צהריים טובים אורח/ת

אותה האחת שהצליחה לברוח...

אתמול, כתבתי על זה שאני מרגיש איך הזמן מוחץ אותי תחת גלגליו ומפורר אותי אט אט אל עבר אותו כלום נסתר. תמימה כתבה לי שאני בסך הכול בן שלושים ואני חייכתי לעצמי וחשבתי, "זה אף פעם לא משנה בן כמה אתה באמת..."

הדיון המלא זמין לחברי הכלוב

להתחברות להרשמה