אמונה אמון ואימון

אמונה אמון ואימון

מיינד • 26 בפבר׳ 2005

מקבילים, ניצבים, קשים, מתכת, כואבת.
שעות של אמון הצליחו בקושי רב לשבור את האמונה
שהנפילה לא תכאב, זה כאב , כאבי תופת הנפילה הראשונה.

האם שוב עליתי על המקבלים, כמובן, איך אפשר תחרות, הישגים
ומה לא. כיצד תגיב הסביב, כיצד יגיב המאמן.

כאשר ראיתי יום אחד את המאמן מתחיל לשוחח עם תלמיד חדש
נקרעתי מבפנים, שאלתי אותו האם יש לי מחליף, כמובן שלא
היתה התשובה זו רק שיחה רגילה , אין לך מה לחשוש.

מאז למדתי שיש את המשפט הזה יש לי הרבה מה לחשוש
מאותו היום שהמאמן הוסיף חניך נוסף , הזמן התחלק, הרצון לתת
התגבר , תגובתו הגיעה לא פעם מאוחר מידי.

עברו שנים הפסקתי ללכת לתחרויות ויום אחד אמרתי למאמן.
איני יכול יותר , אני מפחד , אתה לא כאן בשבילי

לך תסביר למאמן שכל האימונים המפרכים האלו היו לא בשבלי אלא
למען זה שיביט בי יותר מאשר בשני.

בדסמ, אדון שפחה , מאמן , מדריך , מורה, סאבית
באותו היום שתגובתו תהיה זו רק שיחה רגילה, דעי לך שאת לא שם
עבורו כאשר את צריכה אותו, הזמן שלך הופך להיות מחולק על פי צרכים
שונים.

לאלו אשר דוגלים בהוספת שפחה/ סאבית נוספת , כיצד אתה יכול לתת
לה את רצונה כאשר היא אותך צריכה אך אתה עם הסאבית/שפחה האחרת

לך השפחה/סאבית הראשונה , עד כדי כך את מוכנה לוותר ?
לך השפחה/סאבית השניה, את מודעת לזה שלקחת לה חלק ממקומה ?

מיינד

דנדיליון​(שולטת) • 26 בפבר׳ 2005

כמה מערכות ושילובים יש בחיים שלנו שבהם אנחנו לא עומדים במרכז הבמה? בזוגיות וונילית, אני תמיד במרכז הבמה? בעבודה מול מניפולציות ומשחקי כוח אני תמיד מסמר הערב? כאחות בכורה לאחי הצעיר יותר?

האם אפשר לעשות הפרדה מוחלטת בין מערכת בדסמית למקומות הללו שמניתי, מהפרספקטיבה של מערכות בינאישיות והמקום שלנו בהן?

הייתי מעט מאוד זמן במערכת דומה למה שאתה מציין. בלשון המעטה לא אהבתי את מה שקרה שם. למרות הניסיון שלי אני חושבת שזה עניין שבין האנשים המעורבים.

יש לשים לב מה המקום האמיתי של הסאבית, האם משתמשים בה, האם היא מנוצלת, האם עונים לצרכיה. (ההתייחסות היא לסאבית / סאב ולא לצד השולט כיוון שאני נותנת את הקרדיט לשולט שיכוון את היחסים בהתאם לצרכים של כל הצדדים).

ומה בדבר שני מתחלפים וסאבית או סאב? יש הרבה צירופים אפשריים. אין לזה חוקים ברורים ומוגדרים. אם היינו נענים לחוקים, היינו יכולים להשאר במונוגמיה וונילית שקטה ובטוחה.

השאלה ששאלת נוגעת למודעות של אותם אנשים, אדון / שפחה וכל שאר הצירופים באשר למערכת אותה הם מחפשים לעצמם ולמקום אותו הם רוצים לתפוס אצל הצד השני. תקשורת, פתיחות, שאלות עצמיות, ומודעות יכולים להבהיר את המצב.

תחרות, קנאה, חרדת נטישה, כשלון.

בכוח המוח-אשה • 26 בפבר׳ 2005

דנדיליון אכן צודקת בעניין מרכז הבמה.
כמה חבל שאנחנו לא העיקר בעולם, שהשמש והכוכבים אינם סובבים סביבנו.
איני כותבת את זה בציניות כלל, כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שכך הם הדברים, שהכוכבים מנצנצים רק לי, שהעולם התקיים עד עכשיו כי חיכה לי, שאני המרכז.

מערכות יחסים כדרך מערכות יחסים, מצליחות למלא חלק מהחללים שבנו, לא את כולם.
לקח לי זמן להבין שאיני יכולה למלא את כל חלליו וצרכיו של בן זוגי.
היתה תקופה שהקנאה איכלה אותי, שצפו מעל פני השטח חרדות נטישה, אבל בסוף הבנתי.
הבנתי שראוי שהבסיס שלי יהיה פנימי, הבנתי שאין לאף אדם חזקה בלעדית על אדם אחר מחוץ לעצמו. הבנתי שמותר להסתכל לצרכי האחרים בעיניים ולהבין שגם הם זקוקים למילוי.
בעצם, הדברים הם תמיד דו סטריים, כדי ליצור איזון.

אני בהחלט מאמינה שאפשר לנסות ליצור איזון בצלעות מרובות יותר,
זה רק מסובך יותר ומצריך ידע הבנה ורצון גדולים יותר.
יכול גם להיות שהתוצר מורכב מעניין ומחכים יותר.
אין ספק שמדובר בהתנסות מיוחדת, שגורמת לסאב/ית להתמודד עם שדים אפלים.
תחרות, קנאה, חרדת נטישה, כשלון.

ואתה, מיינד מסטר, באמת חושב שויתרת רק כי הצטרף מתמודד נוסף?
יכול להיות שמדובר בתירוץ?