אחר צהריים טובים אורח/ת

תחושת צימאון מלאה את ליבי...

אין זה משנה כמה דיברנו, על אילו נושאים, מתי ואיך, תמיד יש בי את אותו צורך לעוד, להאזין לקולך, לקרא מילתך הכתובה, ללמוד, להבין לדעת הכל אודותייך - עכשיו, מהר, כל דקה שעוברת מגבירה את תחושת ההפסד.

הדיון המלא זמין לחברי הכלוב

להתחברות להרשמה