סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפרים קישון מת בגיל 81

crazy_toast​(שולט){אליס}
לפני 19 שנים • 29 בינו׳ 2005

אפרים קישון מת בגיל 81

crazy_toast​(שולט){אליס} • 29 בינו׳ 2005
הסופר, המחזאי והסאטיריקן מת מהתקף לב בביתו שבשווייץ. כתב עשרות ספרים שתורגמו לשפות רבות, פירסם מחזות וביים סרטים, בהם "סלאח שבתי","תעלת בלאומילך" ו"השוטר אזולאי"

הסופר, המחזאי והסאטיריקן אפרים קישון, מת אמש בגיל 81 בביתו שבשווייץ. בגלי צה"ל דווח, כי קישון נפטר מהתקף לב.

קישון נולד בשנת 1924 בבודפשט, בירת הונגריה. בשנת 1944 הצליח לברוח ממחנה ההשמדה סוביבור שבפולין. בשנת 1949 נמלט יחד עם אשתו מהונגריה ועלה לישראל.

בתחילת דרכו בישראל פרסם קישון טור סטירי בעיתון, ובמהלך השנים כתב כ-50 ספרים שתורגמו לעשרות שפות. בנוסף כתב מחזות רבים, וביים סרטים, בהם "סלאח שבתי","תעלת בלאומילך" ו"השוטר אזולאי", שקיבל את פרס גלובוס הזהב והיה מועמד לפרס אוסקר. בשנת תשס"ב זכה בפרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה.

http://news.walla.co.il/?w=//662614

לונה​(אחרת)
לפני 19 שנים • 29 בינו׳ 2005
לונה​(אחרת) • 29 בינו׳ 2005
יהי זכרו ברוך... icon_cry.gif icon_cry.gif
Dom_Quixote
לפני 19 שנים • 30 בינו׳ 2005
Dom_Quixote • 30 בינו׳ 2005
<קודם כל תיקון קטנטן ולא מאוד משמעותי: יום הולדתו ה-80 חל ביוני, ועל כן לא זכה להשלים 81 שנים>

כבוד,

כשהייתי ילד, משהו כמו כיתה א', אמא דחפה לי ליד ספר סיפורים של קישון, משוכתב לילדים, והכריחה אותי לקרוא. למעשה, היא ישבה וקראה יחד איתי. לא הבנתי מה מצחיק שם, היא היתה צריכה להסביר לי כל בדיחה בנפרד, איפה בדיוק ההומור פה.
כמה שנים אחר כך, בסביבות כיתה ו', ישבתי עם ידידה והקראתי לה סיפורים של קישון, למבוגרים. היא לא הבינה מה מצחיק שם, נאלצתי להסביר לה כל בדיחה בנפרד.

הרבה אנשים השפיעו על סגנון הכתיבה וההומור שלי במהלך השנים, החל משועי עולם כסיינפלד, קונאן אובראיין ומאט גרנינג ועד מספר חברות וחברים ממש פה באתר, שאני תקווה שחלק מהם יזהו משפטים שלהם שייצאו מפי מעל במות ומסכים, אך יקבלו זאת ברוח טובה וימנעו מהגשת תביעה.

אף אחד לא הותיר עלי חותם כמו אפרים קישון. לא יהיה מוגזם לומר שעם כל הכבוד לווטאבר כשרון טבעי שיש לי, לולא הייתי בולע (גם דומים בולעים, מסתבר) את הספרים שלו בשרשרת אחד אחרי השני עוד בטרם בר מצווה, ברור לי שלא הייתי מגיע לחצי מהיכולת שלי היום. עברו הרבה שנים מאז קראתי משהו שלו (פשוט גמרתי את כל הספרים כ"כ הרבה פעמים שכבר ידעתי הכל בע"פ), אבל עד היום אני מוצא את עצמי מכניס לטקסטים שלי משפטים שלו, או בונה שנינויות משלי עפ"י נוסחאות שלמדתי ממנו (ולרוב אני גם יודע לומר מאיזה סיפור לקחתי את הנוסחה, ומה היה הטקסט שלה במקור). לפעמים אני עובר על טקסטים פרי עטי, מעיתונים ותסריטים למיניהם לפנישנים ועד לפוסטיי עטורי התהילה בביצתנו, ומזהה בדיוק מאיפה למדתי כל סגנון, נוסחה, טריק, וריאציה, פיסוק, ניסוח וסתם יצירתיות לשמה. אני יכול רק לקוות להגיע אי פעם להישגים חובקי עולם כשלו, אבל כבר כרגע אני יכול לומר בפה מלא שלאפרים קישון יש חלק ארי של ממש בכל הישג טקסטואלי שאי פעם נזקף לזכותי. רק לפני כשנה הודיע לי מוסד אקדמי מכובד בארצות הניכר שהיו שמחים אם אבחר לבוא בשעריהם, וגם דאגו לגבות זאת בשוחד כספי צנוע תחת לאקונת ההלבנה הפיננסית המכונה 'מלגה'. את המלגה הזו הם נתנו לי על סיפור ועל תסריט לסרט קצר, שלעולם לא הייתי כותב כפי שכתבתי אלמלא היה קיים והייתי מגלה בילדותי את אפרים קישון.
כשחושבים על זה שבאתר הזה, למשל, הכתיבה שלי גם הביאה לקשרים אישיים שלא יסולאו בלייטקס, הרי שהוא עומד מאחורי יותר מאשר הקריירה המקצועית שלי (התנצלותי לכל הבנות ששהו במחיצתי באופן אינטימי בחודשים האחרונים ולא שמו לב למבטי הזימה שנתן בהן קשיש בן 80 עם מבטא הונגרי).

למרות שאני לא חסיד של אנשים מצליחים שרודפים אחרי עוד טיפת כבוד והערכה בנוסף לאוקיינוסים שכבר יש להם בחצר, יש משהו מקומם בכך שקישון לא זכה עד לאחרונה בהערכה ציבורית רחבה דווקא בישראל, ולמרות שאני מניח שיש אסונות נוראים יותר בעולם, חבל שהיה צריך לחיות שנים עם התחושה שבכל העולם יודעים כמה הוא גדול, ודווקא פה זה לא ממש תקף.
לפני כמה חודשים ביקש קישון מגולשי YNET, כמו גם מהקוראים בהקדמה לספרו החדש, לספר לו אילו מיצירותיו הם אהבו לקרוא, ובכלל האם הם נהנים מעמלו לאורך השנים. הייתי נחוש בדעתי לכתוב לו שאני חייב לו לפחות את ניצניה של קריירה מבטיחה ביותר, ושלמעשה הוא אחראי במידה רבה למה שאני עושה היום וכנראה אעשה תמיד. כל סוף שבוע מאז דחיתי את העניין בגלל חוסר כוח או זמן או חשק. אני מניח שהוא חי די בסדר גם בלי המכתב שלי, אבל איך אמר גאון ליריקה אחר - פתאום חבל. תפיקו לבד את מוסר ההשכל. לו להשיב ניתן.

אני מבקש להמליץ לחובבי ההומור המשובח את ספרו "שעיר לעזאזל", אחת מיצירותיו הפחות מוכרות, ולטעמי הגדולה ביותר שבהן. ספר שהזכיר לי מאוד את "מלכוד 22" האגדי של ג'וזף הלר, בכך שהוא אחד הדברים הכי שנונים ומצחיקים שתקראו בימיכם, ודווקא ע"י כך מעביר את סיפורה של טרגדיה שאין שניה לה.

יהי זכרו ברוך, ובעיקר משומר גם בדורות הבאים באמצעות יצירותיו, למרות שברור שלא על חשבון עופר שכטר.


יותר מתמיד - כבוד,
קיחוט

"אפרים! אתה מוכן להפסיק לפורר פירורים על המדרגות?!"
"איך את מדברת אלי אשה? אני גדול הסאטיריקנים העבריים בדורנו!"
"או קיי, אז מפריע לי, שגדול הסאטיריקנים העבריים בדורנו, מפורר פירורים על המדרגות, תפסיק עם זה!"


(לא, לא חזרתי למרות 4 פוסטים. קיבלתי הפניה לפוסט של טוסט (כבוד לך, צנים פסיכוטי) ובאתי לומר כמה מילים. על ביאתי הרשמית יבשרו בבוא העת שלטי חוצות הפורמט שלהם עם השמש כבר נוסה בהצלחה בטיוטה. תודה).
TV_Eye​(שולט)
לפני 19 שנים • 30 בינו׳ 2005
TV_Eye​(שולט) • 30 בינו׳ 2005
רק שלשלום אני וSLU דיברנו על זה שסלאח שבאתי היה אחד הסרטים הכי טובים שנעשו אי פעם בארץ
סול
לפני 19 שנים • 30 בינו׳ 2005
סול • 30 בינו׳ 2005
כל הכבוד לכלוב על הכבוד שנתנו לאדם הגדול הזה.....
למי שלא שם לב הכוונה היא לסמל של הכלוב בצד ימין למעלה.
צער גדול לי ואני מאמין גם לכל אדם שמעריך יצירה ישראלית נפלאה.

ת.נ.צ.ב.ה
Rocco​(שולט)
לפני 19 שנים • 30 בינו׳ 2005
Rocco​(שולט) • 30 בינו׳ 2005
כותב נפלא
ידע להעביר את המסר של הארץ
בהומור ציני ומדהים
אהבתי במיוחד את החיבור שלו ושל שייקה אופיר
בשוטר אזולאי.
teacher​(שולט)
לפני 19 שנים • 30 בינו׳ 2005

קישון מדבר על קישון

teacher​(שולט) • 30 בינו׳ 2005
ההומור האמיתי הולך על הקו האדום, וכל עוד הוא נשאר עליו זה נהדר
הוא מתייחס לדברים אבסורדיים ובלתי אפשריים. ''תעלת בלאומיך'' לדוגמה, היא סאטירה חריפה מאוד ששואלת אם ייתכן שמטורף אחד יגנוב פטיש אויר ויקדח בכל אלנבי. איש לא עוצר אותו, הים נכנס לתוכו ונוצרת וונציה של הים התיכון. זה הרי דבר בלתי אפשרי. למה אנשים לא מבטלים את זה בטענה שזה אבסורד, אלא צוחקים? כי כשהם רואים במציאות אדם שחופר באמצע הרחוב עם פטיש אויר, אף פעם לא עולה בדעתם לשאול אותו מי שלח אותו.

הייתי במצעד המוות במחנה ההשמדה סוביבור
היינו 232 איש ונותרנו שלשה. אחד איבד את שפיות דעתו, כך שנותרנו שניים. הצלחתי להימלט הרבה בזכות העובדה שהייתי בלונדיני, עיניים כחולות, גבוה מאוד. כשהגעתי לארץ שאלו אותי: ''אדוני יהודי?'' עניתי: ''אמא שלי יהודיה''. אחרי רבע שעה הוספתי: ''אה, נזכרתי, אבא שלי רב''.

העובדה שאנחנו יהודים היא מקור לגאווה ולצרות
מקנאים בנו כי אנחנו עם מאוד אינטיליגנטי, וזה לא מקרה שאנחנו ייסדנו את האנושות - משה היה לפי כל הסימנים יהודי, אח''כ בא הצעיר מנצרת, ישו, איינשטיין היה יהודי ופרויד היה יהודי. 33 אחוז מזוכי פרס נובל הם יהודים, וזה כשבאנושות יש 0.0003 אחוז יהודים. למרות זאת, אני לא גאה. אם הייתי נולד איכר נורווגי, הייתי מרגיש מצויין.

לא עישנתי סיגריה אחת בחיי
ואם את שואלת אותי למה - אין לי כל הסבר. הרי נולדתי לעשן:
אני במאי, אני סופר ואני עצבני.

מה שמפריע לי להיכנס לקטגוריה של מיתוס היא העובדה שאני עדיין חי
אם הייתי במצבו של חנוך לוין, שהפך לענק לאחר פטירתו, זה היה טוב. אבל אני ממשיך ומתמיד - חי, חי, וחי. פשוט הבטחתי בהן צדק לאישתי, שהיא עוד צעירה מאוד, שלא אלך. ואני מתכוון לעמוד בהבטחתי.


זה האיש, הסיפור והאגדה.
מילותיו מתוך ראיון שנערך עימו בשנה שעברה.
מראיינת: כרמית ספיר-ויץ
Scorpio1120​(שולט)
לפני 19 שנים • 2 בפבר׳ 2005
Scorpio1120​(שולט) • 2 בפבר׳ 2005
אתם יודעים מדוע אפריים קישון לא היה מקובל על הגיאנדה הספרותית בארץ..

בגלל שהוא לא גינה את ישראל ברבים.. כמקובל על רוב המחזאים שבארצנו.

ולא כתב אפילו מחזה אחד .. על יהודים שרודפים ורודים בערבים.