G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
8 במרץ 2005
רובין הזחל הצהוב.
קראו לו רובין, הזחל הצהוב.
את האמת, הוא אף פעם לא ידע למה מכנים אותו כך. אבל מעולם הביטו בו במבט כזה מחוייך ואמרו: "הא, הנה רובין, הזחל הצהוב". רובין תמיד היה מביט מהצד על פני גופו וממלמל לעצמו: "אבל אני בכלל ירוק". את האמת, זה היה מרגיז אותו, זה שכולם חשבו שהוא צהוב. הוא מאוד רצה שישמו לב עד כמה הוא ירוק ואיך בשעות שמש מסוימות, גופו כמעט זורח. הוא רצה, אבל ככה זה אצל חרקים, הם מזהים רק את מה שמול עיניהם. אם זה מה שהם חושבים, הם אומרים, אם זה מה שהם רוצים, הם טורפים. פשוט, ככה, חרקים. יום אחד, רובין, הזחל הצהוב, זה שכבר אמרנו שלא אהב שמכנים אותו כך ותמיד ראה בעצמו ירוק, זחל לאיטו אל עבר טיפת גשם שנחתה על עלה למונה סיחרית. הוא זמזם לעצמו ניגון נושן שלמד מאחיו שבקעו כמותו מתוך אותן הביציות, שתמיד היו זכורות לו כחביבות וידעו להנעים את זמנו וזמן אחיו במחרוזות זמרבעודם מתהווים ליצורים קטנים ומאורכים בצבע... ירוק, כן ירוק. אז כמו שאמרנו, רובין, הזחל הצהוב, זחל לאיטו על אותו עלה למונה וזמזם לו באדישות שירים מבית אמא. הוא חשב לעצמו למה השמש חמה, ולמה הירח קר, למה העלה ירוק, ולמה כולם מכנים אותו רובין הזחל הצהוב, למה יש לציפוריים כנפיים, ואיך זה שהוא לא יודע למה הוא בכלל צהוב או ירוק או מאורך או קטן ורך. הוא חשב על כל מיני דברים, כשפתאום שמע קול מפץ שהעביר בפלומת גופו רעד. הוא נדרך, התכווץ בתוך תוכו עד כמה שרק היה יכול, ומחושיו נעו בעצבנות לצדדים. "היי גבר, מה זז?" הוא שמע לפתע קול ופקח את עיניו. "הא?" הוא הביט סביב. "כאן כאן, זחל, תן מבט לכאן". "ל, לאן?" מלמל רובין. "אלי גבר, אלי". "אני לא רואה אותך", המהם רובין בכבדות. "אבל אני רואה אותך", עלה הקול בזלזול, "אולי אם תלמד שלא צריך להביט רק לצדדים, אלא שאפשר גם להביט למטה או למעלה, תגלה שיש עוד זוויות בחיים", צחקק הקול. "למטה? למעלה?" "כאן, לכאן גבר, לכאן..." "איפה?" "יו, בובה, אלי, הנה, וו הו, רואה אותי? קבל גבר, הנה, כאן", צחקק הקול. רובין לא השיב, הוא נאנח, ושוב חזר להזדחל. "שמע", צחקק הקול, "אני בחיים שלי לא ראיתי גולם בלי בית... היי זחל, אני כאן! מעליך!" קרא הקול והזחל שב ונעצר, נשא את ראשו וגילה חיפושית אדומה עם נקודות שחורות מחייכת אליו. "מה קורה נזלת?" היא צחקקה. "נזלת?" תהה רובין. "ארוך, ירוק, צמיגי, נזלת!" "אתה חושב שאני ירוק?" חייך רובין והחיפושית פערה את עיניה. "מה אתה יוצא מסדר האור שאתה לא ממש מבחין במציאות?" היא גיחכה. "מה?" ניער הזחל את מחושיו בבלבול. "כלום כלום, עזוב אותך, מה קורה גבר?" "טוב", חייך הזחל. "מה אתה מחייך כל הזמן? מה אתה טיפש?" "טיפש?" "כן טיפש! אחד שטוב לו ולא מבין למה..." "אה..." הנהן הזרע. "אה..." חיקתה אותו החיפושית, "מה אתה עושה כאן?" "מחפש..." המהם הזחל. "מחפש מה?" היא צמצמה עיניה בסקרנות. "לא יודע..." המהם הזחל. "לא יודע, אני מבינה..." "מבינה?" "כן, מקבלת מידע, מנתחת אותו, מסיקה מסקנות, מבינה או לא, במקרה שלך אני מבינה". "מבינה מה?" "שאתה מחפש צרות". "צרות?" "מסוג הדברים שקורים לכאלה שיוצאים לדרך בחיפוש אחר החיפוש עצמו..." "אני לא מבין..." ניער הזחל את מחושיו. "לא נורא", גיחכה החיפושית, "לא נורא". "טוב", משך הזחל במחושיו ושב להזדחל לאיטו. החיפושית הביטה בו מהצד וחייכה מסוקנת... (לא בא לי עוד, אולי בהמשך) |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
9 במרץ 2005
גולדי ...
אתה חייב לספר לנו מאיפה אתה קונה את החומר שעושה לך את זה ...
( וגם איזה חומר זה בכלל ) .. 
|
|
|