הדברים הקטנים המעצבנים-סיפור קצר

הדברים הקטנים המעצבנים-סיפור קצר

DomDomina​(שולט) • 4 במאי 2003

הדברים הקטנים המעצבנים...

חם, חם בחוץ, אומרת לאה ונפנפת במניפה הישנה שלה, מביטה לתקרה ואגלי זעה נוטפים ממצחה עד לחייה "הרעש הארור הזה" אומרת ומביטה למעלה, בוהה בתקרה וממלמלת מלל קללות "אם רק יכולתי לשים קץ לטפטוף הברז הזה של הפרוצה הזאת" ומוסיפה לנופף במניפה.
שתי דפיקות רכות בדלת והשכנה דורית נכנסת עם מוצרי בית שקנתה בשובה "לאה מה שלומך?" אומרת בחיוך.
ואילו לאה לא חודלת מלילל בכי וטענות
" מה יהיה לאה? אינך מפסיקה להתלונן לעולם?" אמרה דורית והתיישבה
" את מכירה את הדברים הקטנים האלה שתמיד מעצבנים, כמו שמגרד באיזה נקודה בגב שאי אפשר להגיע אלייה ולדוגמא הברז הארור הזה של הגרושה הצעירה הזאת בדירה מעל".
דורית הביטה בתקרה ,וקימצה את ענייה בנסיון להתרכז, אך לשווא "לאה אינני שומעת כלום". דורית התייאשה ועמדה לקום, כשלפתע ממשיכה לאה
" ירון בני הצעיר גם כן מוציא אותי מדעתי הוא כבר בן 27 ומתנהג כילד, שלשום קניתי לו חולצה חדשה עם כפתורים מיוחדים ונדירים, והנה אתמול הוא שב הבייתה עם חולצה קרועה לחלוטין, וחסר לה כפתור, את יודעת אלו כפתורים עם חריטה של פרחים מנחושת בתוכם" ושוב מרימה לאה את מבטה אל התקרה ומתעצבנת.
" זהו נמאס לי לאה, אני ואת עולים לדירה שלה ומבקשים ממנה לכבות את הברז".
" רק שזה בלתי אפשרי בני ירון סיפר שאתמול נתקל בה במדרגות והיא מסרה לו מפתח לתת לי לטפל בגן העדן של העציצים שלה בזמן שהיא בחופשה בחו"ל, זנזונת מתלבשת כאילו היא בת 16" "רדי ממנה היא גרושה בת 30 ויש לה את הזכות לבטא את מה שיש בה בחופשיות" ולפתע הבזק רעיון במוחה של דורית
" היי אמרת שיש לך את המפתח לדירה למה שלא נעלה נפסיק את טפטוף הברז ודי?"
" את חושבת שכדאי לנו "
"בוודאי אל תהיי שוטה"
שניהם עלו יחדיו לדירה מעלה לאה פתחה בזהירות ובשקט וכשנפתחה הדלת צעקה לחלל הבית "שלום יש כאן מישהו" וכשלא נמצא קול משיב נכנסו לדירה, דורית פסעה לעבר הברז וראתה שאינ ו דולף כלל אך לא אמרה מילה ושיחקה במשחק השפיות של לאה. כשלפתע נשמע קול צעקה של לאה מחדר השינה,
דורית אצה בחיפזון לעבר קולה הזועק וראתה מראה מזעזע.
אותה שכנה קשורה למיטה ערומה גופה חבול ונשמתה לא הראתה סימני חיים, קשורה בידייה ורגלייה לכל פינה גופה חבול וקונדומים זרוקים בכל החדר, נראה היה שעברה משגל סדו מטורף על השולחן מונחים עוד גחלת ג'ויינטים ובקבוקי אלכוהול מפוזרים.
ודורית הוסיפה קצת המומה "אמרתי לך שהיא זנזונת אפילו את מותה מצאה בזמן משגל" כשלפתע דורית מבחינה בידה מאוגרפת.
היא ניגשה אלייה ,פתחה את אגרופה הקמוץ והפלא ופלא, כפתור שחור נשמט מידה כשעליו חרוט פרח מנחושת.
לאה הביטה בדורית, דורית הביטה בלאה
ושניהם צרחו לשמיים וקולם נסק ורטט את כל פאתי החדרים .

וואו

נוריתE • 4 במאי 2003