צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תרגיל לשוטרים מתחילים

זיקית
לפני 19 שנים • 25 בינו׳ 2005

אההה סלאם עליכום

זיקית • 25 בינו׳ 2005
וולקאם וולקאם סהיב.

טוב לראותך מנצנץ ומבהיק, רכוב גאה (גאה במובן המסורתי של המילה, לא במובן המנגן בחלילים של המילה) על רוסי (ננטה).

תשתה קפה ? תה ? מיץ קפלחעץ'* ?





(*) המיץ החביב על זיקיות.
Marcus Wright​(אחר)
לפני 19 שנים • 25 בינו׳ 2005

ברוך שובך מן הגלות

Marcus Wright​(אחר) • 25 בינו׳ 2005
אבינו , מורנו , אבירנו , האחד והיחיד

ד דו דון דון קיחוט . icon_wink.gif
Dom_Quixote
לפני 19 שנים • 26 בינו׳ 2005

תרגיל לשוטרים מתחילים - שלב ב'

Dom_Quixote • 26 בינו׳ 2005
כבוד,

כתב "במחנה: פליטים" מביא עדכון מגזרת המאבק בין מטכ"ל עזריאלי לארגון הטרור המסתורי המתכנה 'שס"ק':

היום שוב פקדתי את המגדלים למען איסוף חומר לקראת ה-11 בפברואר. כפי הנראה, בעקבות ביקורי לפני יומיים קיבלו כל השומרים במקום התרעה ממוקדת חמה ותודרכו לבדוק כל תא מטען לאחזקת חומרי סאדו אסורים בתיקים חשודים למראה. ראוי לציין כי הקצונה במקום ביצעה כהלכה את תהליך הפקת הלקחים, שכן בעוד שבפעם שעברה בילה השומר שעה ארוכה בחיטוט בתיק שלי, הרי שהפעם היה הקולגה שלו זהיר ונחרץ, וברגע שאיתר את התיק החשוד (הלפטופ לא ממש תופס כפי הנראה) סר אלי במיידי ודרש ממני לצאת מהאוטו ולפתוח את התיק בעצמי (!). אין זאת אלא כי החבר קיבל תדריך אודות טיפול בחפץ חשוד מזן B.D.S.M, ולא הרהיב עוז לפתוח בעצמו פן ייפגע מרסיס של זנב גומי או חלילה תילכד אצבעו במצטבים. כשפתחתי עבורו את התיק הוא שאל מה זה, ועל כן השבתי "דברים". האיש המשיך בנוהל מעצר חשוד כהלכתו ושאל שנית "מה זה", ועל כן השבתי שאלה דברים. בשלב הזה האיש גילה אומץ מיוחד ושלח יד לגעת בשוט, ולאחר מישוש ווידוא כי השוט אינו נושא נשק, הפציע בשלישית עם הרפליקה דנן. אז עלה בדעתי סוף סוף הפתרון הגואל, מלמלתי כמה הברות בלתי ברורות, בטון תקיף, תוך שאני מהנהן בשכנוע, וסוגר את התיק והבגאז' כאילו אין ספר לבן או מלחמה. זה עבד, והקומראד חזר לעבודתו השוטפת בקולחוז. אין מה לעשות, כולם נולדים כסאבים בהתחלה.

אני מבקש להודות לכל מי שהביע תחושה חיובית כלשהי עקב חזרתי, אך כמאמר הרבי: מוקדם, מוקדם לשמוח. עודי גולה, והאנקדוטות לעיל הינן בבחינת חופשת מולדת קצרה. אני שמח לראות שעוד יש מי שמוקיר את זכרי, ולאלה אדע לגמול ביד רחבה, או לפחות בעין יפה, אם וכאשר אשוב לארמוני. בינתיים תודה על ההתלהבות. מי שמתגעגע יתר על המידה תמיד מוזמן לשגר שורה לאימייל או למסנג'ר, שממש כמו ג'ימייל, אי אפשר לקבל אותם לבד, צריך שמישהו אחר יתן לכם.

אוהף אתכם,
כבוד,
קיחוט

תקציר:

לא-ניכנע-לטרור-השס"קי-אין-ספק-כי-יש-פתרון-צבאי-נעשה-סיכול-ממוקד-לכלובי-ואז-הם-יכנעו-כמו-כלום-עובדה-עד-היום-זה-תמיד-עבד
Dom_Quixote
לפני 19 שנים • 26 בינו׳ 2005
Dom_Quixote • 26 בינו׳ 2005
_li-at_ כתב/ה:
009- לא נראה לי שדבריך ממש תואמים את כוונת ו/או רוח המשורר
המקושקש (לא, לא שקשקשו עליו, אלא בעל שריון קשקשים כמובן).
_{li-at{U_


אבקש לעמוד על נקודה מעניינת, והיא הימצאם של כמה וכמה אבירים בקהילתנו, חרף מעמדי המוכר והרשמי. זכורני למשל, כי אי שם בשלהי החודש ה-11 לספירת הגויים דאשתקד, נצפה פלוני בשריון כסוף באחד מבתי המרזח בעיר המרינה שלחופי האגם התיכון, כשהוא, חרף שריטות עמוקות בידיו, משרבט נמרצות איגרת ארוכה ומליצית לעילא לסאב-כי-ימלוך בטירת הביצה השחורה אשר בקרחת היער. תוכנה של האיגרת נותר לוט בערפל, אך האגדות מספרות כי לאחריה הופיעה בטירה עלמה זהובת שיער עוטה לגופה שמלת אצולה מאובקת, אשר חייכה חיוך מבוייש ורק מלמלה משהו על זה שהיה לא רע במדבר. אביר זה מזמן כבר נשכח מן הלב, והלוא באמת אין כל סיבה לנצור את זכרונו. אך נדמה לי כי הבאים בימים אף מסוגלים לזכור אביר נוסף, בשריון פלטינה, אשר בחר לציין שנה לניצחונו שטרם נודע לציבור הרחב על מכשף מרושע, בכך שהוריד מעליו כל שריון, תכשיט, קישוט (בשורוק, לא חולם, שהוא עיוות מוטעה של ביאליק) ונותר עירום ועריה ללא כחל וסרק מול כל העם, בספרו להם בפנים קפואות כיצד הושפל, הונמך ועונה ע"י המכשף עד שגבר עליו. זאת, אך ורק למען הסיכוי הפעוט שבכך יקבלו צאצאי השבטים זיק של תקווה וידיעה שאפשר ורצוי להילחם על החיים, ולהווה ידוע, שעל אף צו איסור הפרסום הרחב שהטיל האביר בנדון, הרי שההשלכות של אותו מעשה, כך עפ"י חכמינו ז"ל, כמוהן כהצלת עולם ומלואו. גם אביר זה כפי הנראה נשכח מן הלב, שכן הגם שנאמרו עליו בחדרי חדרים דברי שבח שאינם משתמעים לשתי פנים, ואף גרסו חכמים כי אין לו, לאיש, צורך ברעש, אש או רוח כדי לשבר סלעים, הרי שזה כנראה לא משתווה לעזות מצחו לציין כי אביר, על אף שטעה, אביר הוא, ולא בהכרח חובה אזרחית היא ליידות בו שיני שום או לנסות לקלוע קליע כסף בליבו. מובן מאליו שאין יכולת הנתינה שלו, חרף היותה עפ"י גורמים מוסמכים התקדמות המצאתית בלתי מבוטלת, מקזזת את שפלותו לומר שלמרות הכל, לא יהין ראש הממשלה שבלבו להפקיר או להפציץ מובלעת שטח אשר אהבו אבותיו בדרום החדר הימני התחתון, ולא משנה כמה מפגעים יצאו ממנה. כיום כבר ברור כי נעלם הכופר מחשש כי ברגע שיגלו את חטאו זה במועצת האבירים ישליכוהו לבור לשארית חייו העלובים.

וכך נותרנו רק עם האביר המתחזה הזה, לבוש שריון הקשקשים, ואין לנו אלא לתהות על שום מה הוא שב ומופיע, מדוע נצפה רק באזורים מסויימים, ואיפה הם, האבירים ההם, שלעולם לא נגמרות להם הלחיים להפנותן, ואינם נבונים דיו להבין שיש אנשים שאף שהם חיים לצידנו הרי שהינם בעלי תרבות ומנטליות שונה, שגם אם נותנים להם אין ספור אצבעות, הם עדיין רוצים לנשוך את היד השניה. ואצלנו ממשיכים לקשקש, מפאת הקשקשים כנראה, על שלום, וגרוע מכך, על צדק.


בקרו באתרים המיוחדים לרגל יום הולדתו של דון קיחוטה דה לה מאנשה, שציין השבוע 400 שנות קשקשים.

כבוד,
קיחוט
בכוח המוח-אשה
לפני 19 שנים • 28 בינו׳ 2005

נורא!

בכוח המוח-אשה • 28 בינו׳ 2005
איך שכולם מתחנפנים.

עזבת אותנו לאנחות, קיחוט.

לא נשכח ולא נסלח!





תקציר: יש-לך-48-שעות-להתחרט-ולשוב-אלינו-כאילו-לא-קרה-כלום-או-שאני-לא-רוצה-לחשוב-מה-יקרה-וכן-התקציר-עולה-על-סכום-חלקיו-של-השלם-ללמדך-שלא-לעולם-חוסן!
ורה
לפני 19 שנים • 30 בינו׳ 2005
ורה • 30 בינו׳ 2005
קיחוט אני מתה עליך........
(גם עלייך בכוח!)
teacher​(שולט)
לפני 19 שנים • 3 בפבר׳ 2005
teacher​(שולט) • 3 בפבר׳ 2005
ולפחות החבלים שלי היו טובים למשהו...
icon_cool.gif

אני פעם נבדקתי בכניסה לאיקיאה עם חבילת שוטים שקיבלתי בדואר מחו"ל,
3 שוטים וכל אחד בונגילה..

השומר פתח החבילה, בדק אחד אחד באריכות, שאל: ''מה זה?'' עניתי: ''שוטים''
והוא בשארית נשימתו הצרודה לחש: ''בסדר, תעבור''..

ואני אומר: כשאתה שואל, צפה לתשובה. כל תשובה...

ערב טוב
teacher
FrozenLips
לפני 19 שנים • 4 בפבר׳ 2005
FrozenLips • 4 בפבר׳ 2005
מאז שגיליתי את העולם המופלא של הסאדו (היפ היפ הוריי) אני מסתובבת במרחבי תל אביב כשבאופן קבוע מונח לי שוט בתיק.
מכיוון שבכניסה לאחד מתוך שתי דלתות בארצינו, עומד אדם שמקבל כסף על לפתוח לי את התיק ולהסתכל בתוכו, החלטתי שמן היאה יהיה שאטמין את השוט בעטיפה תמימה כמה שיותר, ומה תמים יותר מתיק איפור פרחוני בתוך תיקה הענוג של בחורה תמימה (או להפך)?

לצערי הרב, כפי שציין קיחוטה (שאליו אני אגיע עוד שניה - בתקווה שפיזית icon_wink.gif ), למאבטחים באמת יש חוש למוצרי BDSM שנעטפו בצורה תמימה בתיקי איפור פרחוניים וורדרדים (או שבעצם יש להם משיכה חולנית לתיקי איפור פרחוניים וורדרדים), ואחד מהם, באחד הימים, בתור בסנטר החליט לבקש לבדוק את תכולת התיק. באמת שנסיתי לרעום ולנהום על החוצפה שלו לחטט בתיק האיפור שלי, אבל בסופו של דבר הברירה היתה להראות לו את תיק האיפור, או לקב"ט הראשי (ויחד אתו לכל הסקרנים שיעמדו מאחוריי וינסו להבין מה קורה). בכל אופן נתתי לו הצצה לתוך התיק, פלטתי "אביזר סאדו" ובזמן שהוא היה עסוק בלנגב את הזעה מהמצח ולנפנף מעצמו את האודם העגבנייתי שעלה בו מייד, אני כבר עשיתי שופינג במשביר.

היום השוט פשוט זרוק בתיק שלי. כל שאלה נענית ב"שוט" - שיתמודדו, הסאבים.

זהו.

אה, ולגבי קיחוט?

קיחוט!!! תעשה לי פנקייק!! (או ילד, או סשן, או חתול... מה שבא לך,
התגעגעתי ! icon_smile.gif )

מיאו,
אלי.
Dom_Quixote
לפני 19 שנים • 17 בפבר׳ 2005

היום השלישי

Dom_Quixote • 17 בפבר׳ 2005
הקרבות בחזית נמשכים. הטרור נעשה אכזרי וכוחותינו נאלצים להעביר ימים כלילות בסיורי גבול בין TNT לקסטרו. כתב "שופינג", מגזין קנינוני עזריאלי, מדווח על ההיתקלות האחרונה בין גיבורי המשמר ללוחמי השס"ק האכזריים.

אז שוב אני שם פעמיי למגדלים הארורים. מה יש לי לעשות שם כ"כ הרבה, ישאל הקורא הנבון, או ישתוק לעד (זאת התשובה הנכונה). כבר הספקתי להחזיר את תיק הלפטופ עתיר התכולה החבלנית למקומו מקדמת דנן בתא המטען, והייתי בטוח ששלישית דגניה לא תיפול.

הפעם הזדמנה לי בחורה. ימים יפים, שנותנים לבנות נשק ותפקיד בטחוני. בעיקר לבנות שעל פניו לא סיימו חטיבת ביניים עקב קשיי הסתגלות. מה זה התיק הזה, היא שאלה. חזרתי על המנטרה בקשר לאביזרים המפוקפקים אך לא מסוכנים. במילה "אביזרים" היא כבר איבדה אותי. אמרה לי להוציא. הוצאתי את החבלים הזכורים לטוב שהצילו אותי אז באותו לילה ארוך ארור ומבוזבז בצפון. היא חזרה ושאלה ביתר קשיחות מה זה. הפעם הסברתי במילים ברורות יותר. ב"מין" היא איבדה אותי. היא ביקשה להוציא את שאר הדברים. אמרתי לה שזה הכל דברים כאלה. תוציא, היא אמרה לי, תוציא. הוצאתי שוט, ומצבטים, ומחבט, ומיני שרשראות, והכל נופפתי ברהב מול עיניה. אבל היא למדה מילה מהמילון, והיא לא תוותר עליה בכזאת קלות. תוציא! תוציא! עוד! את הכל! ואל תבינו לא נכון, זה לא שהיא אהבה את מה שהיא ראתה, היא פשוט רצתה לוודא שבקליפס של מצבט הפטמה לא מוחבאת פצצת שני טון. התחלתי לאבד את סבלנותי הידועה, וזעקתי: זה מה שיש, אין עוד! -תוציא את הכל! היא התעקשה, הכל! אבל אין! עוד חבל ועוד שוט, אין עוד שום דבר! - ומה יש בתאים? היא שאלה.

בשלב הזה הגיע הסיוע ממקור לא צפוי - מלמעלה. כן, צדקו המאמינים בנסים ממרום, כי המאבטח-גיבוי, דהיינו, זה שעומד על מדף מוגבה ובידיו תת-מקלע כדי למגר כל נסיון לפעילות סאדו-מאזוכיסטית בתחומי הקניון, ראה מה קורה, וכפי הנראה היה חפרפרת אוהדת שסק. "מה יש לך את??" צעק לעברה בשפה שהיא מבינה, "תעזבי אותו בשקט!". אחר פנה לעברי ובחיוך השמור לחברים לנשק אמר "כנס, אחי". אמא לא סיפרה לי משהו? החזרתי האביזרים כלאחר כבוד למקומם, בבלאגן מסויים אבל באהבה, ושיגרתי משאלה חרישית שתזכה השומרת ליום בו תכיר את המצבטים והשוט היכרות קרובה, שלא לומר אינטימית, למען תתגבר על פחדה מפניהם. למען האמת, לא לגמרי מופרך להניח שכל העת פשוט היא פשוט היתה עם באט-פלאג.

שנאמר: כל-בדסמ-חברים.

כבוד,
קיחוט

תקציר הפוסט (C):

אני-מפרסם-בזאת-כרוז-שאם-לא-ישולם-לי-כופר-אני-מרחיב-את-פעילותי-החבלנית-לקניון-ערים-בכפר-סבא