אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי...

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי...

חתולת הלילה • 24 במרץ 2005

לפני מספר ימים הגיע לידי הספר הטרי "פעמון סדוק" של איתי בחור. גילוי נאות: אני מכירה את המחבר וחיכיתי לספר בכיליון עיניים. אחרי חמש עשרה שנים של עבודת מחקר מקיפה, הספר רואה אור, וחובבי היסטוריה כמוני עטים עליו כמוצאי שלל רב.

צללתי לתוך הספר, הצדעתי לראובן רזניק שעשה מתמונות ישנות משהו שראוי להדפסה ונתקעתי כבר בפרק הראשון על הקטע הבא:

...באותה תקופה הוצפה אירופה בגל של תורות־גאולה שונות. ב־1859, נכחו אוליפנט ואִמו בהרצאה של המטיף תוֹמַאס לֵייק הַארִיס, שהגיע ללונדון כדי לעשׂות נפשות לתורתו. האריס גרס שהאל מורכב מצדדים מנוגדים המשלימים זה את זה — יש לו צד זִכרי וצד נִקבי (כמו בתפיסת הקבלה). האדם היחיד אינו שלם — הוא חד־מיני, חלש בבדידותו ונתון להשפעת יצריו הרעים — אבל גבר ואשה יכולים להרכיב שלם אחד. אם ימצא גבר את בת־זוגו "המשלימה", יחדיו ישׂיגו כוחות אלוהיים ויזכו לאושר השמיימי. האריס שִכנע את מאמיניו שהוא "הנביא" ורק לו יש יכולת להבחין ב"משלימים".

... האריס הקים קומונה חקלאית־מיסטית־שוויונית בשם "אחוות החיים החדשים" בבְּרוּקְטוֹן, ניו־יורק. חסידיו מסרו את רכושם לקומונה, חיו בשיתוף ותמכו זה בזה בהתגברות על היצר באמצעות תיעולו ליחסי־מין בין המשלימים.

...האריס התלבט בין הרצון לגייס דמות מוכרת ובעלת־אמצעים כאוליפנט, ובין החשש מאישיותו החזקה והכאריזמטית, אישיות דומה לשלו, שעשׂויה לאיים בעתיד על סמכותו. הוא קירב ודחה חליפות את אוליפנט, שתוך־כדי־כך איבד את ביטחונו העצמי ופיתח תלות הולכת וגוברת בנביאו....
...כשהאריס הרגיש שאוליפנט תלוי בו, התיר לו ולאמו להצטרף ל"אחוות החיים החדשים". במשך שנתיים עבדו בחקלאות והשתתפו בטקסים הספיריטואליסטיים. אוליפנט האמין ב"חיים החדשים" אך לא גילה את המשמעות שביקש, לא מצא בת־זוג משלימה והחל לחשוד ביושרו ובכוחותיו של האריס; הוא עזב את ברוקטון, שב לאירופה וחזר לשמש כתב בטיימ'ס הלונדוני. עם־זאת, נשאר חבר בקומונה והעביר אליה את משׂכורתו.

אוליפנט הגיע לפאריס בשליחות הטיימ'ס ושם פגש באקראי את אַלִיס לַה־סְטְרֶנְג'. אליס היתה אנגליה, בודדה, בת עשׂרים־ושמונה, ולא סבלה את חיי־החברה בפאריז. ... אוליפנט חשׂף בפניה את תורת "החיים החדשים" ואליס נתפסה לה. השניים התאהבו; היה ברור להם שהם משלימים. האריס שלח מברוקטון מכתב המאשר את ההשלמה שלהם....

...כשהגיעו השניים ל"אחוות החיים החדשים" קבע האריס שאינם משלימים, אסר על הזוג כל מגע פיזי וניסה לשבור את אליס היפה והחזקה; הוא העביד אותה בפרך במטבח, בכביסה ובגינה, והעמיד אותה במשך ימים שלמים בתוך בור, מכוסה בעפר עד צוואר. ככל שהושפלה יותר, חשה אליס גאווה גדולה יותר משום שהיא עומדת בהצלחה בניסיון וראויה למבחנים קשים עוד יותר.
אוליפנט סלד מהתנהגותו של האריס והתאכזב מהתמסרותה של אליס להתעללות הזאת. שוב עזב את הקומונה ועבר לנהל את סניף ניו־יורק של חברת הטֶלֶגרָף הטרנס־אטלנטית. את משׂכורתו המשיך להעביר לברוקטון.

ב־1875, הקים האריס קומונה חדשה בשם "פַאוּנְטֵיין־גְרוֹב" ליד העיירה סַנְטַה־רוֹזַה בקליפורניה, ובנה שם יקב גדול שייצר ומכר כמאתיים־אלף גאלון יין בשנה. בפאונטיין־גרוב חלה הקצנה בטכניקות המיסטיות של האריס. הטקסים החדשים שהאריס פיתח בלטו באופיים המיני־המשפיל, והמאמינים נדרשו לכרוע־ברך ולהצדיע לו.

האריס החליט שאליס היא המשלימה השמיימית שלו, כינה אותה "לילי קווין" (המלכה לילית) ועינה אותה עד שנשקפה סכנה לחייה.

בשנת 1878, נמלטה אליס מפאונטיין־גרוב. היא נשארה בקליפורניה, עבדה כמורה בעיירת־כורים ולא נענתה לאוליפנט שהפציר בה לחזור אליו....

(שנים לאחר מכן- ל.) אוליפנט המאוכזב שב לאנגליה ואליס שבה אליו (אם־כי פִקפקה בכך שהם המשלימים האמיתיים). ההכרה בכשלונותיו לא גרמה לו הפעם לשקוע בדיכאון ועוררה אותו לשקם את חייו. ההערצה שרחש להאריס התהפכה לשׂנאה כלפיו....

....אליס ולורנס ראו בהאריס נוכל ובוגד־בעצמו, אבל תורתו היתה טובה בעיניהם וראויה להגשמה. השניים החליטו לעבור לארץ־ישׂראל, לשקם את חייהם, להחיות את תוכנית "ארץ־הגלעד" ולהקים קומונה של "החיים החדשים".


קראתי שוב ולא האמנתי. לא בגלל שדברים כאלה (תפיסת האדון כמשיח גואל, התעללות במסווה של התעלות וכיוצא באלה) היו כאן לפני מאות שנים, אלא מכיוון שאלה האנשים שאותם אנחנו שמים כמודל (מה שמזכיר לי, מסתבר שאוליפנט מעולם לא היה "סר") לבנית הארץ.

ואם נסתכל בראיה קצת יותר בידיאסאמית, לכמה מאיתנו כבר יצא להיתקל במישהו שחושב שהאמת נמצאת בידיו ורק בידיו והוא זה שיכול להראות לנו את האור? כמה אנשים פגשתם שנתלים בתורה זו או אחרת להצדיק מעשים שלא יעשו? שסשן זה או אחר יגאל אתכם?

ומה שהכי הדהים אותי היא המוכנות של אליס לספוג את העינויים מתוך חשיבה שהם אלה שיגאלו אותה ומתוך גאווה שהיא מסוגלת לעמוד בהם. בסופו של דבר, בדיוק כפי שקורה בימינו אנו, בסוף היא קולטת שמדובר בנוכל מלא בעצמו ורק בעצמו, ונמלטת מהקומונה. מסתבר שכבר אין בה גאווה על כך שעמדה בעינויים האלה. אין בהם שום דבר מזכך, נעלה או מפתח. סתם התעללות. רק כמה שנים לקח לה להכיר בכך? כמה שנים בהן היא לבטח דיברה על "כמה זה טוב לה" וש"זה בדיוק מה שהיא רוצה"?

השלכות, מישהו?

אה, וכדי לראות קצת יותר מהספר: http://www.bahurbooks.com/

דנדיליון​(שולטת) • 24 במרץ 2005

גם לי יש גילוי נאות - טרם הספיקותי לקרוא את הספר "פעמון סדוק"
ויש לי הכרות רופפת משהו עם הסופר.

עכשיו לגבי השאלות שהעלית, ליבה.

לגבי עניין המשלימים - לעניות דעתי במערכת בידיסמית כמו בחיים הווניליים צריכה להיות תשוקה מאוד גדולה ואהבה. אלו בעיניי התנאים הבסיסיים לקשב הדדי, לצמיחה של הזוגיות (והחברות בהמשך הדרך) והאנשים המרכיבים אותה. לטעמי אין כאן תיאוריה מסובכת. חיפוש אחר כללים וניסיון להצמד להגדרות נוקשות של "משלימים" - מותיר אותי פחות סומכת על האינטואיציה, על הקשב הפנימי והחיצוני שלי - אלו בעיניי כלים חשובים שכדאי לעמול על טיפוחם, הרבה יותר מאשר שינון חוקים למיניהם.
כללים עשויים להיות קביים למי שנמצא בתחילת דרכו. החוכמה היא להיפטר מהם כאשר האדם למד ללכת לבד - ולהיות מודע לעצמו.

כתבת - "לכמה מאיתנו כבר יצא להיתקל במישהו שחושב שהאמת נמצאת בידיו ורק בידיו והוא זה שיכול להראות לנו את האור? כמה אנשים פגשתם שנתלים בתורה זו או אחרת להצדיק מעשים שלא יעשו? שסשן זה או אחר יגאל אתכם?"

במסגרת לימודיי השונים היו לי לא מעט מורים שחשבו שהאמת נמצאת בידם. הם היו אנשים כריזמתיים, סוחפים, בד"כ חיוביים. רק אחרי שהתנתקתי מהם, אחרי פרק זמן וריחוק מהאנשים הללו, הבנתי כמה הערצתי אותם, כמה הייתי ללא שיפוט לגביהם. הכוח הזה ניטרל אותי מחשיבה עצמית, מביקורת. (דרך אגב, זה חל גם במערכת משפחתית, מול ההורים).

בראייה בידיסמית - לא יצא לי להתקל באדם כל כך כריזמטי וסוחף שניטרל את השיפוט שלי, שגרם לי לחשוב שסשן זה או אחר יגאל אותי (טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה).

אליס וההתעללות שהיא עברה - אין מסננת לנוכלים, אין להם סימן על המצח (חבל.) לעיתים מדובר באנשים מאוד חכמים, שנונים, המנצלים את הבנתם בנפש האדם לטובתם הפרטית.

שני גורמים צצים בסיפור על אליס, הרצון שלה בגאולה עצמית והמוכנות שלה לשם על כך ביוקר.
אני לא יכולה להחיל עליה שיפוט, לא מכירה את האישה, אבל מכירה את הרצון, המוכנות והגאווה.
כמה מאיתנו מסגפים את עצמם מיני סיגופים שונים בדרך אל האור (מדיטציות אין סופיות, חוקנים, אכילת תפריטים נוקשים, התעמלויות שונות).

יש דברים שלומדים רק עם הזמן. היכולות של הנפש להיות קשובה לעצמה, מדוייקת, היכולת של האדם לראות את מצבו ולדעת אילו צעדים נדרשים על מנת למלא את יעדיו (שלא לדבר על להיות מאוד מדוייק במציאת היעדים הללו) - אלו דברים שמעט מאוד אנשים (שוב, לדעתי) מגיעים אליהם.
לאליס לקח שבע שנים להתעורר ולראות איפה היא נמצאת. היא התעוררה, זו הבשורה הטובה. היא למדה על בשרה להכיר את עצמה.
(אני לחלוטין לא ממליצה כאן לשים את עצמנו בידי נוכלים כדרך ללימוד עצמי)

משהו קטן לסיום התיזה שלי - אנשים חזקים ובטוחים בעצמם לעולם לא יהססו לענות על שאלות, לעולם יהיו קשובים לזולתם ותמיד זה ילווה בכבוד כלפי הזולת. זה בעיניי מפתח חשוב לבחון מול מי אני עומדת.

דנדי

זיקית • 24 במרץ 2005

"לא יצא לי להתקל באדם כל כך כריזמטי וסוחף שניטרל את השיפוט שלי"

אשריך

על דמויות היסטוריות ובנות זממנו

חתולת הלילה • 24 במרץ 2005

דנדי, מעבר לזה שכנראה יש צורך ברר כמה דברים באופן פרטי, עניין אותי מאוד מה שכתבת.

רעיון "המשלימה" הוא רעיון ותיק ועתיק (המכסה של הסיר, החצי השני שלי, ושלל דימויים אחרים). היה אפילו מישהו מהקהילה שהשתמש בו ככיתובית משנה. אבל הרעיון כאן הוא מחריד הרבה יותר, לטעמי, הרעיון שאסור למישהו להיות עם מישהי שאינה המשלימה שלו. בבחינת "הוא לא מתאים לך". את זה את כן מכירה מפה? חסרות נשים שקיבלו מסרים של "אל תתקרבי אליו כי הוא..."?

בדיוק כמו אצל האריס, גם כאן הקהילה קטנה וסו-קולד יודעת כל. ומסרים כאלה, כמעט לא תמצאי מישהי שלא קיבלה.

ואם נלך יותר עמוק, הוא מדבר שם על משלימה בתור הדבר האמיתי. וכמה פעמים שמעת כאן את "דום אמיתי הוא / סאב אמיתי הוא"? אנחנו מתייחסים לכך בקלות, אך מי אמר שאנחנו טובים יותר מהאריס והכת שלו? הרי ככה זה רק מתחיל...

ואלו האנשים שחושבים שהאמת נמצאת בידיהם. אני לא יודעת כמה אנשים כאן זכית להכיר, אולם אני יכולה לומר לך ממקור ראשון שלו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי מישהו מדבר על האמת המוחלטת (לא האמת שלו, האמת המולחטת!) כבר מזמן לא היה לי צורך לעבוד. משום מה, דרך אגב, אלו בדרך ככל דומים גברים (התנצלות כלפי מי שנעלב, אבל זו המציאות בה אני נתקלתי, עם כל הותק והנסיון שיש לי).

ואת יודעת מה? ניחא כשזה מגיע ממקומות אחרים, כמו אלה שתארת. כאן, במקום בו אנשים נמצאים לעיתים במצב כל כך עדין, של התמודדות על תשוקות, עם בורות בנשמתם, עם חלקים שהשאירו אפלים עד היום, עם מצוקות אמיתיות, עם מראות עצמיות, כאן זה ממש מסוכן. כי אם מישהי חדשה נופלת לידיים של מישהו כמו האריס, היא תעבור מסכת לא שונה מזו שעברה אליס אוליפנט.

מה שמפחיד הוא שהאריס, כמו דומים בני זמננו, אינו בהכרח נוכל. רובינו נמשחקים על הנאה פשוטה, הם משחקים על נשמות. וכאן יש להם כר נרחב לשעשועיהם. אם ימתינו עד שתגיע לטווח הראיה מישהי מספיק מבולבלת, מספיק לא בטוחה, מספיק נסחפת- ויתבייתו עליה.

הלכת איתם? אני מקווה שתדעי להחלץ. בזת להם בסרובך? הרי את "לא אמיתית".

הגאווה של אליס לא היתה שווה הרבה, מסתבר. כמו הרבה אנשים שמסתכלים ברוורס על ההקרבות ההו-הירואיות שהקריבו רק כדי לגלות שהם הקריבו קורבנות למולך הלא נכן. בסופו של דבר, הרשי לי להניח שהיו לה אפשרויות אחרות להכיר את עצמה לעומק, בלי ההתעללות הזו.
אני חושבת שהמשך חייה (בכל אופן, כמו שמסופר בספר, הנשען על עובדות היסטוריות, יומנים ומסמכים מקוריים מהתקופה ההיא) מוכיח היטב את הטראומה.

זאלופון​(שולט) • 24 במרץ 2005

בדרך כלל שרשורים מעין זה מועלים דווקא על ידי דומים, ואז הסאביות מזדעקות וטוענות שהן לא ילדות קטנות, יש להן את היכולת לשפוט בעצמן והן לא זקוקות לדומים שיטיפו להן להזהר ממנוולים.

אני חושב שהאנשים כאן לא שונים מהאנשים בכל מקום אחר. רק הכלי בו הם יכולים להשתמש, הבסיס עליו הם יכולים לבנות תיאוריות גאולה מניפולטיביות, שונה. בהתאם, אני מאמין שמי שתיפול בידיהם כאן היא בסכנה ליפול בכל מקום אחר, לתיאוריות שונות. לא הבדסמ הוא גורם הסיכון, אלא התמימות ורצון חזק מדי להבין, לתת משמעות ולהזדכך, פעולות שמדע בן אלפי שנים עדיין חוקר אותן ולא פלא שיש אנשים שאין להם סבלנות לחכות.

רוב האנשים כאן שיצא לי לשמוע ולקרוא, גם אלה שבטוחים שהאמת נמצאת אצלם בכספת, רחוקים מגורואיות כלשהי. במקרה הרע, ניתן להאשימם בצרות מוחין. רק שם אחד מתקשר אצלי חזק בראש לדברים ואני תוהה אם אליו (בין השאר) היתה הכוונה, אבל עליו כבר דובר מספיק ואין טעם לדבר עוד.

תוספת קטנה שלי לסיומת התיזה של דנדי - כתבת " אנשים חזקים ובטוחים בעצמם לעולם לא יהססו לענות על שאלות", ואני הייתי מוסיף שאנשים שכאלה גם ירשו לעצמם לשאול שאלות ואפילו להגיד "אני לא יודע".

חתולת הלילה • 24 במרץ 2005

וואו, אני מקווה, זאלופון, שהשרשור שפתחתי אינו נופל תחת קטגורית "הטפת מוסר".
הייתי מופתעת למצוא את הקטע בספר, ומופתעת עוד יותר כמה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, בצורות אלו ואחרות.

אני חושבת שבהיות הבידיאסאמ מיומנות רכה, קל לעוות אותו. ודווקא מכיוון שאין בו קביעות מוחלטות הוא יכול להיות כחומר ביד היוצר החושב שיש בו אמיתות מוחלטות.

ואם נשים את האיש ההוא (נראה לי שאני יודעת על מי אתה מדבר) בצד, אתה באמת חושב שהוא היה יוצא דופן? או אולי יוצא דופן רק בצורה שבה הוא עשה זאת ומסביבנו יש אחרים כמוהו? בצרות מוחין, כפי שתראת, אין סכנה? היא לא יכולה להביא נשים כמו אליס אוליפנט למקום בו מצאה את עצמה?

ולגבי התוספת שלך, דרך אגב - כפיים.

דנדיליון​(שולטת) • 26 במרץ 2005

אני מנסה לענות על כמה דברים שצצו בשיחה הכתובה הזאת - ליבה, דנדי, זאלופון.

עניין החיפוש אחר האמת וההזדככות - יש לי תחושה (שאינה מגובה במחקרים) שבעשור שניים האחרונים יש חיפושים אחר האמת מצד שכבות נרחבות יותר בעולם (כלומר, זה כבר לא עיסוק לאליטות אזוטריות).
מותר ורצוי ואפילו יש משהו יפה בלחפש את האמת. הצרה, בעיניי, היא שאנשים בדרך כלל משתוקקים לנוסחאות שונות שיסדרו להם את המציאות המבולבלת, הכיאוטית. כל אחד רוצה רב שיאמר לו עשה כך או אחרת. השיכנוע העצמי בדבר נכונות האמירות היא עניין של זמן ולחץ סביבתי. (וכן, גם ססמאות כמו "החצי השני" , "המשלים" עובדות יפה אם מצליחים להחריש את האוזניים ולעוור את העיניים)

לעניין הבדסמ - יש מצטרפות ומצטרפים חדשים ונראה שכל יום מספרם הולך ועולה. אחוז מסויים מתוכם יגיע מאוד מבולבל תוהה ולא יציב נפשית - לעולם הזה, והסיכויים של אותם נשים וגברים ליפול לידיים שיבטיחו להן כך או אחרת, לא ידועים לי.

אני שוב מנחשת כאן שבקהילה יש מין מודיעין פנימי שסימן כבר את הדומים/דומיות הבעייתיים (וחברים, אל תתחסדו לי, ברור לי שיש כאן אנשים סדיסטים מסוכנים שבאמת הצד השני לא מעניין אותם וכנ"ל כל חוקי ה- SSC).

הבעיה - אין שום אפשרות שאני מכירה להפיץ את הידע הזה. כך הסודות נשמרים. הכביסה המלוכלכת מסריחה. מי שמקורב לצלחת יודע מה יש בה. אנשים חדשים, שעדיין לא התקרבו לראות מה יש על השולחן, עלולים לטעות ולאכול מהצלחת הלא נכונה.

אני חוזרת לעניין האריס ואליס (ושוב מבהירה, עדיין לא קראתי את הספר) האם מישהו היה ער למה שהאריס עושה? האם מה שאליס עברה היה ידוע לקרובים אליה? (וכאן פשוט תשליכו על מערכות יחסים שאתם מכירים מעולם השליטה).

המשך יבוא, הכרית קוראת לי.

כמה מילים

בירדי • 27 במרץ 2005

אחרי מאה שנים עקובות מדם, מלאות באמונות, בתורות וב"אמיתות" שהביאו על האנושות את השואה, את פצצות האטום, את הגולאג הסובייטי ואת יתר הזוועות, האדם הפנה עורף לאמת. לכל אמת שהיא באשר היא אמת. ואולי זו היא דווקא הטרגדייה האמיתית, יען כי המתים כבר מתים, אבל זו תגזור כליה רוחנית גם על החיים וגם על הבאים.

מעתה, כל מי שיעז לטעון בציבור על קיומה של אמת כלשהי בכל אחד מתחומי האדם, הוא צר מוחין לכל הפחות. פאשיסט לכל היותר. דאגה ואהבת הזולת אינן מספיקות, היום נדרשים מסמכים מדעיים. "גם סטאלין דאג לאדם". היום הכל אמפירי, ומה שלא אמפירי, נמדד באושר הפרטי, בחופש הפרטי. כל יציאה מהקונכייה צריכה להיות מלווה בהוכחה מדעית. הרי בשם הפילוסופיה השמידו מליוני בני אדם! בשם החופש כובשים ארצות ומשמידים אותן! בשם השיוויון שיעבדו אומות שלמות.

לא עוד. די לערכים, די לאמיתות. מעתה, זה כל אחד לעצמו, כל אחד בביתו, כל אחד בין סדיניו, בקונכייה. ועד כדי כך, שלטעון כי הרצון להיות מושפל, מצומצם, כלוא וכואב, הרצון לאבד את עצמך לרגע בשטף של כאב פיזי ונפשי מעיד על נפש שאינה מאוזנת (שלא לומר בריאה) - היא צרות מוחין, שטיפת מוחין, שיתוק מוחין. אפלייה, שמרנות, אינקוויזיציה.

כולם הם שפויים, כולם מתקדמים ונאורים, כל עוד הם לא פוגעים במרחב הפרטי שלי. כל עוד הם לא פוגעים בי. אני אחייה את חיי, והם ימשיכו לחיות את חייהם. אני לא אגמול איש מסמים, כל עוד הוא לא מוכר אותם לבן שלי. אני לא אאכיל את הנערה האנורקסית כל עוד הגוף החולני שלה אינו מול עיניי. באיזו זכות? באיזו זכות? והפרסומות נגד עישון. אבוי, צרות המוחין. לטעון בשם המדע שהמעשנים מזיקים לעצמם? הרי המדע גם אמר לנו שמי שמאונן יתעוור. האגודה למלחמה בסרטן - כת של ממש. ומה בכלל אכפת להם ממני?

הנה כי כן, לא רק בני אדם מתו, לא רק ערים נחרבו. גם האמת, אהבת האדם, קידוש החיים והחופש, גם הם קמלים לאיטם, והנפש שלנו איתם. נלך איש לביתו, רק אל נשכח את השוט.

חתולת הלילה • 27 במרץ 2005

אתה נוגע כאן בעניין האמת המוחלטת, ולמרות שאני לא מבינה מאיפה הגענו לפה, זה מעניין אותי כדי להגיב.
אמור לי, אם מישהו מחזיק יומנים, מכתבים, מסמכים, מותר לנו להניח כי זו האמת? ואם כן, האם זה פאשיסטי?

המין האנושי עושה הרבה כדי להיפרד לאמיתות קטנות, אישיות. אתה יכול להניח לו לעשות ככה או לא להסכים עם זה ולקשור את עצמך רק לאנשים שהאמת המוחלטת שהם רואים זהה לזו שאתה רואה. מצד שני, זהירות, פאזישם לפניך, לא?

ועדיין, יש בסיס אחד, הטוב והרע. כל אדם מאמין שיש דברים "טובים" ויש דברים "רעים". העניין הוא שאנשים רואים אחרת את הדברים ה"טובים" וה"רעים".

אפשר למצוא הסכמות, ואכן, זה קשה. כי לא מדובר כבר על אמת, מדובר על השקפות. ולכל אדם יש את שלו. אני מקווה שלפחות בכושר שיפוט אישי אתה מאמין....

כן, האמפירי לוקח בנוק אאוט, אבל אם כולנו נאמין באותה אמת בדיוק, אני חוששת שזה לא ילך לכיוון פאשיזם, אלא יותר לכיוון של שיעמום...

חתולת הלילה • 28 במרץ 2005

דנדיליון,

בלהט ההודעות המוקפצות (שלא לומר היוצאות מהקבר) כדי לקבור שרשור ספציפי, כמעט וחמקה ממני התגובה שלך.

נראה לי גם שבזמנים היותר קרובים לתקופתנו יש יותר צורך בחיפוש אחר האמת. זה מה שעושה את הזוג אוליפנט למשהו יותר ייחודי בעיני. ואולי הייחודיות הזו היא גם מה שגרמה להם להמשיך בדרך המשונה שלכם ולהתמקד בחלום ישוב הארץ, לאסוף לביתם את נפתלי הרץ אימבר האידאליסט והחולמני ולא להעיף אותו קיבינימאט כשהתאהב באליס.

מה שהאריס נתן הוא אולי נוסחא, אבל נוסחא מחוררת למדי. היו בה יותר חורים מאשר נוסחא, שלא לדבר על הפאשיזם שבה (היי ביל!) ועל כך שסבבה רובה ככולה סביבו (מזכיר לנו סוג אחר של אנשים?)

לגבי תהיות ובלבול, אני שוב תוהה האם זה היה מצבם של הצמד. נכון, הם חיפשו אמת, אבל מה היה קורה לו היו אנשים חזקים יותר, כפי שהכריז לפחות הצד הגברי, לסביבה? מילא זה שלא היו נכנסים לכת של האריס, האם גם לא היו עושים מה שעשו עבור בניין הארץ? האם כדי לצקת תוכן לתוך רעיונות שנראים מופרכים, צריך אנשים מופרכים?

ואם כן, מה זה אומר לגבי רעיונות מופרכים (שוב, עניין של השקפה, ביל) שמסתובבים סביבנו בקהילה הזו? האם הם באמת מופרכים או שמא הם הירואים ואני פשוט לא רואה את זה?

בעניין ה"סימון" של דומים "מסוכנים", רק תראי מה קורה בשרשור שבגללו כל שרשור אחר בפורום הזה נשלח מטה, כדי לקבור אותו. גם כאן, מסתבר זה מאוד עניין של השקפה. מה שנראה מסוכן לאחת, ולטענתה- לעוד נשים החוששות להתבטא, נראה למכרות אחרות נקמה פשוטה. ומי יקבע את האמת? (היי שוב, ביל!)

על פי הידוע לי היו ערים למה שהאריס עושה. הוא היה אדם ידוע, כמו גם אוליפנט. אז כנראה שכמו כאן, או שזה לא הזיז לאנשים מבחוץ או שהדעות היו חלוקות לגבי מעשיו.

כך או כך, לא נראה שמישהו הפריע לו.....