עוד סיפור קטן ולא משמעותי

עוד סיפור קטן ולא משמעותי

דנדיליון​(שולטת) • 21 במרץ 2005

היום אין לי מוזת כתיבה. למרות זאת, החלטתי לכתוב לך, שיהיה לך משהו לחשוב עליו בסוף השבוע, זו האש הקטנה שאתה נמצא עליה. התפקיד שלי זה ללבות אותה ולשמור עליה שתמשיך לבעור.

אני מגיעה אליך באוטובוס. אין אפוא להחנות לידך ויש לי זמן להתרכז וגם לא לחשוב על מה שיקרה. לאנשים באוטובוס אין מושג מה מסתתר מאחורי הפנים החסודות שלי. הם לא יודעים שיש שם פרוסטיטוטה שמחכה שישתמשו בה.

לובשת שמלה, עם או בלי תחתונים, יש לי זמן להחליט איך זה יהיה, זו הפנטזיה שלי. שמלה קצת דוסית כזאת, עם הדפסי פרחים. הריח שלי מטריף אותי. אני עלולה להשאיר סימן קל של רטיבות בגללך. הנוסע שלפני מזיז את ראשו אחורה, אולי הוא הריח משהו.

חושבת על הידיים שלך, על החיוך, על הבוקסר המצחיק שמשחרר את העניינים שם למטה.

מגיעים לתחנה. אני יורדת מול בניין המשרדים הגדול. הרטיבות מוחשית הרבה יותר ומתחילה להעיק עלי. מחפשת את השירותים הקרובים, שאוכל להגיע אליך פחות או יותר מסודרת ולא כל כך רטובה, דמיט.

השומר מכניס אותי, בודק את התיק שלי, מתעלם באלגנטיות מהחבלים שהוא רואה שם (כי כמובן, ליד תיק האיפור ציוד נשי חובה זה חבלים).

מחפשת את המשרד שלך. אין לי מושג איפה הוא. עוברת במסדרון ריק מאנשים. הלב שלי פועם כל כך חזק מהמבוכה ומפחד אין לי מושג מה תכננת עבורי. מה עומד להתרחש בין ארבעת הכתלים הללו.

מתקשרת אליך לשאול איפה אתה. נותן לי הוראות ומספר של חדר ו"נקישה בדלת, ואת נכנסת על ארבע, עיניים מכוסות". קצב הלב שלי מתגבר וכמובן שלא שכחתי את ה"כן אדוני".

מוצאת את המשרד, מסדרת צעיף על העיניים, נקישה ואני על ארבע. אני מרגישה אוויר על צווארי כשהדלת נפתחת וכאב חד כשמישהו תופס בשערותיי ומוליך אותי על שטיח רך (מזל שיש להם שטיחים שם).

יש את הריח שלך במקום הזה. אני מזהה את הבושם וזה נוסך בי בטחון. לוקחת שאיפות עמוקות של אוויר. נדמה לי שאני שומעת עוד מישהו, לא בטוחה בזה ומחפשת ריח נוסף שיגלה לי מי נמצא בחדר.

"תרגעי" אתה אומר לי. שקט, אסרטיבי וללא חיוך. אני יכולה לדמיין את הפנים שלך עכשיו.

משהו נכרך סביב הצוואר שלי. יש לזה ריח של עור נקי וחדש. יו, קבלתי קולר. זה ממלא אותי שמחה, רגש השתייכות ועדיין מצד שני מגביר את הפחד מהסיטואציה.

שומעת שיקשוק של שרשרת שמצטרפת לקולר. עכשיו אני כלבה לכל דבר. חפץ. משוייכת.

משעין אותי על שולחן רחב, מפסק את רגליי וקושר את הידיים שלי מאחורי הגב. מרגישה שהשמלה מופשלת ויד בודקת אותי, את הרטיבות שלי. אני במבוכה עצומה מזה. חוסר אונים טוטאלי. צריכה לסמוך עליך. שולחת לעצמי פקודות להירגע ולעזאזל עם הרטיבות שלי.

היד עומדת עכשיו על הדגדגן, מלטפת, מגששת, צובטת. לא תוציא ממני צעקות. נראה אותך מנסה. החלטתי להיות קשה איתך היום. אני אסבול בשקט ואקלל מתחת לשפם.

כאילו שניחשת את זה, אתה מצליף בי בעוצמה בכף יד גדולה. "תספרי". אני סופרת. אחת, שתיים, שלוש....(אומרת לעצמי מזל שהוא לא אמר לי לומר "תודה אדוני", מצליחה עם הכאב להבין את הגיחוך שבזה). מגיעים לעשרים. הישבן שלי כואב וחם. אתה מלטף אותו, יד אחת עליו, יד שניה על הדגדגן, משפשפת, לוחצת, יוצרת פעימות קטנות עליו (איך ידעת? זה סוד נשי הפעימות הללו).
אתה עוזב אותי פתאום. אין לי מושג איפה אתה והחוסר הזה מעיק ולא נעים לי.
שומעת אותך הולך, רחש הרגליים הארוכות שלך על השטיח. אתה חוזר אלי ונדמה לי ששמעתי שיקשוק של נוזל וקרח. מרחרחת ומזהה ריח של רום (הבאת לי קוקטייל? עכשיו?)

אני סותמת את הפה בכוח לעצם המחשבה הזאת. זה מה שחסר לי, להתחיל לצחוק באמצע הסשן. שומעת אותך מתיישב, משקשק את הכוס ומרגישה קרירות פתאומית בכוס שלי (הממזר דחף לי קרח לכוס, פתאום הבנתי).

זה קר וטיפות של קור זולגות לי בפנים הירכיים. אני מנסה לזוז ולברוח מהקור והצלפה נוחתת על הישבן הכואב שלי "לא לזוז" (בשקט אתה מדבר הא? כל הפקודות שלך נאמרות בטונים כל כך רכים ונעימים שאני כמעט שוכחת מי אתה ואיפה אני.... כמעט).

קוביית קרח נדחפת עמוק לתוך הכוס שלי ואחרת מטיילת על הישבן הבוער שלי. זה טיול נעים. מרגיע את העור השורף והשרירים הכואבים (מצחיק, כמה שניות של רגיעה ואני בניתוח מצב מבחינה טיפולית, מה כואב ואילו רקמות סובלות עכשיו).

אין לי מושג כמה זמן עבר מאז שהגעתי הנה. מצדי שהעולם ייפול עכשיו. כואב לי ורע לי, נעים לי והכי טוב בעולם.

מרגישה אותך נעמד מאחוריי, מתחכך בי. המכנס שלך נוקשה, מוסיף לכאב של הישבן שלי.
יודעת מה קורה אצלך. יודעת שאתה מאופק עכשיו. היית מת לזיין אותי כרגע, לקרוע לי ת'צורה, על השטיח, על השולחן, בעמידה, בישיבה, על הלוסטרה אם זה היה אפשרי.

יש לך את כל הזמן שבעולם. אתה לא תיתן לי להנות כל כך מהר. את הקינוח תשמור לסוף. יש לך הפתעות נוספות הא?

מרגישה את האצבע שלך נכנסת לתחת שלי. שימנת אותה. אתה דואג לי וזה מקסים אותי לרגע אחד. התמימות הזאת מתחלפת מהר מאוד כשאני מרגישה משהו נדחף ולא בעדינות לישבן שלי. באט פלאג, פאק. אני רציתי את הדבר האמיתי.

"איך את מרגישה?" אתה שואל, "לא רע, אדוני" עונה. הצלפה חזקה במיוחד נוחתת הפעם על הישבן שלי. "מה אמרת, שפחה?" "אמרתי לא רע, אדוני?"

"תספרי". אז אני סופרת. לא מצאה חן בעינייך השאננות הא? אמרתי לך, נסה להוציא אותי מזה, נראה אותך.

עוד חמש עשרה הצלפות, אני מרגישה שהתחת שלי מאבד תחושה. הבאט פלאג מתחיל לווברט בו (מנייק, באט פלאג רוטט, איך אני אחזיק אותו עם הרטיבות הזאת?)

מלטף את הישבן שלי, "איך את מרגישה?", "טוב, תודה אדוני". אני את הלקח שלי למדתי, אולי. די למשחקי הכוח.

משנה את התנוחה שלי ומוריד אותי על ברכיי. משחרר אותי מהשמלה. עכשיו אני קשורה, עם חזיה ונטולת תחתונים, איזה יופי. ממש.

שומעת פתיחה של רוכסן. האצבעות שלך משחקות בפה שלי. זו הפעם הראשונה היום שנגעת בשפתיים שלי. זה משגע את שנינו. יש לך יחס מיוחד לשפתיים. אתה מת עליהן, על הצבע שלהן, המגע הרך והמלטף, החמימות. השפתיים שלי אוהבות אותך בחזרה אדוני.

מכניס לי אצבע אחת. אני מלקקת אותה, משחקת עם העוצמה של השפתיים , פעם לופתת ופעם מחליקה על האצבע בעדינות. חושבת אם מותר לי לנשוך אותה ואז מקבלת אומץ לנגיסות קטנות ועדינות. כן, זה בהחלט עושה לך משהו. האצבע יוצאת מהפה והזין שלך, מטייל לי על השפתיים.
עדין, קטיפתי, נעים. רק הכיפה נמצאת על השפתיים.

"רוצה אותו?" אתה שואל, "כן אדוני", עונה. "תתחנני" אתה אומר לי בפשטות.

עכשיו אני בדילמה עצומה. אני? להתחנן? לזין? מה קרה? נפלו השמיים? נגמרו כל בולבולי העולם?

אבל זה הזין שלך. אחר, מיוחד, שונה ואני מתה לקחת אותו ולשגע אותך , אז אני הופכת יצירתית במיוחד.

"אדוני, האוכל לקבל את הזין שלך?, שפחתך החרופה תשמח לקחת אותו בפיה וללקק אותו ככל שיידרש ממנה" (אני מתאפקת לא לגלוש כאן לסרקזם, קשה לי לעמוד בזה ואני יודעת מה יקרה אם...)

לשמחתי, אתה משתכנע בקלות. תופס לי את השערות ודוחף אותו עד השקדים.
את האלימות הזאת לא צפיתי.

דוחף לי את הזין ואני משתדלת למצוא מקום, ללחלח את הפה, ללקק אותו, לנשום בין לבין.

הראש שלי עולה ויורד על הזין הנפלא שלך. הפנים שלי רטובות מהרוק שלי ומהנוזלים שלך שמתערבבים בו. אתה מטיח את האגן שלך בגוף שלי. השדיים שלי מטלטלות עם התנופה ומכות בירכייך. מושיט יד וצובט לי את הפטמה, חזק. אני מתאפקת לא לצרוח ולהמשיך ללקק אותך.

מנסה להתבונן בפניך, אתה מוריד לי את הראש מיד, "עיניים על הזין שפחה". הייתי עונה "בכן אדוני" אבל הפה שלי עסוק מדי כרגע.

שומעת איך הנשימות שלך הופכות כבדות יותר ויותר. כמה זה משמח אותי שטוב לך. ממלא אותי אושר.

אתה מנתק את הפה שלי מהזין וסוגר את הרוכסן. מרים אותי ומשכיב אותי על השולחן, עם הפנים למטה. מרגישה איך אתה מוריד את הצעיף מעיני, משחרר את הידיים שלי, נוטל את הפרקים ומשפשף אותם, מחדש את זרימת הדם.

שוב אתה הולך ממני וחוזר מיד, דוחף לי משהו, כנראה כרית תחת הבטן. "שפחה, אני רוצה לראות אותך מענגת את עצמך". "אדוני?" אני שואלת. "אמרתי משהו. בלי שאלות. תאונני לך. אני רוצה לראות את זה".

הפנים שלי מתאדמות ברגע. כל הדם בגוף עולה למעלה ואני מרגישה גלים של חום ומבוכה עצומה תוקפת אותי. מה פתאום לאונן מולו? וואט דה פאק? זה הסוד הכי כמוס שלי.
כן אני אישה פתוחה ומינית. אבל לשחק עם עצמי? מולך? עכשיו?

הסבלנות שלך מגיעה לקיצה. אתה דוחף את הידיים שלי תחת הבטן, לכוס, ובטון מאיים משהו אומר לי "עכשיו". אני מתאפסת על עצמי ומתחילה את המשחק הזה. שיהיה, לפי החוקים שלך. נמאס לי להתנגד. מנסה להתנתק מהסיטואציה ולרחף לתוך הפנטזיות שלי. צריכה את הסיפורים המיוחדים שלי כדי להיכנס למוד הנכון.

הידיים שלי נוגעות לא נוגעות בדגדגן. משחקת עם השפתיים. הכל כל כך רטוב שם. אני מרגישה איך הנוזלים הללו מכתימים את השולחן. יודעת שהריח הזה לא יתפוגג במהרה.

האצבעות שלי מרחפות על הדגדגן. הסיפורים מתחילים לזרום בעיני רוחי ואני נכנסת לזה. הנשימות שלי מתגברות ומתחילות להגיע הגניחות שמדברות על ההתפרקות ההולכת ונבנית.

אני מרחפת בעולם שלי. עיניי עצומות. אני בספייס אורגזמתי. לא אכפת לי שאתה צופה. עכשיו אני רוצה אותך. בתוכי, בפה שלי, בתחת.

מרגישה שאתה נדחף לי לכוס. פוקחת עיניים ורואה אותך מולי. תדהמה ואז הבנה. יש לי באט פלאג בתחת, אצבע על הדגדגן וויברטור אימתני בכוס. עוד לא סיימת לשחק בי.

האורגזמה שלי מטלטלת אותי. הכל מתערבב לי. אין יותר מוח. אין מחשבה. שכחתי ממך. אני בעולם שכולו טוב. עכשיו יש רק גוף ואת כל התחושות האלה המעורבבות. פעימות של דגדגן מרוצה, טילטולים וכיווצים מרעידים לי את הנרתיק, הישבן שלי לא עומד בזה יותר והפלאג נופל. אני צורחת כמו חיה, כמו מישהי בכאבים עצומים, כמו אישה סופר דופר מאושרת.
.
.
.
.
.
.
אתה יושב מולי, מביט בי, מחייך את החיוך שלך עם הריצודים בעיניים. נותן את כל הזמן שדרוש לי לרדת מהאולימפוס שלי. דקות ארוכות אני בספייס הזה. לא מסוגלת לרדת, לשנות תנוחה, לחשוב. כלום. אני האושר עלי אדמות בהתגלמותו. טוב לי בגוף, טוב לי בנפש. מרגישה שזו אורגזמה עולמית. עכשיו יש פרפר שמנפנף בכנפיו בסין בגלל הוויברציות שלי.

חיוך מרוח על הפנים שלי. אתה מלטף אותי, מכסה את הגוף הערום. חופן את פני בידייך, מתבונן בעיניי. אני מרגישה את האושר שלך, את השמחה.

מוריד אותי אל השטיח. פרשת עליו שמיכה ואנחנו מתכרבלים עליה, מכוסים. ברקע מתנגנת לה מוסיקה נעימה.

אני יודעת שעכשיו תבוא אלי, כל כולך. הותרת אותי מסופקת, מאושרת, שמחה. עכשיו אהיה מלאה בך.

בעדינות מדהימה אתה מלטף אותי, לוחש לי "כמה את יפה, כמה את מתוקה".
כל כך טוב לי איתך, כל כך מאושרת שנפגשנו. החיבור בינינו מפתיע אותי כל פעם מחדש.

נרדמתי באמצע

איקס • 21 במרץ 2005

משהו בסיפור הזה גורם לו להיות קצת מפוברק לא יודע להצביע על מה.

מממממ

זיקית • 21 במרץ 2005

נהניתי מאוד. תודה מותק !

עושה לי חשקים..

melody • 22 במרץ 2005

אחלה קטע, דנדיל'ה !

חתולת הלילה • 22 במרץ 2005

אהבתי את השילוב בין שני הקולות בסיפור הזה. מצד אחד הגירוי המיני החזק שאומר דבר אחד, ומצד שני הקול הסרקסטי, הציני, שמביט מהצד משועשע, ואומר משהו הפוך לגמרי.
ושני הקולות האלה חיים בכפיפה אחת ולא סותרים זה את זה. הם אפילו מאירים אחד את השני, משלימים.

נראה שהיה שם טוב, היה או לא היה....

alona{האביר}​(נשלטת) • 22 במרץ 2005

מגרה בטירוף... עושה ממש חשק.

סיפור מלא הפתעות
זה לא משמעותי ?
הגזמת, נסחפת לגמרי

דנדיליון​(שולטת) • 22 במרץ 2005

זיקוש - פ'קשה וחשקים זה דבר טובבבבבבבבב

מלודי -קטע? זה היה ארבע דפים בוורד.

ליבה - מורה טוב, מורה לחיים. תודה מורתי

alona - דרלינג, קוראים לזה טיזינג (ללא משמעותי).

תודההההההההההההההההההההההההה

melody • 22 במרץ 2005

טוב... אז אחלה סיפור קטן ולא משמעותי

ומה ? הדפסת באותיות כאלה ?

דנדיליון​(שולטת) • 22 במרץ 2005

מלודי

תראי קסם - אני יכולה לכתוב ככה

וגם ככה

וגם ככה

וגם ככה