חסר בפנים משלימים בחוץ

חסר בפנים משלימים בחוץ

מיינד • 5 במרץ 2005

עוגת פאי זו התמונה הקרובה למערכות יחסים
מורכבת מאין ספור חלקים ולרוב אינה שלמה וקיים חריץ אחד
או יותר.

במערכת יחסים בבדסמ, לא קל יהיה למצוא את הסאבית/שפחה
אשר תמלא את כל רצונות האדון.
במערכת יחסים ונילית, אשר אחד מהצדדים רוצה בתענוגות
הבדסמ לפעמים יש עליו או עליה להיסתפק בפנטזיות בלבד.

יוצא אני מתוך הנחה בסיסית שהיחסים תקינים ומהנים.

עצם החיפוש של השלמת החסר מחוץ למסגרת הקיימת למעשה
שובר את המסגרת הנוכחית.

האם כל פעם ובכל מצד שלנו בחיים כאשר חסר לנו משהו במסגרת
הקיימת אנחנו צריכים לחפש בחוץ את החלק החסר ?
האם כל פעם שיש לנו תשוקה כזו או אחרת שלא ניתן להגישמה
במערכת הנוכחית עלינו למלא אותה מבחוץ?

יש מישהו מבינכם שחושב שהוא מושלם ?
אנחנו רחוקים מלהיות מושלמים ואם כך מדוע במערכות יחסים
יש כאלו אשר לוקחים את הלגיטימציה למלא את החסר להם
בחוץ, האם אלו מושלמים ? או שהם חסרים יותר מאשר הצד
השני ?
כנראה שחסרים יותר ,היות וחוסר האיפוק שלהם הינו הפוך
לדרישתם מהצד המבוקש להיות באיפוק ובהיתמסרות.

היא מאד רוצה למלא את דרישות האדון, אין היא רוצה לבצע
פעילות כזו או אחרת, הוא מבין אותה , אך מחפש בחוץ את
ההשלמה .

מי חלש האופי כאן, השפחה או האדון ?

הבוס שלך​(שולט) • 5 במרץ 2005

מאסטר, התהיות שלך משקפות את המצב האנושי, ואולי של החיים בכלל. מי שאיננו שואף יותר לשום דבר שאין לו, חשוב כמת. השאלה היא מה אנו עושים כדי לממש את שאיפותינו, על חשבון מה אנו מוכנים שזה יבוא, ועוד שאלות כאלה, שהן בתחום תורת המוסר.
כאן אין ביכולתי אלא להביע בקצרה איך אני רואה את הדברים. לדעתי אין כאן כלל עניין של נכון או לא נכון, צודק או לא צודק, הגון או לא הגון. בבסיס השאלה עומד המצב האנושי הנתון: רצונות ומאוויים סותרים בין בני זוג, ואף בתוך אותו אדם עצמו.
אם נתחיל במקרה האדון, אזי מי שחש שחייו חסרים יסוד חיוני אם איננו שולט על שפחה ומחליט לממש את רצונו, עלול לשלם מחיר אם הוא למשל נשוי לאישה ונילית ונחשף. אך מי אנו שנחליט מה עדיף על מה: סבלו של אדם בלתי ממומש או סבלה של רעיה נבגדת?
גם הנשלטת מצויה במצב הזה: היא חייבת להחליט אם לממש את הצורך שלה להיכנע אם לאו, על המחיר הכרוך בכל החלטה כזאת. אין גם טעם להרהר אחר ההבדל בין אדון המחפש בחוץ ושפחה מתמסרת. הרי זו האחרונה עשתה את הבחירה שלה מתוך רצונה החופשי. אם מחר היא תחליט שאדונה איננו מספק אותה היא תקום ותלך, או אף תבגוד בו ללא ידיעתו, וגם זאת החלטה לגיטימית, לדעתי. כמובן, היא (ואדונה) יצטרכו להשלים עם ההשלכות, ואולי לשלם מחיר.
מקווה שתרמתי משהו לדיון. ומודה לך על העלאת הנושא.

nephele​(אחרת) • 7 במרץ 2005

mind master,
איפוק היא מילה יפה בעיני
היא מסמנת את הבסיס של מה שאני כסאבית רוצה לתת לאדוני,
היות שרצונותיי מתגמדים אל מול אלה שלו.
אין ספק, שכסאבית המרימה עיניה אל אדוני, אצפה שהוא ינהג באיפוק.
איפוק היא תכונה שאני מעריכה אצל אנשים בכלל והיא חייבת להיות כלולה במגוון התכונות שאני סוגדת להם אצל אדוני בפרט.



הבוס שלך,
המשפט הזה לגבי עזיבת השפחה את הקשר ברגע שיש מחסור בסיפוק צרכיה, חוזר על עצמו לא מעט פעמים בפוסטים שונים. לצערנו, המציאות והסיפורים שאנו קוראים כאן ושומעים מחוץ לפורום מוכיחים שהדבר לא נכון.

כשאתה נמצא בקשר שטוב לך בו, אתה לא קם ועוזב בשניה שמשהו לא מוצא חן בעיניך. נכון שזה הדבר הרצוי, כביכול, אבל כשמעורבים רגשות ולא סתם סשנים נטולי קשר זוגי, יש עם זה בעיה.
אז נשארים ומנסים שוב ומנסים לראות איך אפשר כן להסתדר ומדברים (אני מדברת על קשרים בריאים שבהם מדברים בני אדם - ולא על כאלה שבהם בוגדים ומסתירים) ואז קורה אחד מהשניים, או שהבעיה נפתרת - איפוק מצד האדון, או ויתור מצד הסאבית, או שלא, ואז יש ניתוק של הקשר.

בכל מקרה, זה ממש לא מצטייר כתהליך קל וקצר, כפי שציירת בתגובתך.

ועוד דבר, בגידה היא לא דבר לגיטימי בעיני!

שיהיה יום נפלא,

נפילי.

הבוס שלך​(שולט) • 7 במרץ 2005

נפילי היקרה
אינני יכול להתווכח אתך בנושא הבגידה. כל אחד רואה את זה אחרת. השאלה האם בכל מקרה עדיף לסיים קשר, להישאר לא מסופקים בתוכו, או לבגוד, היא שאלה קשה, וכל אחד חייב לעשות את שיקוליו.
לא התכוונתי לרגע לומר שניתוק קשר קיים, אף אף בגידה, הם בהכרח החלטות ותהליכים קלים. להיפך. אך בחיים הממשיים שלנו עלי אדמות יש ואנו חייבים להגיע להחלטות, ולעיתים הללו כואבות.
יום נפלא לך גם.
הבוס