ושוב בגידה

nerissa​(אחרת) • 27 בינו׳ 2005

על הברכיים

לא בהכרח הגיון הוא טוב וללכת עם התחושות/להיות ספונטני זה רע.

לאנשים מחושבים מאוד - זה כך. ההגיון תופס אצלם מקום חיובי ואמין יותר מאשר הרגש או הספונטניות הטבעית שבהם. מנקודת ההשקפה האישית שלי, הם אנשים הפוחדים מתהפוכות החיים, מהבלתי צפוי - הם מעדיפים לקטלג את החיים כי כך בטוח יותר. הם תמיד ילכו לטייל עם מפה וספר חוקים מתחת לבית השחי.

לאנשים פתוחים גם להגיון וגם לרגש וגם.. להכל - זה שונה. הם מעזים יותר. הם מעיזים יותר להרשות לדברים האחרים הבונים אותם לתת את הטון ולא רק להגיון. הם מרשים לעצמם להיות יותר אגואיסטים ו..לא - אגואיזם הוא לא בהכרח דבר רע.. כל עוד הוא נעשה בפרופורציה.

לפעמים, עד כמה שזה יישמע מוזר, אנשים מחליטים לחפש סקס/אהבה/השלמות מחוץ לזוגיות הקבועה והממוסדת שלהם דוקא לאחר מחשבה מעמיקה, לאחר הצגה עצמית של השיקולים, לאחר שקילה של החיובי והשלילי.. לפעמים דווקא הגיון בסיסי ו"קר" הוא זה שמוביל לצעד הזה.. לא כל ה"בוגדים" עושים זאת מתוך קפריזה או הסחפות.
אבל את צודקת בבסיס הדברים שלך.

אנפה ופייה לא יכולות להבין לא משום שהן חסרות אמוציות או נשים "קרות" המתנהלות רק על פי הגיון, אלא משום שהן חושבות ומרגישות אחרת וזה בסדר.

זה בסדר גמור ולא צריכים "לשכנע" אף אחד.
כל אחד יחייה על פי דרכו ואמונתו. העובדה שהוא חושב ומרגיש אחרת ממך, לא אומר שאתה צריך לעשות מאמץ לשכנע אותו בצדקת דרכך ובטעות שבקו מחשבתו. אם אתה עושה כל מאמץ לשכנע אותו זו רק הפגנת חוסר בטחון במה שאתה חושב ומרגיש. זה נסיון עקר "לגייס" עוד אנשים שיחשבו כמותך כדי לחזק את זווית הראייה שלך. את המקום שבחרת להיות.
אני אישית - גם אם אעמוד לבד במקומי, בדעותיי ובמחשבותיי - עדיין אחזיק בהן. ונשבעת לך שלא ארגיש ש"אוהבים אותי פחות" או ש"מקבלים אותי פחות". אם כן - זו הבעיה של מי שמולי ולא שלי.
תראי את האנפה הזו. אני נורא שונאת אותה והיא אותי
ללמוד לחיות בשלום עם דעות אחרות ושונות יצביע על כך שאתה בטוח ושלם עם מה שאתה ומה שאתה מרגיש.

תודה לאל על הגיוון המחשבתי והרגשי שיש ביננו, בני האדם.. הרי היה מאוד משעמם אם כולם היו חושבים ומרגישים אותו הדבר

על הברכיים

אנפת לילה • 27 בינו׳ 2005

בהחלט קרה ובהחלט חשבתי, ולמרבה ההפתעה זה קורה אפילו היום מידי פעם, כמו לכולנו. אבל אני לא עושה מזה אידיאולוגיה וגם לא חיה עם זה בשלום.
למרבה ההפתעה, אני מבינה היטב בגידה, ואיך היא קורית, זה עדיין לא אומר שאני מצדיקה אותה או קושרת לה כתרי תהילה.
אני גם לא מטיפה לאף אחד, אני אומרת את דעתי.

ואני אשלים את נריסה - לא תמיד להיות ספונטני זה טוב ולהיות מחושב זה רע. אנחנו הרי מקווים תמיד שבן/בת הזוג שלנו יהיו ספונטניים וזורמים, יש בזה איזה קסם.
בכלל לא כדאי להיות באיזו קיצוניות של ההתנהגויות האלה. כי שום קיצוניות לא טובה.

נריסה, אני הרי שומרת איתך על קשר רק בגלל שהבטחת לי פעם שנלך מכות

en1 • 27 בינו׳ 2005

אידיאולוגיה, בטח שלא.
לחיות עם זה בשלום, חבל שלא (לפחות קצת..).
את רק אנושית, כמו כולנו.
תסלחי לעצמך ותסלחי לנו. לפחות מידי פעם.

הבנה והזדהות, זה מה שמבקשים.
וזה הרבה, אני יודעת.

העניין, לפי דעתי, הוא לא לשפוט מעשה על פי כמה הוא צודק או לא (אלא אם האדם עומד למשפט)
אלא לבחון עד כמה אני מסוגל להבין ולגלות אמפתיה כלפי האדם שעשה את המעשה.
למשל, אם בבוא הימים הילד שלך יספר לך שהוא בוגד באישתו. אני בטוחה שאליו תהיי מסוגלת לגלות אמפתיה ותנסי להבין את המצוקה שלו.

אם את בוחרת להיות שיפוטית, אז כל מה שאמרתי חסר טעם.
אם את רוצה להבין אנשים וקצת לחיות בשלום עם החלק ההרסני שקיים בהם (וגם בך), אז כדאי להניח את השיפוטיות בצד לרגע. שוב, לפחות מידי פעם, לא כל הזמן (אחרת יהיה כאן ממש בלגן).

בחירה שלך.

אנפת לילה • 27 בינו׳ 2005

זה המון. אני יכולה להבין, ואת זה כבר אמרתי, אבל לא להזדהות.
כי אני מזדהה דווקא עם הצד השני. זה שנפגע או עשוי להפגע מכל הדברים הטובים שקורים לבן/בת הזוג שלו.
האמפתיה שלי תהיה תמיד לצד ילדי כיוון שהם ילדי. אף אחד מהאנשים שכותבים פה אינו ילד שלי ולכן אני בוחרת להיות אמפתית לצד הנפגע בכוח או בפועל.
אני שיפוטית בדיוק באותה מידה שאת שיפוטית. אין פה אדם שנקי מזה.
את מנסה לשכנע אותי לראות שאדם שבוחר לבגוד הוא אנושי ולכן אני צריכה להיות אמפתית אליו. ואני אומרת שאני מצליחה לא להתעלם מקיומו של הצד השני, ואליו אני מפנה את האמפתיה שלי.

nerissa​(אחרת) • 27 בינו׳ 2005

מממ.. אני חושבת שכאן טמונה הבעיה או הויכוח הבסיסי.

לא אם כן-לבגוד-לא-לבגוד-זה-בסדר-או-לא

זה להישאר אובייקטיבי.

ברגע שאת מפנה אמפתיה רק לאחד מהצדדים, את שופטת לשלילה אוטומטית את הצד השני.. לעיתים מבלי לדעת פרטים.. מבלי לדעת מה מסתתר מאחורי הענין, מבלי שיש לך את כל המידע.
זה הופך את השיפוטיות שלך ל"לא פיירית", אנפה יקרה שלי.

להיות נטראלית, להיות פתוחה וקשובה לשני הצדדים באשר הם (החלטה שגויה לטעמך ולאידיאולוגיה שלך או לא) תעמיד אותך עצמך בנקודה הרבה יותר הומנית.

אמפתיה זו תכונה נפלאה. הלואי על כולנו. אבל כדי להיות אמפאתית אמיתית את גם צריכה להיות אובייקטיבית.
אמפתיה אמיתית וכנה היא דווקא זו המאפשרת לך להתרכך כלפי השונה ממך. לקבל אותו כפי שהוא, עם מגרעותיו, ולעטוף אותו בהבנה למרות וגם אם דרכו אינה דרכך.
אמפתיה כוללת בתוכה מידה רבה של רחמים וסלחנות. של סובלנות.
בשיפוטיות אין סובלנות

זו דעתי בכל אופן

פייה{O} • 27 בינו׳ 2005

כפי שכבר כתבתי מתישהו קודם, אני לא מבינה מה הקשר לאמפתיה ולהבנה.
אני מבינה למה אנשים בוגדים, ואני גם חשה אמפתיה.
אני מסוגלת לחוש אמפתיה גם כלפי אנסים וגנבים, ואני מתארת לעצמי שגם אם אשב ואשוחח ברצינות עם רוצח ואנסה להבין את מניעיו יתכן שאוכל לחוש אמפתיה גם כלפיו.
אבל זה רק אומר שיש לי יכולת להזדהות עם רגשות אנושיים ולחוש אותם גם.
זה לא אומר שאני חושבת שיש מקום לסלחנות כלפי אנשים שהניחו לאנושיות שלהם לפגוע באנשים אחרים.
לא ממקומי לשפוט אף אחד ולא ממקומי לסלוח או לא לסלוח לאף אחד.
שכל אחד יחיה עם עצמו ועם מעשיו.
אני לא מתכוונת לבגוד באף אחד כי בעיני זה מעשה איום. זה הכל.

en1 • 27 בינו׳ 2005

"את מנסה לשכנע אותי לראות שאדם שבוחר לבגוד הוא אנושי ולכן אני צריכה להיות אמפתית אליו. ואני אומרת שאני מצליחה לא להתעלם מקיומו של הצד השני, ואליו אני מפנה את האמפתיה שלי."

הבנתי.

את צודקת. באמת הצד הנפגע זקוק לאמפתיה שלנו. זה גם יותר קל להזדהות איתו.
ולכעוס על עוול שנעשה, זה מובן בהחלט.

אבל מעבר לסיפור הספציפי הזה.
אני אומרת שכדאי גם לגלות אמפתיה כלפי הפוגע (ואפילו לסלוח, רחמנא ליצלן). זה לא על חשבון הצד הנפגע, אלא בנוסף.
אני יודעת שזו קלישאה, אבל החיים הם לא שחור ולבן, טוב ורע.
וגם אם ממש ממש נרצה שזה יהיה כך, הרי אנחנו יודעים שלא.
(ועכשיו ממש קיטש, אני מזהירה)- אז כדאי לקבל גם את השחור ואת הרע, כי הוא שם. וכמה שננסה, הוא לא ייעלם (גם לא החלק הזה בתוכך שאת "לא חיה איתו בשלום").
אנחנו שואפים לעשות כל הזמן את הדבר הנכון, אבל לפעמים זה לא מצליח. וגם נפגעים אנשים בדרך.
אז אפשר להלקות את עצמנו שוב ושוב, ואנחנו עושים את זה היטב. גם אני. כל הזמן.
ואפשר גם לפעמים קצת לנוח ולסלוח לעצמנו.
(הזהרתי...)
אז זה מה שאני מבקשת.
שפשוט אל תשפטי. אל תקבעי מה נכון ומה לא.

את לא חייבת להגיב, כי אני חושבת שכבר די ברורה העמדה שלך (אני פשוט לא רוצה לכפות עוד תגובה)
סתם נקודה למחשבה.

שאני לא אגיב???!!! :)

אנפת לילה • 27 בינו׳ 2005

אני שופטת רק את עצמי. ואם אני לא חיה עם משהו בשלום, אני מתקנת, או לפחות לא חוזרת עליו. ואז תיכף ומיד חיי נעשים קלים יותר.

לא מתפקידי לסלוח למישהו. אין לי שום דבר אישי נגד אף אחד פה.
ואת גם לא צריכה את הסליחה שלי ואפילו לא את האמפתיה שלי , כי את סולחת לעצמך ואמפתית כלפי עצמך וזה הרבה יותר חשוב מכל רגש חיובי שאני עשויה להביע כלפייך.
ובאמת שאני לא מבינה למה מישהו צריך את האישור שלי.

Re: על הברכיים

קליבר​(שולט) • 27 בינו׳ 2005

אנפה...
אפשר לקבל את הזכיון למכירת הכרטיסים לארוע הזה ?

Re: על הברכיים

אנפת לילה • 27 בינו׳ 2005

כמה אתה מוכן לשלם על הזכיון?