כשהנשים כותבות כאן (רובן, לא כולן), התיאורים עמוקים (תרתי משמע), סוערים, מנוסחים ומלאי אמוציות. כשעבד מנסה להחזיר "קונטרה" למלכה שלו, זה נשמע בדרך כלל כמו זיוף של כלי מיתר שבור. למה זה צריך להיות ככה? אם אתה עבד אתה צריך להיות גם מנוון מבחינת יכולת רטורית?
