קליבר(שולט) |
לפני 19 שנים •
16 במרץ 2005
לפני 19 שנים •
16 במרץ 2005
קליבר(שולט) • 16 במרץ 2005
RIS כתב/ה: דפנה, את לא רק נשמעת בדיוק כמו גולד,
את גם מתחילה להראות כמוהו. אולי בכלל את והוא בכלל גרים באותן הנעליים? מר ריס הנכבד !!! עלי לסטות ממנהגי ולכתוב כאן שלא בחרוזים המשולבים בקוד עצבני . בעקרון , בחברה המערבית , אין נהוג להטיח את האמת , או צל של חשד של האמת בפניו של הצד שכנגד . זה נוגד את כללי הנימוס האלמנטריים של התרבות המערבית ועלול להמיס ובאחת , את הדבק החברתי הדק המחזיק , גם כך די בקושי את החברה המתפוררת שלנו . אני למשל לא הייתי רושם בריש גלי , שאותו גולד הוא ד--פנה . כמו שלא הייתי רושם ששניהם זקוקים לטיפול די דחוף בחוקן עמבה או עריסה ואו שניהם יחד . מאותו טעם שציינתי קודם , חריפותם של הדברים . לטעמי , יש לשדר הודעות כאלה במסרים הפרטיים ובכך להשאיר את שאר הקוראים בכלוב מחוץ למעגל הסיכסוך ודיכדוך . גם אם העובדות ברורות כשמש , עדיין אין זו הסיבה להטיח אותן בפניו של האיש ולהבינם . באשר לסוגגית הנעליים . מניסיוני הדל , נראה לי כי הם אינם דרים באותן נעליים , כאשר "ד-----פנה" כותבת לובש הכותב נעלי עקב סטילטו גבוהים , לפחות 18 ס"מ אורך , ולבש תחתוני חוטיני אדומים , החורצים את יבנו בחוזקה , וכמובן מקומה של חזיה עטורת פאיטים ( וואלה לא יודע מה זה אבל בא לי לכתוב את זה ) לא נפקד . ברם , כאשר חוזר הוא למכרה הזהב שלו , ילבש במהרה תחתוני "אתא " לבנים , וכמובן גופיה תואמת , פוזמקאות לו עד ברכיו וכך יושב הוא מול המסך , אצבעות רצות על המקלדת , אבל רק של יד אחת בעוד השניה אוחזת בחברו האדמדם , אך הזעיר קמעה ( להלן ה- "זעיר un-pin "" ) ועולה ויורדת כאחוזת תזזית . תודה לך מר ריס על ההקשבה הקריאה וכד' . מר ק. |
|
קליבר(שולט) |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
תשובה ל- OGA
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
קליבר(שולט) • 17 במרץ 2005
התשובה מתיחסת אלי בלבד ..
אני עושה מה שטוב .. לי , וכמבון תוך שמירה על גבולות ההסכמה עם זו שאיתי . לא פעם יש את נושא השליטה מלמטה ( תעשה לי ככה ותעשה לי אחרת ) אני לא רואה זאתככה אלא כעין "עזרה" .... |
|
דגיג |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
ממש מדהים
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
דגיג • 17 במרץ 2005
איך כל שרשור כאן מכיל בחובו בדיחות תפלות שלא קשורות לנושא בכלל.
לתשומת ליבך, קליבר. ובנוגע ל-OGA מסכים לחלוטין עם G-O-L-D, לא יזיק אם אנשים ירדו כאן מהאולימפוס הוירטואלי עליו הם טיפסו בקושי. |
|
bianca(מתחלפת) |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
bianca(מתחלפת) • 17 במרץ 2005
OGA היקר,
אני בהחלט מבינה את התהיות שלך,אני בטוחה שאצל כולנו עברה אותה מחשבה כמה וכמה פעמים במהלך תקופתנו בקטע. לדעתי, זה נורא תלוי ברצון של האנשים ומה שעושה להם טוב,לי אישית כאב עושה טוב,לא רק בקשר לבדס"מ,אלא גם בסקס שלי עם ונילים. למרות שבבדס"מ אני מרגישה שאני יכולה ללכת עם הכאב שלי יותר רחוק ולמתוח את הגבולות שלי ושל הגוף שלי. אבל, אני גם יודעת שיש הרבה אנשים שכאב לא עושה להם את זה,והם יותר בענין של שליטה מנטאלית ופיזית. אני אישית לא ממש מתחברת לאנשים כאלה, אני בתור שולטת לא יכולה להנות מסאב שלא יכול לסבול כאב,שזה עושה לו רע וגם בתור נשלטת אני לא יכולה להנות משולט שהוא רק מנטאלי ולא יודע איך להכאיב,כי זה חלק דיי נרחב מההנאה שלי. בקיצור ולעניין, אני אישית לא ראיתי הרבה סדיסטיים פה ואני שמחה כי סאדיזם זה להנות מסבלו של אחר ותודה למישהו שם למעלה לי עדיין לא יצא לפגוש אנשים כאלה כאן. |
|
המלכה לירז(שולטת){כ} |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
המלכה לירז(שולטת){כ} • 17 במרץ 2005
שאלה קשה. אני אנסה לענות כמיטב יכולתי. גם אני חשבתי עליה בתקופה מסויימת, וחייבת להודות שלא הגעתי למסקנה חותכת, אך הנה כמה מחשבות:
1. תוקפנות. מן הסתם פנטזיות ואקטים של שליטה מעידים על מידה של תוקפנות כלפי המין אליו מכוונות המחשבות/תשוקות הללו. אני גם מתארת לעצמי (בחוסר רצון) שהתוקפנות הזאת באה מהבית. העניין הוא שתוקפנות היא מילה רחבה ומאחוריה יכולים להסתתר כל מיני תסריטים, כמו פחד מנשיות, פחד מגבריות, צורך מוגבר להפגין גבריות או נשיות, הזדהות עם הורה תוקפני, ביקורת על הורה פאסיבי ועוד ועוד. יש גברים שבחיי היום יום קשה להם להפגין כעס כלפי נשים או האשה שאתם, אם בגלל האמונה שהיא שברירית מדי ואם בגלל הפחד שהיא חזקה מדי. ייתכן שעבור אותם גברים, פנטזיות סאדיסטיות הן האפיק לשחרור כעס? אותו כנ"ל לגבי נשים. מהצד המזוכיסטי, אפשר לקרוא את המשיכה להישלט בתור הצהרה ש''נמאס לי להיות למעלה'' - השולט/ת, המוביל/ה, המפרנס/ת, החזק/ה. ''אני רוצה להיות החלש, המטופל , הקטן, חסר האונים.'' לפי הקוו הזה, יכול להיות, ורק יכול להיות, שמערכת יחסים שבה אפשר להביע תוקפנות בקלות, לבטא כעס בצורה ישירה, תכיל פחות מקום למשחקי סאדו-מזו חביבים. 2. הקשר בין מין לסכנה. לגברים - לאבד עצמם בתוך האשה. לנשים - להיחדר, לאבד את זהותן. ספר שקראתי לאחרונה (וזה רק ספר, אז לא לשרוף אותו) טען שלהרבה גברים ונשים יש מעין רצון כפול וסותר, הראשון לחזור למיזוג הקדום, המספק עם האם, והשני להיפרד ממנה - לשמור על זהות עצמאית, נשית ואולי בעיקר גברית. לפי ההנחה הזאת, משחקי סאדו-מאזו הם מגרש המשחקים שבו הדילמות והמשיכות האלה משוחקות. 3. עד פה זה נשמע אולי קודר למדי, אבל הנקודה השלישית היא האמונה שבדס"מ שנעשה בהסכמה ובין בוגרים, וכמובן בצורה שפויה, הוא דבר חיובי. החיים בחוץ לא קלים ומלאי דרישות, אז למה שלפחות בספרה המינית לא נוכל להינות מפנטזיות פרועות, מהדמיון, וניתן מענה לצרכים עמוקים שלנו? 4. ואסור לשכוח, הקשר החזק בין סאדיסטים למזוכיסטים. בלי מזוכיסט, אין סדיסט ולהיפך. ייתכן שברמה כלשהי, קשר או סשן סאדו-מזוכיסטי הוא הסכמה בין הצדדים: ''את/ה תפגין את התוקפנות, ואני אפגין את הסבילות לכאב, להשפלה וכו'''. אני חושבת ששוב, צריך לערוך הבחנה בין סאדיסטים רגשיים ולא מודעים (למשל, למי לא היה בוס סאדיסט שחשב/ה שהוא בחור/ה נחמד/ה מאוד) לבין חובבי בדס"מ מיוסרים יש אנשים, שהם מאוד חסרי ביטחון וספקות עצמיים (כמו כמעט כולם) אבל (וזה האבל החשוב) כדי להרגיש טוב עם עצמם, הם זורקים את הבעיות שלהם על כל העולם. יש להם צורך להשפיל אנשים אחרים, לרוב מנטלית ורגשית, כדי לרומם את עצמם. פה אין "אפטר קר" ואין "מילת ביטחון", ובחיים, כמו בחיים, זה באמת מסוכן ולא מהנה. 5. שאלת - ''האם אנחנו רק סדיסטים / מזוכיסטים או שבאמת אנחנו גם עושים טוב לנשלטים (ולעצמנו)''. לכן, בסוף, אני מניחה שכל עוד שואלים את השאלות הללו, מצבנו טוב מכפי שהיה יכול להיות אילו לא שאלנו. במובן מסויים אנחנו רק סדיסטים - אנחנו עושים זאת עבורנו, מתוך הדחפים שלנו. מצד שני, כל עוד זה נעשה עם שותף מסכים ומתאים, אנחנו עוזרים לא רק לעצמנו אלא גם לו/לה לבטא את צרכיו/ה. דרך אגב, ייתכן שהשאלה הזאת מלחיצה ולכן במקום להגיב מטשטשים אותה בוויכוחים? |
|
המלכה לירז(שולטת){כ} |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
המלכה לירז(שולטת){כ} • 17 במרץ 2005
* אני רוצה להוסיף שאני רואה שלא כתבתי שכמובן תוקפנות מצד אחד, וסבילות צד שני, קיימות בכולנו.
|
|
ana |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
בול פגיעה
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
ana • 17 במרץ 2005
= אסלה מיזרחית
התנוחה הנכונה להטלת הצרכים במידה ואנו מתעלמים מהשינויים החברתיים, התרבותיים, העיצוביים והטכנולוגיים שעברו בני מיננו. אסלה מיזרחית אותנטית ונכונה היא מעגל מושלם של פליטה וצריכה. במצב האידיאלי, היא מספקת מזון לחזירי הבית וטפם, המודים בו זמנית בנחירות עונג, אשר יכולות להתפרש כאיום אצל הלא מנוסים שביננו. יש לציין שבצלמיות ובתחריטים מזמנים עברו, האישה, האם הגדולה, הציידת והבוראה לוותה בחיות לצידה. אחד מהם הוא חזיר הבר המפואר. החזיר הפך להיות סמל לאישה- "לדמם כמו חזיר" ובימה"ב הדתיים והחשוכים לידות בוצעו ע"י גלבי חזירים. ד"א, התנוחה הנכונה ללידה היא אסלה מיזרחית. אסלה מיזרחית יכולה לשמש גם מזון דישון לאדמה המצמיחה פרחים ועצים וזאת בתנאי שלא ישתמשו יותר מדי בנייר טואלט תעשייתי. אחדים מאיתנו נאלצים להשען בקצות הגפיים על קירות ורצפות- שימוש באביזרים. עדיין יש מספר חוקים שיש למלא אחריהם- שימוש ביד שמאל - שימוש במיכל מים קטנטן _______________________________________________________________________ יש לציין שפירסום זה לא עבר ביקורת אישית או אחרת |
|
G-O-L-D(שולט) |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
אה רגע...
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
G-O-L-D(שולט) • 17 במרץ 2005
יש לי משהו להגיד,
ריס, מה נפגעת ממני? מה קפצת כמו טקילה? מה נאמר? האם נאמר משהו רע על כותב הפוסט או שנאמר על אלו אליהם הוא התכוון? מה אתה מנתב את דברי על פי "איך שאתה שומע או קורא אותם בראשך"? כן, מי כוס אומו שיגיד לזו שאיתו או תגיד לזה שאיתה, איך ובאיזה אופן להתבטא בפורום? יאללה יאללה, עלק שליטה, כולם כוסיות שמשחקים ומשחקות אותה. עלק, "כלבה, על ארבע", חחחח בינתיים, לדעתי, הנשלטים והנשלטות, יותר דומים ודומיות מדומים ודומיות. "כלבה אוהבת מאסטר..." חחחחח שטויות, בבל"ת זבאלט! פ'סיק ל'בלבל ת'מוח. ועוד דבר כפרה עליך, אל תתרגש כל כך, הכול בסדר, תרגע, תנשום, זה הכול. אה כן, ממה שאני יודע, אסלות אין ממש בפושקר, יש יד. אסלה מזרחית? אנשים שכותבים בדימויים כאלו, ראויים לחפוף לי את קירזולי המפשעה. תחזור לנקד יא דלמטי! וקליבר, נשבע לך, כשאני קורא את מה שאתה כותב, אני לא יודע למה, או שכן... אבל אני תמיד שומע בין המשפטים: "כחחחחחח 3 שומע?" "3?!" "3 כחח כחח ארלוזוב פינת אבן גבירול, מחכה לך נוסע!" "3!!!" אז בפעם הבאה שאנחנו נפגשים בצאט, אני מבטיח להביא לך שריקה כמו בניו-יורק: "פיוווו פווויייט, TAXI!" ולא, אני לא דפנה, אבל אני מכיר אותה ואני יכול להגיד לכולכם, היא לא רק יודעת לכתוב... |
|
בירדי |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
בירדי • 17 במרץ 2005
זאלופון כתב/ה: מה שכן, בטוח שאנחנו עושים להם טוב, כי... הם נשלטים!
היי, אני מניח שכבר לא צריך לפתוח בהתנצלות על כך זה לא אישית נגדך, כי כבר הבנת את זה. לעניין הזה בדיוק אני מתנגד, לתיוג הזה. הם נשלטים - הם שולטים. לא הם לא. זאת קביעה עצלנית שנועדה אך ורק למנוע שאלות מהותיות, מהסוג שהועלו כאן בראש השרשור. התשובה שלך רדודה - אנחנו עושים להם טוב כי הם נשלטים. OGA שאל 'למה', ואתה ענית 'ככה'. וככה, כידוע, זאת לא תשובה. אין כזה דבר באמת שליטה. השליטה היא מונח תרבותי שבין היתר מאגד כמה תכונות אופי, ובא לעדן את המונחים הפסיכולוגיים היבשים, שמרמזים כי קיימת כאן איזו הפרעה. שולטת, מלכה, אדון, דום, דומית. יש אנשים שמגדירים את עצמם כשולטים אבל בפרופיל דואגים לכתוב "אני לא סאדיסט". אבל זה בדיוק זה. שולט הוא סאדיסט. סאדיזם לא חייב להיות פיזי. גם הרצון לשלוט במישהו, להשפילו, הרצון לשלול ממנו את עצמאותו הוא סאדיזם, ונשלט הוא תמיד מאזוכיסט. (ועניין ההסכמה הוא לא רלוונטי כאן). האם מישהי שאוהבת לחתוך את עצמה מדי פעם היא "נחתכת"? ודאי שלא. צריך לשאול תמיד למה. ממה זה נובע. ולא בגלל הנזק שנגרם מהחיתוך עצמו (אותו נזק שנגרם למשל לבחורה שמחדירים בעורה קרסים), אלא למען המחוייבות של כל אדם כלפי האמת של עצמו. אהבתי לקרוא את השאלות של OGA, וגם את התשובות הלא סופיות של לירז, שנתנה כמה נימוקים משכנעים וכמה מחשובות עמוקות, והדגישה את חשיבותן של השאלות. |
|
RIS |
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
לפני 19 שנים •
17 במרץ 2005
RIS • 17 במרץ 2005
גולד, (או דפנה), מה קפצת?
בסך הכל נתתי לך לטעום את ה"דבש" שלך עצמך. בסך הכל הערתי לך שבמקום להתייחס לדברים של לורד פיין, נכנסת בו אישית. בסך הכל ניסיתי להראות לך איך זה מרגיש. מהצד השני. לא מצא חן בעיניך, אה....? לא מצא חן בעיניך שאמרתי לך שיש לך פה כמו ג'ורה, מה? או שאתה פישר קטן? חשבת שרק לך שמורה הפררוגטיבה לחרבן על אחרים, מה? ופתאום מספרים לך עליך שגם אתה כזה. והאמת צורבת, מה? מה לעשות. תחיה עם זה. כשאתה זורק חרא על המאוורר רובו חוזר אליך. לא ידעת? תמיד חשבתי שהם פאתטיים, האנשים האלה, הילדים האלה, בעצם, שצועקים פיפי, קקי, ויורקים על הגננת ובועטים ושורטים. תמיד חשבתי כמה נדהם ומופתע המבט שלהם כשהם חוטפים את הסטירה שמרגיעה אותם. |
|