שאלות - ולא לצחוק!!

שאלות - ולא לצחוק!!

nerissa​(אחרת) • 13 במרץ 2005

תגידו. שני הצדדים.

האם קרה לכם שכנועה איבדה הכרה/התעלפה בגלל כאב?
האם קרה שאיבדתן הכרה/התעלפתן בגלל עוצמה של כאב?
ואם כן - האם אתם חושבים שיש קשר לכך שישנן מאזוכיסטיות "צעקניות" המשחררות ווקאלית את הכאב ויש כאלה הבולעות אותו פנימה ומתמודדות איתו בשקט?

אז ככה כאב לא ..

קליבר​(שולט) • 13 במרץ 2005

אבל ..
קרה לי שהחלטתי , בגלל שהיא הייתה קשורה טוב טוב , עם אזיקים וחבלים ושאר מוצרי אבטחה , וגמרה מאד בקלות , לגרום לה לגמור ללא הפסקה .
ושקעתי לי בספייס של הגמרה .
היא לא יכלה לקום וללכת , לקח לה כשעתיים להתאושש , זה נחשב ? ( לי לקח שבוע ) .

nerissa​(אחרת) • 13 במרץ 2005

לא.
לא מדברת על ספייס. זה משהו שונה לגמרי.

אני מדברת על איבוד הכרה. על כך שמנגנון ההגנה של הגוף נכנס לפעולה ומפריד בין ההכרה למציאות הנוכחית. ממש כך.
איבוד של הכרה כתוצאה מכאב בעוצמות גבוהות.

מה שאתה מתאר זה משהו די נפוץ. ספייס כתוצאה מרצף אורגזמות.
אני מדברת על משהו שונה.

אמנם לא נתקלתי וזה נושא לא מצחיק

הוא​(שולט) • 13 במרץ 2005

אבל אולי יש בזה משהו- הצעקה היא סוג של שיחרור אנרגיה המסיעת "לספוג" את הכאב כמו גם טכניקות של נשימות, מצד שני אני בספק אם הכאב הוא זה שגרם לעילפון ולא סיבות אחרות כמו תנוחות שלא הזרימו דם יובש חוסר סוכר נטיה לעילפון מחזור ועוד ועוד.
מסקנה יתכן שצעקה ונשימה נכונים ימנעו (לא עלינו) איבוד הכרה

DOM Perignon​(שולט) • 13 במרץ 2005

נריסה אחותי,
כמו שאני מכיר אותך השאלות שלך לעולם אינן שאלות בעלמא.
מכיוון שמעולם לא הגעתי למצב כזה (כמעט כתבתי: אפילו לא קרוב, אבל במחשבה שניה אני לא יודע אם לא הייתי קרוב לזה שנשלטת תאבד הכרה.) אולי תספרי לנו את הסיפור שמאחורי השאלה?

DOM Perignon.

למה לצחוק?

fuxia • 13 במרץ 2005

את יודעת מה..
אומרים לי אחרי סשנים
"כמה צעקת"
והאמת?
אין לי מושג !
אני לא זוכרת שצעקתי יותר מדי
אבל אני יודעת, שכמה שאוהב את הכאב-
הגוף צריך לשחרר אותו איכשהו
ואז הגוף גם נהנה מהסשן ולא רק כואב אותו
אני אוהבת להיות משוחררת
והצעקה, הרקיעות ברגליים, תזוזות הגוף-
כל אלה יחד גורמים לי להשתחרר וליהנות יותר, בלי לעצור את עצמי או את רצונות גופי.
זה לא מונע ממני להגיע לספייס, זה לא מסיט את מחשבתי מהסשן
אלא משלים את הסשן בשבילי. נותן לי להיסחף איתו בלי לאבד את עצמי בתוכו
ונותן לגוף שלי להתמודד עם מה שקורה בלי לעצור את עצמו
ובלי להגיע לחוסר תקשורת עם עצמו

....למרות שלפעמים דווקא חשבתי שאני עלולה להתעלף רק מאיבוד האנרגיות העצום שלי במהלך סשן

nerissa​(אחרת) • 13 במרץ 2005

אחשלי השמפניה, זה לא קרה לי מעולם חלילה.

זה נשאל בעקבות שיחה מעניינת שהיתה לי במהלכה נשאלתי אם אני צועקת מכאב.
אמרתי שלא. אני מהסוג המתמודד עם הכאב מבפנים. מפרק אותו בפנים ולא ווקאלית. לעיתים נדירות "שומעים" את הכאב שלי.

בן זוגי לשיחה טען שזה לא טוב. שלשמור את זה בפנים בצורה כזו עלול להביא לתוצאות לא נחמדות
אמר שעצם הצעקה היא לא רק מקור לשחרור עומס הכאב ושומרת שלא נתעלף חלילה, אלא זו אינדיקציה למעניק הכאב.. (שזה נכון בעיני)

הייתי בסיטואציות כאב קיצוניות מאוד בעבר וחשבתי על זה..
הרי יש נשים שסף הכאב שלהן לא גבוה.. והרי ידוע על כך שאנשים מתעלפים מכאב..
אני מודעת לכך שבעולמנו מאוד מכווננים למה שנעשה ודום טוב לא יגיע לשם אבל אני סקרנית אם זה באמת קורה.
אם באמת מגיעים לסף כאב כל כך גבוה שהגוף פשוט.. נועל את ההכרה כמין מנגנון הגנה טבעי. (ואני לא מדברת על ספייס שזה מנגנון אחר. ספייס הוא שלב מוקדם יותר ואולי אפילו הוא מנגנון הגנה מפני התעלפות.. אם אני חושבת על זה..)

והסקרנות היא האם שחרור הכאב בצעקה באמת מקל על ההתמודדות הפיזית עם הכאב.

Bent • 13 במרץ 2005

אני לא (מזל טוב),

לעומת זאת כשהייתי DM , פעם אחת (מפחיד).

אני לא יודע מה אפשר להסיק מהמקרה, היא מקללת (לא צועקת, אבל בהחלט לא שומרת כלום בבטן) שהייתה שקטה מאוד באותו ערב.

הסשן דרך אגב כלל חימום מוקדם פשוט, ואז סינגל טייל לאורך כ 10 דקות.

לדעתי היה שם שילוב של עייפות ועוד כמה גורמים שגרמו להתעלפות.

BENT

עילפון וכאב

teacher​(שולט) • 13 במרץ 2005

העניין של לקחת פנימה או להחצין את הכאב הוא לא לגמרי קשור לעניין ההתעלפות.

הוא יותר קשור למתח נפשי מצטבר.
הצעקה וכיווץ השרירים הם תוצרים פיזיים של לחץ פיזי.
ההימנעות מהם היא עניין נפשי.
היכולת להחזיק את עצמך מעל הצעקות וההתכווצות, כדי לשמור על מחשבה מספיק
צלולה כדי להרגיש את הכל ולחוות את כל הגירויים. משהו בין ספייס מוחלט, בו כבר
אין מתח אלא שלווה והנאה מלאה לבין מודעות מוחלטת ללא ספייס בכלל.

התעלפות מכאב היא דבר שקורה. כאשר הכאב הפיזי עובר את הקיבולת הנפשית
ואין מוצא משום סוג (החל ממילת ביטחון ועד בריחה או התכווצות).
מנגנונים כמו "פייט אור פלייט" (FIGHT OR FLIGHT) עלולים להתחיל לפעול,
דבר שבא לידי ביטוי בהרבה מישורים: זרימת הדם, מודעות, אדרנלין והורמונים נוספים..
הכאב (שמקורו ריגשי, נפשי, או פיזי) מתגבר וגם החושים מתחדדים ומודעים לו הרבה יותר,
מפלס החרדה עולה, סטרס הופך לדיסטרס, ותודעה צריכה להתעלות ולהתמודד עם כל זה.
היא מתמודדת באמצעות היחסיות והבחירה.
וכאשר נגמרים המשאבים, ואין אפשרות בחירה, הפתרון הוא עילפון - חוסר הכרה.
כשאנו מחוסרי הכרה - אין תחושת כאב. בדומה להרדמה בניתוח או לכדורים משככי כאבים,
המורידים את רמת ההכרה.

סאבית שצועקת, משתמשת ביחסיות כדי לקבוע את חשיבות הכאב (חשוב מאוד מאוד)
ומקיימת כבחירה את האפשרות לצעוק או להיות בשקט.
אני מניח שמאוד תלוי במבנה הנפשי שלה ובהלך הרוח,
חוסר הרצון שלה לצעוק יכול להתפרש במוחה כבחירה, או שלא,
וזו אולי הנקודה היחידה בה נפגשים שני הנושאים השונים הללו.

נו, מתי פורים?
teacher


נ.ב.
עילפון פשוט אמור להימשך מספר שניות.
אדם המעולף מספר דקות - צריך להגיע לבית חולים.
(סתם בשביל הטריוויה)

nerissa​(אחרת) • 13 במרץ 2005

פשוט אוהבת אותך, המורה

תודה מקרב לב על תשובה מפורטת ומחכימה }{