יומנו של Z - חויותיו של עבד מאוהב (סיפור בהמשכים)

??the end

eved77​(נשלט) • 18 בינו׳ 2005

?is this the end of the story
to be honest - i wish it would NEVER end
i would love to come into the forum every day and find a new chapter
..but probably SOME phantasies are not to come true
!!d again: thanx a lot to the Polish Lady for the amazing writing

ועכשיו רשות דיבור לגבירה - הסיפור של ענת

הפולניה​(אחרת) • 18 בינו׳ 2005

כשאני מאוהבת אני מוכנה לעשות הכל למען הגבר שלי, אפילו להיות מלכה שלו.
זוהר היפה, התאהבתי בו ממבט ראשון ודי מהר קלטתי מה הוא רוצה, מה הוא צריך, למה הוא משתוקק, מה עלי לעשות כדי לגרום לו להשאר שלי לתמיד.
הוא רצה שאשלוט בו, שאהיה מלכתו. כאב והשפלה, זה מה שהדליק אותו. הסבל שגרמתי לו שכנע אותו שאני היפה והטובה שבנשים.
לא הגיוני, אני יודעת, אבל גברים, כמו שאמרה מריצה - שהבנים כינו השצמנית - הם חייזרים.
גברים הם מקסימים, נהדרים, יפים, אבל בלתי מובנים לחלוטין – חוצנים שנחתו בעולמנו. תפקידם לגרום לנו עונג ולשרת אותנו, אמרה מריצה בשכנוע פנימי עמוק.
"אנחנו צריכות לחנך אותם", חייכה אלי, "ואת האהבה שלנו, האהבה המתוקה והאמיתית לתת רק אחת לשניה כי הם לא מבינים אותה ולא זקוקים לה".
אחרי שבאנו לאחוזת רגינה הכל השתנה. הקשר ביני לזוהר, הקשר שעשה אותנו לזוג נאהבים, התחיל להשתנות. לא להתרופף, אבל לקבל צורה אחרת. זה הפחיד את שנינו, נאחזנו זה בזה בכוח, אבל לשווא, הכל השתנה, זרם, קיבל צורה אחרת.
הכל היה בגלל אחוזת רגינה - היינו במקום המבודד הזה, גרים כמעט באותו בית, אבל רחוקים אחד מהשניה כאילו גרנו ביבשות נפרדות.
הוא היה עם שוקי שלו ואני ביליתי את רוב זמני עם מריצה, לומדת ממנה דברים שהוא לא יכול היה ללמד אותי והוא ... מי יודע מה זוהר למד משוקי ?
בהתחלה שנאתי אותו, את שוקי הבהיר, היפה והעדין שנראה כמו נגטיב של זוהר. מיד ראיתי שהוא בוהה בזוהר בעיני עגל.
"אוכל אותו בעיניים." אמרה מריצה בגיחוך. היא ידעה תמיד ששוקי הומו וזה בכלל לא הטריד אותה.
"עדיף ככה." אמרה בחיוך החתולי אכזרי הזה ששיגע את הגברים שכרעו לרגליה והיו מוכנים להסתכן בעונשים חמורים רק כדי להציץ בחיוך הזה, רק כדי לתת מבט חטוף בשדיה הקטנים והקשים, בישבנה העגלגל, בירכיה המארכות שהתנשאו כעת מעלי, מלטפות את רקותי ואזני בעוד החריץ המבושם והמגולח שלה מטפטף על פי.
מעכתי את שדיה, צבטתי את פטמותיה ושרטתי בציפורני את עגבותיה. "כן, כן, כן !!!" היא צרחה בהתלהבות וגמרה עוד פעם אחת בגניחה רמה.
אחר כך בכיתי, התייסרתי בגלל הבגידה בזוהר והיא צחקה וליטפה את שדי, ינקה ומצצה את פטמותי עד שצרבו וקראה לי בורגנית קטנה וטפשונית.
בסדר, אז אני בורגנית קטנה, אבל הרגשתי רע דווקא בגלל שזה היה כל כך טוב, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.
כשזוהר התפרץ לחדר שלי וגילה את הסוד הנורא שלנו הרגשתי הקלה, וכשהוא סיפר לי במו פיו שהוא ושוקי ... איכשהו זה גרם לי להרגיש טוב יותר, וגם למרבה הפלא קרובה אליו יותר.
כמו שמריצה אמרה - גברים הם יצורים מוזרים ולא מובנים. היא הייתה בטוחה ששוקי שפוט שלה לנצח ונדהמה שהוא החליט להשאר עם זוהר. זו לא הייתה סתם חרמנות, הבנתי מיד, הוא היה מאוהב בו בדיוק כמוני.
יכולתי לכעוס, לקנא ולהתרגז, יכולתי לאמלל אותו ואת זוהר להכריח אותם להפרד או לזרום עם המצב החדש שנוצר כעת, כשמריצה החליטה לעזוב והשאירה אותי עם שני הגברים המקסימים הללו.
"הוא עבד ענת." אמרה לי מריצה הנבונה, "עבד בנשמה. הוא לא יכול לחיות בלי אדון שישלוט בו, לא משנה לו אם זה גבר או אישה. ההבדלים בין נשים לגברים קטנים יותר ממה שאנשים חושבים. שוקי צריך מישהו שהוא יוכל לשרת, להעריץ, להביט אליו מלמטה למעלה, מישהו שישים לב אליו יעניש אותו כשצריך, וילטף אותו מידי פעם, לא יותר מידי, זה רק יזיק לו, רק לטיפה קלה של עידוד פה ושם.
"אבל גם זוהר צריך ..."
"זוהר צריך אותך." קטעה אותי, "הוא אוהב אותך והוא מעדיף שאת תהיי מעליו, אבל אם אדם אחר, אני או שוקי או אפילו רקס, ינסה לחלק לו פקודות ... הוא גבר והוא יתמרד מיד. רק ממך הוא מוכן לקבל פקודות ועונשים, וגם זה בערבון מוגבל. אין לו נשמה של עבד כמו לשוקי."
"ולי אין נשמה של מלכה אכזרית. זה סתם משחק שאני משחקת למענו." התוודיתי.
"אז מה ?" משכה מריצה בכתפיה הענוגות. "למה לנתח כל דבר. זה עובד, אתם אוהבים את זה, לכו על זה."
נשארתי מוטרדת והיא חייכה ונישקה אותי על פי. "את לא לסבית ובכל זאת את נהנית איתי במיטה. את לא מלכה ואת שולטת בזוהר בצורה נפלאה. את חכמה ויפה ונהדרת ענתי, את אישה ! הם רק שני גברים. תפסיקי לחשוש, עשית את הדבר הנכון, את תסובבי אותם על אצבע אחת."
"אני לא יודעת." נאנחתי, "את באמת חושבת שאני יפה ?" שאלתי בחשש.
עד שזוהר כרע ברך לפני והתמוגג מכל אחד מחלקי גופי לא חשבתי שאני יפה. תמיד הצטערתי שאני מין ג'ינג'ית גדולה ומלאה כזו והתעניתי בדיאטות, מנסה להראות קטנה ועדינה כמו מריצה, אבל הוא אוהב אותי בדיוק כפי שאני – אדמונית גדולה עם ישבן מעוגל ושדיים גדולים. מהיום הראשון הוא העריץ את שערותי האדמדמות, את חמוקי המעוגלים ואת עורי המנומש. הוא גרם לי להרגיש יפה וסקסית. אהבתי אותו כל כך, וכעת עלי לחלוק אותו עם גבר אחר.
"שוקי בסדר גמור." ניחמה אותי מריצה שקראה את ההיסוס מהצעד הפזיז שעשיתי בפני המודאגות. "עשית בחכמה שהסכמת לקחת גם אותו. שני גברים עם אישה אחת זה המצב האידאלי לסטרייטיות. את תהני מאוד ושוקי אולי עבד, אבל הוא גם אדם מנוסה ונבון, ומאוד מאוד עדין עם נשים."
"שוקי ?" השתוממתי, "אבל הוא הומו ?"
"נסי לשבת לו על הפנים פעם ותביני למה אני מתכוונת." הצטחקה מריצה.
הסמקתי, דמיוני תיאר לי בצורה מאוד מפורטת את הכוס שלי מונח על פניו הבהירים והיפים של שוקי את פיו האדמדם על הדגדגן שלי ... מיד מיהרתי לשנות נושא.
"אני לא מבינה איך זוהר ... אני לא קולטת איך הוא ושוקי ..." היא תיארה לי בפירוט את המצב המאוד ברור שהם היו בו כשהיא התפרצה לחדרם, אבל עדיין היה לי קשה לקלוט את זה.
זוהר היה חובב מושבע של נשים, מה פתאום הוא מניח לשוקי למצוץ לו את הזין ?
"תראי ענת, יש משהו שאת לא יודעת על גברים, היצורים הטפשונים והיקרים הללו." מריצה התיישבה על מזוודתה והחלה לרכוס את הרוכסן שלה. המזוודה התפקעה מרוב בגדים והרוכסן כמעט נקרע. חשתי לעזרתה בעוד היא מפרטת באזני את התיאוריה על ששת השלבים של המיניות הגברית.
היא סיפרה לי על הטבלה שבנה המדען ההוא, טבלה שנעה מצבע ורוד - הומו מושבע, עד לכחול - סטרייט במאה אחוז.
"רוב הגברים נמצאים באמצע, גם זוהר המתוק שלך." חייכה אלי בערמומיות.
"לא נכון. הוא מאה אחוז גבר." התרגזתי.
את לא קולטת מה אני אומרת ? יש גברים ויש גברים." גיחכה מריצה. "במקום אחר הוא אולי היה נרתע מקשר מיני עם גבר, אבל כאן, באחוזת רגינה ... טוב את יודעת איך זה כאן ? פה הכל הולך, וזוהר, כמו רובם, נמצא בערך בשלושת רבעי הדרך לכיוון הכחול המוחלט. כלומר, הוא מעדיף נשים, אבל לא יתנגד לאיזו הרפתקה קטנה מידי פעם עם גבר, ושוקי הוא בהחלט הגבר המתאים לזה."
"אז באיזה מקום על הטבלה הזו את שמה את שוקי ?"
"אה," היא סקרה את החדר כדי להיות בטוחה שארזה הכל. "שוקי ? הייתי אומרת שהוא בערך באמצע הטבלה עם נטייה קטנה לכיוון הורוד, אבל אישה תקיפה וגברית מספיק הייתה מצליחה לסחוף אותו בקלות לצד שלה. הוא צריך מישהו שישלוט בו, לא חשוב מאיזה מין. הוא מאוד נהנה מזין בתחת שלו, אבל בשביל זה המציאו את הסטרפ-און."
"אם אני אתנהג בצורה תקיפה וגברית מידי אני אאבד את זוהר." התייאשתי.
"תזרמי, את צריכה להתנהג בדיוק כמו שבא לך בלי לעשות חשבון לאף אחד והכל יהיה בסדר גמור." חייכה אלי מריצה.
נשיקה אחרונה, ליטוף חטוף אחרון על ישבני והיא פסעה בעקבות נהג המונית שגרר את חפציה לרכבו ונעלמה.
נשארתי לבד, מלכה על שני גברים שהיו פורצים בצחוק אדיר אם היו יודעים כמה אני מבוהלת מעצם הרעיון שהם נתונים לפקודתי, ובלית ברירה זרמתי עם זה.

הפולניה​(אחרת) • 19 בינו׳ 2005

שלישיה
"את רוצה לקבל חדר גדול יותר בשבילך ובשביל העבדים שלך המלכה ענת ?" שאל אותי רקס ביראת כבוד מפתיעה.
שמתי לב שמאז נפוצה הידיעה שהפכתי למלכה בעלת שני עבדים פנו אלי עובדי האחוזה ביראת כבוד גדולה מהרגיל, אפילו רקס קם ממקומו לכבודי ומיהר להסיט כיסא והושיב אותי מולו בנימוס מציע לי שתיה ואוכל וכמעט קד לפני.
חשבתי קצת על הצעתו והחלטתי לסרב.
"אני אוהבת את החדר שלי ואת המיטה שיש לי עכשיו רקס, ואני זקוקה לפרטיות שלי. עדיף שהבנים ישארו בחדר שלהם. אני אקרא להם כשאצטרך אותם."
זה מצחיק, אבל עוד בימים הראשונים שלנו יחד הבנתי שדווקא בגלל שאני אוהבת את זוהר עלי להמנע מלהתקרב אליו יותר מידי. אינטימיות גוררת חוסר כבוד, והוא היה זקוק לריחוק הזה ממני כדי לכבד אותי ולאהוב אותי.
ישנו יחד לעיתים רחוקות מאוד. שינה במיטתי הייתה פרס שהוא השתוקק אליו בלהיטות ועשה מאמצים גדולים להשביע את רצוני כדי לזכות בכבוד הזה. אם היינו ישנים יחד כל הזמן זה לא היה חשוב לו יותר. עם הזמן גם התרגלתי לפרטיות שלי, ללבד שלי, ועלי להודות שנהניתי לשכב באלכסון על המיטה.
רקס חייך והנהן בשביעות רצון לשמע דברי. "החלטה מצוינת גבירתי." אמר, "האם את מעונינת לצאת אתם לסשנים כרגיל או שעקב שינוי המצב את מעדיפה לעבוד עם סאבים אחרים ?"
"אני לא רוצה ששום דבר ישתנה רקס. אני מרוצה מהסידור שלנו כמו שהוא, ועכשיו אם תסלח לי, אני חייבת ללכת לנעול את מגפי הרכיבה שלי." חייכתי אליו.
רקס חייך חזרה. "כן, אני מבין בהחלט."
הסשן הבא התרחש באורווה כפי שקבענו מראש. הקליינט, ששמו ישאר חסוי, נכנס באיחור, כפי שתוכנן, לבוש רק מכנס קצר וגופיה. ננזף כראוי על חוסר הכבוד שלו והושכב על ערמת חציר. הפשלתי את מכנסיו הקצרים ואת תחתוניו והצלפתי על ישבנו בשוט שבידי עד שהוא צעק שלוש פעמים סליחה, ואז הנחתי לו ללקק את מגפי הרכיבה שלי.
הוא הציץ מידי פעם כלפי מעלה לחטוף מבט בעכוזי שהיה לחוץ בתוך מכנסי רכיבה הדוקים. כל פעם שתפסתי אותו בכך חבטתי על כתפיו בידית השוט וגערתי בו, ולבסוף, בתור פרס על הניקוי המעולה של מגפי, הנחתי את סולית מגפי על הזין שלו והוריתי לו לגמור.
הוא התפתל ונאנח ואז גמר בצעקה ונשאר שוכב על הקרקע, מתנשף.
השתוקקתי ללטף את ראשו המקריח ולנחם אותו קצת, אבל זה היה אסור. הוא לא רצה ליטופים, הוא רצה שאמשיך לבוז לו ולזלזל בו.
גברים הם באמת יצורים מוזרים.
העבדים שלו המתינו לי על המדרגות. יושבים זה לצד זה לפני דלתי. ראשו של שוקי היה מונח על ברכיו של זוהר שליטף את שערו הבהיר והחלק. לזוהר יש קטע עם שערות והוא נורא אוהב לגעת בשער של אנשים, לסרק אותם וללטף אותם.
ברגע שהרגישו בנוכחותי התיישבו זקופים והביטו בי ביראת כבוד.
"שלום בחורים." חייכתי אליהם, מודעת היטב לרושם שעשתה עליהם תלבושת הרכיבה ההדוקה והסקסית שלי. מגפי הבהיקו, המכנסים הצמודים הבליטו את חיטובי ישבני וירכי והחולצה חשפה את העמק בין שדי.
"בואו תעזרו לי לצאת מהבגדים הללו." הזמנתי אותם פנימה.
התיישבתי על המיטה והושטתי את רגלי לעברם. כל אחד אחז במגף והם חלצו אותם בבת אחת, פועלים בתיאום מושלם.
בעבודה שלנו תזמון זה דבר חשוב מאוד. אנחנו שחקנים שצריכים לתת לקליינט הצגה משכנעת בעד כספו והשניים היו טובים בעבודה שלהם.
זוהר ושוקי צברו הרבה שעות עבודה יחד. אפשר היה להרגיש את החיבה והאימון שהם רכשו זה לזה. מעין אחוות גברים אילמת שמאוד נגעה לליבי וגם, למה להכחיש ? חרמנה אותי כהוגן. אני אוהבת גברים, אוהבת להביט בהם עושים דברים יחד, רצוי דברים שנועדו לענג אותי.
"אני הרוסה." התפנקתי לי והשתרעתי על המיטה, "כל הגוף כואב לי, אני רוצה עיסוי ופינוקים."
הם החליפו מבטים וחייכו. זוהר החווה בסנטרו לעבר כפות רגלי, שוקי כרע מיד על ברכיו והחל לעסות את רגלי שנמעכו במגפים בכפות ידים חמות ורגישות.
זה היה נהדר ! זוהר החל לטפל בכתפי וחום נעים החל להתפשט בגופי, מתחיל מפטמותי ויורד לאט לאט עד לברכי. בעזרתם האדיבה נחלצתי מבגדי והנחתי להם לפנק אותי בעיסוי עדין ורגיש שהפך די מהר להתעלסות מרגשת.
מריצה צדקה, שני גברים לאישה אחת זה הדבר הנכון. ממליצה לכל אוהבת גברים ! תעשי את זה בבית או בחוץ, או בכל מקום אחר שעולה במוחך. נסי ולא תצטערי !
התישבתי על פניו של שוקי שהפעיל את לשונו החרוצה על הכוס שלי, בעוד זוהר עומד על ברכיו מאחורי, מעסה את עורפי ואחר כך מלטף את שדי, לוחץ את הזין הזקוף שלו אל עכוזי. "בבקשה מלכתי." הוא גנח, "תרשי לי בבקשה ?"
"להרשות מה ?" שאלתי ברכות. כאילו שלא ידעתי.
הוא גנח ורעד והתחנן שאתן לו להכניס את אברו לכוס שלי, אבל לי היה זמן. לא מיהרתי לשום מקום. רק אחרי שגמרתי פעם אחת בעזרת לשונו של שוקי, שגם הזין שלו עמד בצורה נהדרת, הוריתי לזוהר לשכב על גבו.
התישבתי עליו ונאנחתי בהנאה. זה היה כל כך טוב, הזין הזקוף והקשה הזה בתוכי. "שלא תעיז לזוז." פקדתי עליו, "ואתה שוקי, בוא לכאן, יש לי עוד פתח שזקוק לטיפול."
שוקי ליקק את פי הטבעת שלי במסירות, מלטף תוך כדי כך את אשכיו של זוהר שהתאמץ מאוד לא לזוז, אבל התקשה לעמוד במשימה.
הזהרתי את שניהם לא לגמור בלי שארשה להם וצחקתי מאנחתם המשותפת. בסוף גמרתי שוב ואז התכרבלתי לי בפינת המיטה ובקשתי משוקי לשבת על הזין של זוהר.
"שמעתי על התנוחה הזו, אבל אף פעם לא ראיתי. אני רוצה לראות איך זה נראה."
"אני לא אחזיק מעמד. אני אגמור מלכתי." נאנח זוהר.
"אני חושש שגם אני לא אצליח להתאפק." אמר שוקי בשקט, מביט בחרדה בפני.
"זה בסדר בחורים, תעשו חיים. עכשיו תורכם." אמרתי בנדיבות.
שוקי שיפד את עצמו על הזין של זוהר ותוך כמה דקות הכל נגמר. הם גמרו יחד ואז התנשקו, וכשראו שאני מביטה בהם בחיוך הסמיקו כמו ילדים נבוכים.
שלחתי את שוקי להתקלח ראשון כדי שאוכל לשוחח עם זוהר. הבטנו זה בזה ולא ידענו מה להגיד.
"זה לא מעצבן אותך לראות אותי איתו ענתי ?" שאל לבסוף זוהר במבוכה. מנצל את העדרו של שוקי ופונה אלי כאל בת זוגו וארוסתו ולא כאל מלכה.
לא כעסתי עליו. נכון שזה היה מחרמן ונעים להיות מלכתו, אבל לפעמים התגעגעתי להיות סתם ענתי שלו, ורציתי לוותר על כל גינוני הטקס והוא הרגיש בזה תמיד וכיבד את רצוני.
"אם צריך לבחור ענתי אני בוחר בך. את יודעת שאת ... שאני ואת ..." הוא הסמיק וגמגם בצורה מתוקה, וכשהודיתי שמראה שניהם, מתענגים זה על זה, מדליק אותי בטירוף, כרע על ברכיו ודחף את לשונו בין ירכי.
שוקי חזר בדיוק כשגמרתי בפעם השלישית, ואז זוהר הלך להתקלח ושוקי המשיך בדיוק איפה שזוהר הפסיק. בקיצור, חגגנו כל הלילה.
מזל שהסשן של הבוקר כלל רק קניית מגפים חדשים וכמה בעיטות וצביטות בישבנו של הקליינט שבא על סיפוקו מבזבוז כספו על קניית בגדים למלכות צעירות וגנדרניות.
מאז הכל הלך למישרין, התרגלנו לנהל חיים בשלושה.
לא שעשינו חגיגות כאלו כל יום. הסתפקנו בפעם בשבוע בערך. רוב הזמן עבדנו או שסתם נפגשנו כדי לבלות - ראינו טלויזיה, שיחקנו קלפים, או שטיילנו ודברנו וצחקנו יחד. לפעמים שוקי היה נשאר בחדר שלו, ולפעמים זוהר היה מביא אותו. הוא החליט על כך לפי רצונו ואני לא התערבתי. למרות שנחשבתי למלכה של שניהם שלושתנו ידענו ששוקי הוא העבד של זוהר ואני הנחתי למצב כפי שהוא.
די מהר התרגלתי לחיים בשלושה. זה היה נוח להפתיע והייתי מרוצה לדעת שבימים שאני עייפה או סתם רוצה להיות לבד זוהר לא משוטט בודד.
שמתי לב שזוהר לא מניח לשוקי להשאר איתי לבד, ואולי שוקי היה זה שלא היה מעוניין להיות איתי בלי זוהר ? לא ידעתי והעדפתי לא לשאול.
במשך כמה חודשים הכל התנהל כהלכה. החשבון שלנו תפח ופרח, הקליינטים עמדו בתור כדי לקבל סשנים עם מלכה בעלת שני סאבים יפי תואר וצייתניים, וכולם, כולל רקס, היו שבעי רצון ואז ...
מה שקרה אז ומה עשינו יספר שוקי. הגיע הזמן שנשמע גם אותו לא ?

..hopefully

eved77​(נשלט) • 20 בינו׳ 2005

..well i hope that we will still have the chance to hear what shooki has to say

ONE BIG THANKS

me-worship-u • 22 בינו׳ 2005

SO GREAT STORY
THANK Y POLANIYA
KEEP GOING
U DO A GREAT STORIES

הכל כפול - סוף הסיפור (נורא מתוק, לא מומלץ לחולים בסכרת)

הפולניה​(אחרת) • 22 בינו׳ 2005

הסיפור על הזמן שבילינו יחד באחוזת רגינה כמעט נגמר ולי ניתן הכבוד לספר את סופו - האדון הראשון שלי שלימד אותי הכל עזב אותי בשביל אישה, והמלכה שניסיתי לרצות ועשיתי הכל כדי להשביע את רצונה עזבה אותי למען גבר. כל זמן שהייתי איתם עשיתי הכל כדי להיות עבד נאמן והגון, אבל שום דבר לא עזר, שוב נעזבתי לנפשי.
להיות דו מיני אומר להנות כפליים, אבל גם להתבאס פעמיים.

אומרים שבדס"מ עושים באהבה או לא עושים בכלל. פעם חשבתי שזו סתם סיסמא שטותית, ואז פגשתי את זוהר והתאהבתי.
עכשיו הבנתי מה הייתה הטעות שלי, בלי אהבה הכל מתפורר ומתפרק. כנראה שהשיר ההוא צודק ורק האהבה תנצח.
איזה מזל שפגשתי את זוהר המתוק היפה והעדין שהניח לי לאהוב אותו ואת מלכתו ענת.
בזוהר התאהבתי כמעט בלי להרגיש כאילו כבדרך אגב.
כשנפגשנו והתחלנו לגור יחד נעשינו חברים ויום אחד, כמה ימים אחרי שנפגשנו, ישבנו סתם ככה וראינו כדור רגל, ופתאום היה גול מדהים ושנינו שמחנו והתחבקנו כמו חברים ושניה אחר כך קלטתי שאני אוהב אותו, ממש אוהב אותו.
הלב שלי התכווץ במתיקות כזו כשהוא חייך אלי, והזין שלי ... טוב את זה אתם מבינים לבד.

התחילה תקופה שבשבילי הייתה בעת ובעונה אחת גם הטובה וגם הגרועה שבתקופות ואני כבר ידעתי תקופות נפלאות בחיי וגם זמנים איומים. לשמחתי זוהר אהב מאוד לעשות סשנים איתי ועם ענת מלכתו כך שיכולתי להיות איתו זמן רב ככל האפשר, לתמוך בו ולעזור לו ברגעים קשים ומביכים, ואין אף סשן שאין בו רגעים כאלו שבהם היית מעדיף להיות במקום אחר. כמה שלא תתכונן ותשתדל תמיד יש קטעים לא צפוים, בעיקר עם קליינטים חדשים.

עם הזמן למדתי להכיר את ענת מלכתו של זוהר, ואם קודם רק התפעלתי מיופייה ומגופה הסקסי הרי שכעת כשהכרתי אותה יותר לעומק, ואני מדבר על נפשה בלבד, סוטים שכמותכם, גילית שאני מעריך אותה מאוד, וככל שאני מסוגל לאהוב נשים אני אוהב גם אותה, ולא רק בגלל שזוהר אוהב אותה אלא בגלל שהיא באמת אישה יפה, עדינה ומדהימה, וכמוני, גם היא אוהבת מאוד את זוהר.
אדם אחר אולי היה מקנא, אבל אני שיודע כמה מעט אהבה אמיתית יש בעולם וכמה קשה למצוא מישהו שבאמת יאהב אותך אסיר תודה על כל הזדמנות לאהוב ולהיות נאהב, ולא מבזבז את זמני וכוחות הנפש שלי על קנאה טפשית ומיותרת.
רקס יכול לדבר כמה שהוא רוצה על שירות לציבור וכל זה, אבל העובדה היא שהשוהים באחוזת רגינה עובדים בתעשיית המין. כלומר, אנחנו זונות, וזונות לא יכולות להרשות לעצמן להרגיש קנאה. יש מעט מאתנו שצריכים לשרת הרבה קליינטים וכולם רוצים להשתמש בגוף שלנו. אם לא נתמוך זה בזה ונהיה שם אחד בשביל השני לא נצליח להחזיק מעמד בעבודה הקשה הזו.
המלכה מריצה שתיעבה אותי יותר ויותר מיום ליום והתאכזרה אלי במין נקמה טפשית בכל הגברים שבעולם לא הבינה את העובדה הפשוטה הזו. אחרי שעברתי את שלב הכעס עליה ועל אכזריותה וטפשותה שבלטו עוד יותר נוכח התנהגותה הענוגה של ענת התחלתי לרחם עליה.
כשהיא זרקה את הפצצה שלה והחליטה לעזוב ניסיתי לשכנע אותה שלא תעשה את השטות הזו. "בעוד כמה זמן את תתגעגעי לרקס." ניבאתי לה, "כמה זמן תוכלי לסבול את השמן המגעיל הזה? הוא יכול להיות אבא שלך והוא אולי קורא לך מלכה, אבל מתייחס אליך כאל רכוש. את לא תאהבי להיות סגורה בדירה המפוארת הזו מריצה, אל תעשי את זה."
כמובן שהיא לא הקשיבה. גם רקס ניסה לשכנע אותה, אבל היא אטמה את אזניה והוא ויתר. אחרי שהיא עזבה את משרדו הוא אמר לי מיד שאני יכול לעזוב איתה או בלעדיה, אין לו שום טענות אלי, אבל הוא מצטער, אני לא יכול להשאר לבד בלי אדון או גברת. "אני יכול להיות דום בעצמי." הצעתי.
רקס חייך וליטף את לחיי. "אני חושש שאין לך את זה יקירי." אמר בחביבות, "למה שלא תעזוב, חסכת לך סכום יפה ו...."
התחלתי לבכות והוא נאנח והתיישב. "זה בגלל זוהר או ענת?" שאל ברוך.
"בעיקר זוהר." התייפחתי, "אבל גם אליה אני נורא אתגעגע."
"אז תציע להם שתהיה העבד שלהם." אמר בפשטות.
רעדתי מפחד כשעשיתי את זה, יודע היטב שבנושא הזה לענת תהיה המילה האחרונה, ולמה שהיא תרצה עוד מתחרה על גופו וליבו של זוהר? הרגע שבו היא הסכימה לצרף אותי אליהם היה הרגע המאושר בחיי.
לנצח אהיה אסיר תודה לה על נדיבותה וטוב ליבה, ובכל זאת, ברגע שנוצרו חילוקי דעות בינה לבין זוהר עמדתי לצידו. ההצדקה היחידה שיש לי להתנהגותי היא שהיו מעורבים בדבר עוד נפשות, ושלמרות דבריה המפורשים שהיא לא רוצה, ידעתי שהיא כן רוצה, ושבסך הכל אני פועל לטובתה גם אם בעל כורחה.
אני יודע שאתם לא מבינים כלום אז בבקשה, הנה ההסבר – זה קרה כשנה אחרי שהמלכה מריצה עזבה. זוהר התפרץ לחדרנו המשותף והטיל את עצמו על המיטה, זועם וכעוס כמו שלא ראיתי אותו מעולם.
"היא כל כך עקשנית!!" צרח, "אוף!!!!!!"
"מה קרה?" נבהלתי. הוא הלך לפגישה עם ענת ובדרך כלל היה חוזר מהפגישות הללו בשעה מאוחרת, חיוך מאוזן לאוזן פרוש על פניו, מותש, אבל מאושר.
"ענת בהריון." הודיע לי, "והיא לא מסכימה בשום פנים ואופן!"
המחשבה הראשונה שעלתה במוחי המטופש הייתה שהוא רוצה לאלץ אותה לעשות הפלה. מיד יצאתי לעזרתה של המלכה. "היא צודקת!! שלא תעיז להכריח אותה!!" צעקתי, והייתי קרוב יותר מכפי שנעים לי לחשוב לחבוט בו. איך הוא מעז לדרוש מהמלכה שלו להפיל?!!
הוא נעמד מולי, סמוק מכעס ובאותו רגע היינו קרובים מאוד להכות זה את זה. "אידיוט!!! זה יכול להיות גם הילד שלך!!" צעק עלי, ובצדק, אם כי רוב הסיכויים הם שההריון היה ממנו, למרות שהיה הלילה ההוא לפני שלושה חודשים כשחזרנו מההצגה ההיא שתויים מעט ועליזים מאוד ו.... הרבה לא זכור לי מאותו לילה, אבל יכול להיות...
"הלוואי וההריון הזה היה ממני." אמרתי בחוצפה שהדהימה גם אותי, "כי אתה לא ראוי להיות אבא. באיזו זכות אתה דורש ממלכתך לעשות הפלה? רוצח שכמוך!!"
פיו של זוהר נפער לעיגול מושלם שהביע תדהמה ואפילו עיניו התעגלו מרוב פליאה.
שוקי!! דביל שכמוך!" צעק וכרך את זרועותיו סביבי, "אם לא היית כזה סתום הייתי כועס עליך, זו היא שרוצה לעשות את ההפלה!! אני מוכן להוריד לה את הירח רק כדי שתסכים ללדת."
"אני באמת דביל, סליחה זוהר." בצעתי פליק פלאק מנטאלי לאחור ונחתי שוב על קרקע המציאות. (לתינוק יש את הכשרון לעשות דברים כאלו לבני אדם עוד בטרם נולד).
"באיזה חודש היא?" עברתי לפסים מעשיים.
"עוד מעט בשלישי." ענה זוהר בזעף, "עוד מעט יתחילו לראות את ההריון, ולדעתי זה קרה אז, כשחזרנו מההצגה ו..." החלפנו מבט ושנינו הסמקנו.
באותו לילה פרוע ענת עישנה מעט חשיש ופרקה כל עול. היא רכבה על שנינו לסירוגין, מניחה לנו לגמור בתוכה בלי אמצעי הגנה בטענה שנמאס לה להתנשק דרך צעיף, ואנחנו שהיינו מסטולים לא פחות לא הצלחנו להתנגד לה.
"טוב." אמרתי בפסקנות, "אין מצב שהיא מפילה, ולא חשוב ממי התינוק. אתה חייב להציע לה נישואים ולקחת אותה מפה מיד. אחוזת רגינה זה לא מקום לגדל בו תינוקות!!"
"ומה יהיה אתך אם נתחתן?" כרך יד על צווארי והניח את ראשו הבהיר והיפה על כתפי.
"אני לא חשוב פה!" אמרתי בתוקף למרות שהרגשתי שליבי נשבר בקרבי למחשבה שהם יעזבו אותי, "אל תהיה ילד זוהר ותציע לה מיד נישואים, התינוק יותר חשוב מאתנו, זה לא הזמן להיות אנוכי."
"אבל היא לא רוצה להתחתן איתי וללדת את התינוק." ילל זוהר.
"בטח שהיא רוצה, אחרת היא לא הייתה נכנסת להריון. דברים כאלו לא קורים במקרה. היא אולי לא מודעת לזה, אבל היא רוצה להיות נשואה עם ילד, ואנחנו נספק לה את רצונה גם אם היא לא מודה שזה מה שהיא רוצה!!" אמרתי בעקשנות, ומרגע זה ואלך לא הפסקתי לחתור למטרתי מגלה נחישות שלא ידעתי שמצויה בי.
זה לא היה קל, אני מודה. היא התעקשה, וצעקה, והתרתחה, ואפילו סטרה לזוהר בפעם הראשונה כשהציע לה נישואים.
"ומה יהיה עם שוקי?!!" רתחה מכעס, "איך אנחנו יכולים לעזוב אותו פה לבד?"
התערבתי בויכוח ואמרתי בתוקף שאני לא חשוב, וגם אם אהיה עצוב וזה יהיה נורא בשבילי להישאר בלעדיהם הרי שקודם כל צריך לחשוב על טובת הילד ו...
"אתה תשתוק!!" צעקו עלי שניהם. מוכיחים לי שוב שצדקו מי שאמרו שאסור להתערב בויכוח בין בני זוג.
"אין מצב שאתה לא בא אתנו!! אני לא מוכנה להשאיר אותך כאן!!" הצהירה ענת ובכתה, שוברת את לב שנינו.
זה היה רק הויכוח הראשון שאחריו באו עוד הרבה ויכוחים, דמעות וצעקות. הרבה דלתות נטרקו וגם כוס אחת או שתיים התעופפו באוויר, ובכל זאת לא הצלחנו להחליט מה לעשות. אנחנו התעקשנו והיא התעקשה ולבסוף החלטנו שאם אנחנו לא יכולים להחליט נלך להתייעץ עם רקס.
לתמהוני הוא קרן מנחת כששמע שענת בהריון ומיהר לאחל לה מזל טוב, נחרד לשמע ההצעה שהיא תפיל, ואפילו נזף בנו שעדיין לא פנינו לרופא לבדוק שהכל בסדר.
הוא הסכים מיד לשחרר אותנו מהחוזה ואמר בנדיבות של מלך אמיתי שאחרי הלידה, אם נרצה ואם יתאים לנו, נוכל לבוא לסשנים באחוזה, אבל כעת מובן שעלינו לעזוב, ובמקרה יש לו בשבילנו בית קטן ומבודד מעט שיתאים לסידור המיוחד שיש לנו.
במשך כמה ימים הכל נראה ורוד, ואז התברר שענת בהריון עם תאומים ושוב היא נתקפה בהיסוסים.
"אני אהיה שמנה ומכוערת ואף אחד לא ירצה אותי יותר." יבבה, "אני אהיה ענקית ואחרי הלידה אני אהיה רק אימא מוזנחת ואתם לא תאהבו אותי יותר."
כרעתי על ברכי לפניה ועיסיתי את כפות רגליה העדינות בעוד זוהר מבריש את שערותיה, ושנינו נשבענו לה שכעת כשהיא הרה היא יפה מתמיד - מה שהיה נכון - שהיא זוהרת פי כמה בגלל ההריון, ונשבענו לה שאחרי הלידה נעשה הכל למענה - ננקה ונבשל ונטפל בתינוקות ושלנצח היא תהיה מלכתנו הנערצת.
החתונה התקיימה באחוזת רגינה. רקס סגר את האחוזה ללילה אחד ונישואיהם של זוהר וענת נחגגו בפאר ובשמחה גדולים כשכל העובדים של האחוזה, כולל העבדים, מוזמנים.
חשבתי שאת ליל הכלולות הם יבלו לבד, אבל שניהם התעקשו שגם אני אצטרף למיטה הענקית של מלכתנו ו.... צר לי לבשר לכם, אבל אחרי שהגענו סוף סוף למיטה ופתחנו את כל המתנות וגמרנו את כל השמפניה פשוט נרדמנו, הרוסים מעייפות, אבל פיצינו את עצמנו על כך בבוקר שלמחרת.
אני שמח לבשר לכם שענת ההרה הייתה לא רק יפה וזוהרת מהרגיל אלא גם מלאת תשוקה ויצירתית יותר מתמיד והיא הצליחה להתיש את שנינו.

וזה בעצם סוף הסיפור – אחרי החתונה עברנו לבית שמצא לנו רקס. אני הוצגתי בפני השכנים כדייר שגר בדירת הקרקע של הזוג הצעיר והיפה שעבר לגור בבית הקטן והנחמד שבימים אלו אנחנו גומרים לשלם את מחירו.
ענת ילדה בקלות את התאומים היקרים שלנו - בן ובת מקסימים, אדמוניים כמותה - ומזל שמריצה נכנסה לחדר הלידה יחד אתה כי שנינו ברחנו משם כל עוד נפשנו בנו ברגע שהלידה התחילה.
אנחנו גרים שם כבר כמה שנים, וכולם כבר התרגלו לנוכחותי. אף אחד לא משתומם עוד לראות שגם אני מטפל בילדים של בעלי הבית שלי. הרי אני מכיר אותם מאז שנולדו.
מידי פעם אנחנו נוסעים לעבוד באחוזת רגינה, ותנחשו את מי אנחנו משאירים בתור שמר טף לילדים? כן, את המלכה מריצה שמניחה בצד את השוט שלה והופכת רק לערב אחד לדודה מריצה הנחמדה.

WOW

me-worship-u • 22 בינו׳ 2005

great end of story
u r to talent writer
i will love to read more from your stories
thank u

תודה רבה!!

הפולניה​(אחרת) • 23 בינו׳ 2005

יש במגזין ובפורומים של הכלוב עוד סיפורים שלי. אפשר לחפש אתם דרך הפרופיל שלי.

Thank you again

eved77​(נשלט) • 26 בינו׳ 2005

Thank you again for finishing this beautiful and sooo hornifying (MECHARMEN) story )
i personally started searching for more stories of this talented writer and was never negatively surprised - great talent and a VERY lively libido it seems..
please don't quit, Dear Polish Lady