אֲתְּ הוֹלֶכֶת בַּרְחוֹבוֹת מְכִילָה את עֲצְמֵךְ עַד תּוֹם, לוֹמֶדֶת לְחַיֵיך אֶת נַפְשֵך לָמָוֶת. אַתְּ מַסְוָה אֶת זֶרַע הַכְּאֵב שֶנִיטַע בָּךְ אָז וְהִכָּה אֶת שָׁרַשָיו הַמְּבַקְעִים אֶל הַבֶּטוֹן שֶאֲתְּ יוֹצֶקֶת סְבִיב לִבֵּךְ.
