רפאל
|
לפני 19 שנים •
23 במרץ 2005
תמיד התקשתי לבצע את החיתוך החד שבין סשן ובין מה שאינו סשן. אני יודע כי מה שקורה באחד אינו קורה באחר, אבל אינני מבין כיצד מה שקורה באחד לא יהיה אמיתי גם במסגרת האחר. לעולם לא הייתי מסתדר עם קשר שבו המילים "עבד" ו"כלב" אמיתיות רק בסשן ושיקריות מחוצה לו, בדיוק כפי שלא הייתי מסתדר עם קשר שבו המילה "אהבה" אמיתית רק מחוץ לסשן ושקרית בסשן עצמו. ובכלל, אינני מבין את התכלית של שימוש במילים שאין מתכוונים להן. לא הייתי יכול לשרוד בקשר שבו מדליקים ומכבים את עובדת היותי נשלט לפי מצב רוח. הייתי מרגיש שם מרומה.
יחד עם זאת, אינני חווה את השמות "עבד" או "כלב", ואינני חווה הצלפות, בסתירה לאהבה. אני יודע כי בדיוק כפי שאני יכול להרשות את הדברים אלו מאהבה, כך גם אחר יכול לרצות בהם מאהבה. לפעמים דברים כאלו גם מרגשים אותי, ונתפסים אצלי כהצהרת אהבה של ממש. ובכל זאת, אני גם מודה שאם הייתי נקרא "אפס" הייתי תמה על הדבר, והייתי מתפלא כיצד זה אפשרי, והייתי נבוך ומבולבל. |
|
|
דום31(שולט)
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
בצלמו
אני חושב שכבר ענית על השאלה ואת רק מחפשת חיזוקים. אם כבר כמה זמן זה מטריד אותך אז זה משהו שצריך לשנות. אם אדונך לא משכנע אותך שההשפלות המילוליות הן רק חלק מהמשחק או שהוא משכנע אותך אבל את עדיין לא מרוצה אז תדרשי שיפסיק אותם. מותר לך לא לאהוב משהו בלי להיות צריכה להצטדק. לא אוהבת קללות אז לא אוהבת. קפיש. סמני את הקללות כגבול. אם הוא לא מוכן להתחשב אז תשקלי את הקשר.
אם הוא לא משכנע אותך שהוא לא באמת מתכוון למה שהוא אומר מחוץ לסשן אז כנראה שקורים עוד דברים בקשר שלכם שגורמים לך להשתכנע שהוא דווקא מאמין גם מאמין לקללות. עליו מוטלת חובת ההוכחה בהתנהגות. מותר לך לראות חוסר כבוד רק בעצם הקללות. בסך הכל זה אומר שיש בך "נקודה ונילית". כמו בערך 99% מבני האדם. |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
גבולות ?
איפה מתחיל המישחק ואיפה הוא נגמר ?
איך אפשר לדעת לשים סטופ או הפרדה בין סיום הסשן וכל מה שהוא משאיר בעקבותיו , לבין '' החיים האמיתיים ''? ניראה לי שאת רוב התשובות כבר קיבלת כאן, אבל השאלה האמיתית הנשאלת היא, איפה א-ת בתוך כל זה ? מה עושה לך טוב ? מה עושה לך רע ? במקום שעושה לך רע- שם זה צריך להיעצר. לא סייפוורד ולא כלום. והדום שלך צריך לדעת לקרוא אותך כמה צעדים לפנייך. אם הוא לא מסוגל, אולי זה לא זה... ועם או בלי קשר לואניליות ולבדס''מ, תקשורת זה דבר חשוב , אבל שוב, במקום שרע לע לך- אל תישארי. |
|
|
שלטי בי לפקודתי!
|
לפני 19 שנים •
30 במרץ 2005
טוב,
קצת איחרתי בתגובה. כל שנשאר לי הוא לחזק את מה שלורד פיין אמר. ולהדגיש במיוחד את מה שנגה אמרה. או במילים אחרות - למה העניין הגיע לידי כך שפירסמת בפורום??? זה לא שאני מגרש אותך, חלילה וחס... פשוט אחרי שנה שאתם ביחד, מן הראוי שתדברי איתו. זה חבל שאחרי כ"כ הרבה זמן (יחסית) את לא מרגישה מספיק קרובה אליו. תחלקי איתו את שעל ליבך. תקשורת חמודה! בהצלחה 
|
|
|
נוריתE
|
לפני 19 שנים •
19 באפר׳ 2005
זה מה שאדון נותן "השפלה" ו"כאב" מצד אחד
וחיזוקים חיבוקים ואהבה, מצד שני אין דבר בלי השני זה תמיד הולך ביחד ואם לא...אז, חבל "החצר האחורית שלי" |
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 19 שנים •
19 באפר׳ 2005
מתחבר למודל
אני מתחבר למודל של שקע ותקע.
המשחק שבין דומ/ית וסאב/ית מרגיש הכי טוב כאשר הוא משחק שבו אין מפסידים - כששני הצדדים מוצאים מענה לצרכים שלהם. ישנן נשים שהמילה "כלבה" בהקשר אירוטי גורמת להן משהו מדהים, אחרות ירגישו עלבון והשפלה, אולי גם זעם, ויש מי שיישארו אדישות. ישנן כאלו שהמונח "חתולה" יגרום להן להרגיש הכי סקסיות, ואחרות יחשבו על יצור מרדן או על מי שמקומה בין הפחים. מבלי שיש אמון ותקשורת בין השותפים למשחק בבדסמ, ייתכן מאד שדום יפספס לחלוטין מכרות זהב שקיימים אצלך. המפתח הוא תקשורת, וודרך אחת היא שהדום יידע כיצד לעודד אותך לדבר על מה טוב לך, לדבר על מה עבד טוב בסשן הקודם, על מה רצוי לחזור עוד ועוד, וממה להימנע. דום יכול לספר לך גם כיצד הסשן נראה מעיניו, ויכול לעזור לך לספר לו איך הסשן היה עבורך. בצורה שכזו, לומדים ביחד אחד את השניה, וניתן להימנע ממצבים כמו אלו שתיארת. עצם העובדה שאת נמשכת לבדסמ, איננה אומרת שאת חייבת לאמץ את הסטריאוטיפ שיש לדום בראש - יש לך זכות להגדיר בכל זמן נתון מה מתאים ומה איננו מתאים. ודום אמור לכבד את המשוב שאת מספקת, במקום להיעלב או לחוש שסמכותו נפגעת. במקומות בהם זיהית, הקשבתי ושמעתי שיחות על קשיים, מדי פעם מצאתי גם את מה שאיפשר לי ולשותפה שלי לבדסמ לעבור מדרגה של קושי ולהתקרב יותר זה אל זו. |
|
|
| בירדי |
לפני 19 שנים •
19 באפר׳ 2005
Re: להיות עם להרגיש בלי - שאלה
בצלמו יקרה,
שאלת שאלה חשובה. כשניגשים לדבר עליה, צריך להיזהר מליפול בפח של כל מני קלישאות נוחות מדי של הונאה עצמית, כאילו השפלה היא ביטוי לאהבה (ועבדות היא חירות, וכו'). מפני שהם שני דברים שונים לגמרי, והם אפילו לא הפכים. רוב הפעמים זו תהיה טעות לומר שהצד המשפיל "עושה את זה בשבילך", ולא באמת מתכוון למה שהוא אומר. יש חוסר כנות מסוים בלטעון שהצד המשפיל לא נהנה מלקרוא לך, או לכל אחד אחר, אפס, זבל או זונה. צריך להבין במה אנחנו מתעסקים כאן באמת ובכנות, אפילו שזה לפעמים קשה, ולא לפחד מלהביט במראה. אני אמנם לא מכיר אישית את הנפשות הפועלות בסיטואציה שאת מתארת, אבל אני מניח שבן הזוג שלך נהנה להשפיל אותך. חשבתי בהתחלה לומר לך שאולי הפתרון הוא לא לקחת את ההשפלות באופן אישי, כי כמו שמישהו אמר כאן מקודם, יש בבדס"מ משהו אנוכי, פרטי. חשבתי אולי שבזמן ההשפלות שני הצדדים מתייחסים אחד לשני כמו כלי מרוקן מאישיות ובר החלפה, אמצעי לסיפוק היצר, ובכך הוא שונה מאהבה אמיתית כי אין בזה שום דבר אישי. אבל אני לא בטוח שזה נכון, וזה רק הופך את העניין למסובך עוד יותר בעיניי. הרי כמו שבן הזוג שלך לא ירצה לאהוב כל אחת, גם לא יהיה לו רצון להשפיל כל אחת שהוא פוגש ברחוב. צריכה להיות התאמה כלשהי בין האנשים. אם הוא אוהב אותך, הוא אוהב אותך בגללך. ואם הוא רוצה להשפיל אותך, גם אז זה כן אישי. אז זהו. לא נתתי לך פתרון, אבל אולי תתעודדי בידיעה שהאדם הזה נותן לגיהנום התודעתי שלו לעלות איתך אל פני השטח, לחשוף את מה שבדרך כלל קבור ונחבא. ולדעתי, כל עוד לא חוגגים את הגיהנום הזה של כאב והשפלות יותר מדי, ויודעים לקחת אותו בפרופורציות הנכונות, ולא מפחדים מלהתמודד עם המגרעות שלו ונקודות התורפה שלו (כפי שעשית כאן כשהעלית את השאלה) - יש בזה נחמה מסוימת. בהצלחה. |
|
|