"תאונני!"

"תאונני!"

גיום אפולינר • 12 במרץ 2005

..."תפשטי!" באה ההוראה.
"למה את לא מתפשטת? את רוצה בדרך הקשה?"
והיא מתפשטת.
נעמדת חשופה. הידיים לצידי גופה.
מניחה למבט לשזוף את תווי גופה.
האור החודר מבעד לזכוכית החלבית לא עושה לגופה כל הנחה.
הפגיעות הזאת...
העיניים מטיילות על גופה בוחנות את סימני הגיל.
קמטי ההבעה שעל פניה מקבלים דגש עכשיו.
"הזדקפי! עמדי ישר. אני רוצה לראות אותך טוב טוב.
כל קמט וכל נקב בגופך."
כתפיה נמתחות במעט אחורה איך מבטה מזוגג משהו, לא כאן.
"השעני קדימה על השולחן. אני רוצה אותך כפופה."
מתכופפת.
לחיה מונחת על השולחן ועיניה מצטלבות במבטי.
מחייך לעברה.
"פסקי רגליים!"
עומדת מפוסקת כולה חשופה, ממתינה לבאות.
ביטנה מעט רופסת ושדיה נכנעות לכח הכובד.
דימעה גולשת מזוית עינה.
מניח על השולחן מול פניה צלחת זכוכית מלאה במים צוננים.
"שתי, זונה מיוחמת. אמרת שאת צמאה."
לשונה לוקקת את המים מנסה ללכוד עוד טיפה. לבסוף משקיעה את שפתיה
בצלחת ושואבת לתוכה את המים.
ואז לוחש לה:
"אמרת שאת מחורמנת לאללה. נו, הנה ההזדמנות שלך. תאונני!"
ידה נשלחת אל בין רגליה ומתחילה לנוע אט אט .
עיניה נעצמות לאיטן.
"הביטי בי!"
היא פוקחת עיניה ומביטה בי.
"תמשיכי לאונן."
ידה ממשיכה במלאכתה. אגנה נע בתנועות קצובות וגופה מתחיל לרטוט.
מבטה מתערפל והיא נראית כעומדת על הסף.
פרקי אצבעות ידה האחרת מלבינות כשהן מתהדקות אל קצה השולחן.
"תפסיקי לאונן עכשיו!"
עיניה נפקחות בהפתעה אך היא מבצעת את ההוראה.
ידי מלטפת את ישבנה, חודרת לתוכה.
"הכלבה רטובה אני רואה. הכלבה רוצה לגמור?"
"כן, בבקשה תן לי לגמור."
היד מלטפת את ביטנה. חשה בבשר הרך. בקפלים. סימני הלידה.
"תמשיכי."
היד שלה חוזרת אל בין רגליה ועד מהרה היא שוב שוקעת לה במאמץ לגמור.
"אז מה, זונה מיוחמת שלא בוחלת בשום אמצעי לקבל את שלה?"
"כן, תן לי לגמור. בבקשה."
"אפילו זונה רופסת שכמוך?"
כן, מה שתגיד, תן לי לגמור, בבקשה."
ברכיה רוטטות עכשיו, כמעט מתקפלות מהמאמץ להשאר יציבה.
ציפורני ידי עוברות על יריכיה, חורשות בהן תלמים אדומים.
"זונה זקנה , רוצה לגמור?"
"כן, בבקשה..."
"עוד לא יקירתי, סבלנות."
עומדת כך דקות מספר ואז:
"תן לי בבקשה ללכת לשרותים. אני צריכה פיפי."
מחייך לעברה.
"תאונני!"
עיניה רטובות וידה חוזרת למלאכתה.
גופה מתקשה ברטט ועיניה נעצמות.
ואז זה בא...
אנקה נפלטת מפיה, ראשה מזדקר לאחור....
ועוד שניה וקילוח שקוף ניגר במורד רגליה, ניקווה למרגלותיה.
ובצמוד ללחיה שעל השולחן ניקווית שלולית נוספת, מלוחה...

גלתיאה • 12 במרץ 2005

זונה זקנה ורופסת....?
ואיך אתה מרים אותה אחר כך משם ג'וניור?

לחישה{הקול} • 13 במרץ 2005

מתוכנן כל כך בקפידה..
כתוב כל כך חודר..
אבל כל כך חסר החיבוק שאחרי,
כל כך חסרה היד
שמלקטת את הדמעות..