בשבילים פתלתלים את עדיין פוסעת ערומה לגמרי כביום היוולדך נותנת לקוצים מסביב לשרוט אותך נותנת לדם לזלוג ולחמם את ירכייך להרגיש את האמיתיות של גופך עם נפשך לעולם לא להסתכל לאחור תמיד קדימה במשעול הכאב המתמשך לאינסוף שם תמצאי את עצמך מביטה במראה מראת האמיתיות
