחד לא ממש התייחס לאדון.
הוא זה שאחראי להכניס אותך לספייס, אחראי להנאות שלך, אחראי להבין/לפתח/ להכיל/ לעשות לך טוב. זו הדרך בה הוא נמדד.
הוא כמו ויברטור, רק עם יותר שכלולים.

אנשים כאן אומרים בפה מלא שהם מכורים לבדס"ם. הם מכורים לשיטה. פעמים רבות הפרטנר הוא מכשיר לסיפוק צרכי הבדס"ם. הם לא אומרים: אני מכור/ה לו/ה.
בהתמלא תנאים מסויימים יפרד הזוג ויחפש בני זוג חלופיים בקהילה. כמו משחק כסאות כזה.
עכשיו אל תתנו לי דוגמאות לזוגיות ארוכה ומוצלחת. דוגמאות אלה כבר מגבשות בתוכן גם זוגיות ונילית, אהבה והבנה. אני יודעת שיש כאלה.

ולמה כתבתי את זה?
כי דעתי היא שה- "תתחנני" הוא המקום בו הסאבית אמורה להבין שגם היא מספקת את צרכיו של אדונה. את צרכיו הנפשיים.
היא לא סתם גוף כורע. נובח ומוצץ.
היא לא כוס.
היא לא זנזונת אוהבת סקס מזדיינת בתחת (בכל אופן לא רק..).

היא כל אלה ויותר כי היא כמהה באמת באמת א ל י ו.

לא כי הוא מכונה שיודעת את העבודה שלה, ואיך להכניס אותה לספייס.

כי היא מבינה את הצרכים הנפשיים שלו חוץ מאלה הגופניים.
ו
היא משתוקקת למלא אותם.

ואם הוא יבקש היא תספר לו,

ואם הוא יבקש היא תתחנן.


זו בעצם המהות האמיתית שלה בתוך המערכת הספציפית הזו.
לא כי היא שפחה בדסמית ונוחה לשליטה. לא.
כי ה ו א עורר בה את הרצון הזה.


אבל אולי אני סתם רומנטיקנית.

בכוח המוח

אדון החלומות • 20 בינו׳ 2005

אהבתי אהבתי אהבתי

חתולת הלילה • 20 בינו׳ 2005

את לא סתם רומנטיקנית, בכח. אמרת דברים של טעם שעושים לחשוב.

"תתחנני" זו רק כותרת להרבה מאוד אמירות / מעשים שיכולים להיות מוצעים בסיטואציה הנתונה. יש כאלה שעצם המילה הזו מכבה אותם, ואז יש דרכים אחרות, יש כאלה שהרעיון עצמו מכבה אותם ואז, כמו בכל מערכת יחסים- פשרות.
נקודת המוצא כאן היא "מערכת יחסים".

מה שאת מדברת עליו נכון, לדעתי, לקשרים ארוכים שמבקשים התעמקות. ובהם, באופן טבעי, כל צד יראה בצד השני חלק מאושרו שלו, וככל שאושרו של הצד השני גדל כך גם גדל שלו.
הדברים אמורים, כמובן, במקרה בהם אושרו של הצד השני לא בא על חשבון אושרך שלך בצורה שתפגע בך.

להסתכל על הפרטנר לא כ"ויברטור אנושי" אלא כאדם. זה נראה כל כך טריויאלי, אבל זה כל כך לא. אחרי הכל- אם הוא לא ממלא את הפנטזיות, או אם הפטישים לא מסתדרים יחד - כל אחד הולך לדרכו, לא? לשם מה להישאר שם?
רק כי זה הוא. אני לא מוצאת סיבה אחרת.

תודה על הרעיון.

T O M​(שולט) • 20 בינו׳ 2005

בזמן סשן השפחה צריכה לרצות את אדונה (במסגרת הגבולות שנקבעו מראש).

אם הוא דורש ממנה להגיד "תתחנני" והיא מסרבת בגלל שזה "לא עושה לה את זה" אז במקום לרצות את האדון היא חושבת איך לרצות את עצמה. במקום להתמסר ולתת מעצמה לאדון היא נהיית אנוכית, ואם כך הדבר...בשביל מה היא צריכה אדון?
שתיקח ויברטור ועוד כמה צעצועים ותעשה בעצמה מה שהיא רוצה. היא לא מתמסרת לאדון אלא עסוקה באיך לספק את עצמה.
האדון מפעיל את השפחה ולא ההיפך.
ההתחננות היא לא בשביל השפחה אלא בשביל הנאת האדון קודם כל.
(אם היא נהנית מזה גם, מה טוב...)

במקרים של קושי במילה בגלל עניין ההשפלה (אם הסאבית רואה בזה משהו מאוד משפיל עבורה), כאן דרוש סובלנות בנושא. אפשרי להיות רך יותר בהתחלה, אך המילה מתישהוא צריכה להיאמר.
אם תספקי רק את עצמך ולא את אדונך, כיצד תרגישי?

פרדוקס, לא?

מהססת100 • 20 בינו׳ 2005

אם היא מתחננת מתוך הבנה שלה שזה צורך נפשי שלו ומתוך רצון לספק לו את הצורך המסוים הזה ולעשות לו טוב - האם זה עדיין ביטוי של כניעה? היא לא פשוט עושה מה שעושה כל אדם אוהב (במסגרת היכולות הנפשיות שלו)?

ובניסוח אחר: אם היא מתחננת כאקט של נתינה, ולא כאקט של תחינה לקבל משהו - מה המשמעות של התחננות?

אגב, בכוח המוח -

מהססת100 • 20 בינו׳ 2005

"ואם הוא יבקש היא תספר לו,
ואם הוא יבקש היא תתחנן. "

יבקש??

ובמחשבה נוספת, אולי חלק מהפרדוקס קשור בהבדל שבין החוויה של היענות לבקשה (ולא חשוב כרגע אם היא נאמרת בלשון בקשה או בלשון פקודה), לבין החוויה של ציות לפקודה.

Re: אגב, בכוח המוח -

Yosefus​(שולט) • 20 בינו׳ 2005

אם לקחת את קו המחשבה הזה עד לקיצוניות, אז תמיד ביחסי BDSM (המבוססים על SSC, שאם לא כן אז זה לא BDSM) תהיה "סתירה". לעולם יש גבול ליכולתו של השולט לפקד ולתבוע, ותמיד יש סוג של כוח בידי הנשלטת (ראו הדיונים בנוגע לשליטה מלמטה). רוצה להגיד שבסוף גם השולט מבקש ושואל, גם אם בגבולות הקשר (המשחק ?) זה לא תמיד נראה כך. לעיתים זה מוסווה בדרך זו או אחרת (וכבר כתבו בשרשור הזה היכן שהוא על המקרה בו השולט שואל את הנשלטת מה היא רוצה ואז מבצע את זה - והאם זה שליטה או ציות של השולט).
שורה תחתונה - אולי בתקופת העבדות היה ניתן להגיע ליחסי שליטה של פקודות בלבד, והשפחה היתה עסוקה כל כולה בלמלא את משאלות האדון, אבל זה היה מחשש לעורה ולא מאהבה. סוג קשרים אלו חלף מן העולם (המודרני), ובכל מקרה אין להם ול-BDSM ולא כלום (מלבד העובדה שאלמנטים מסויימים מהם משמשים אותנו בפנטזיות - אבל רק כאלמנטים ולא כהסכמה או קבלת רעיון העבדות).

מהססת100 • 20 בינו׳ 2005

ועדיין, ברמת החוויה יש הבדל בין היענות לבקשה לבין ציות לפקודה. אלה שתי חוויות שונות.

בפועל, מן הסתם, כל אקט כולל את שתיהן, במינונים יחסיים שונים וברמות שונות של אינטגרציה ביניהן.
אבל כשמזקקים את החוויה עד לגרעין אלו שתי חוויות שונות ונפרדות (לדעתי, כמובן...). אחת מהן היא זו שמייחדת קשרים בדס"מיים מקשרים בכלל.

אני לא רואה שום סתירה בין ציות נטו לפקודה לבין SSC, בהנחה שהסאבית רוצה ובוחרת לחוות את חווית הציות.

Tainted​(לא בעסק) • 20 בינו׳ 2005

כשפרודו אומר לי תתחנני, אני יכולה לומר זאת במילים ואני יכולה להסתער בלשוני ושפתיי על איזורים אסטרטגים...

ואני עושה זאת עם חיוך!

כי הוא ביקש ממני לעשות את זה, כי אני רוצה לעשות את זה...

הרצונות שלי הם זניחים, ופרודו (כפרה עליו) תמיד יודע איך להוציא את שנינו מרוצים!