סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בלי אהבה

ד--פנה
לפני 19 שנים • 29 במרץ 2005

בלי אהבה

ד--פנה • 29 במרץ 2005
לפעמים , בלילות אני חוטאת בבקשה

שתבוא לפני זמנך. ( זה רק רגע של חולשה )

כולי לבד. מפשילה ונפרדת משכבות.

כשתגיע כבר אהיה ערומה, רק ליבה.

כשאני נזכרת בך, אני תוהה

באיזה מהסיפורים שתספר לי אתה נמצא עכשיו.

זה נחמד, שאנחנו חיים בנפרד, קווים במקביל

לפני שנהפוך לנקודה אחת , סגורה.

אני זוכרת לשמור על עצמי

אני לא רוצה שתפגוש אותי סדוקה.

אני לא מקנא בנשים שלך ( ואתה? )

תלמד אותן, תחון אותן

תבוא אלי מוכן.

אני מתרגשת כמו ילדה קטנה

כל פעם שאני מגלה כמה אוכל לתת לך

כמה חיבוקים

וחיוכים

וקשקושים

ועור

ונגיעות

הכל יהיה שלך


עכשיו בלי אהבה

אני מרוצה , לא מאיצה

אני יודעת, לכשאדע אותך

הכל יהיה שונה. אני אהיה

באמצע , או אחרי האהבה שלי איתך






*******************************************************************


"להיות אנוכי משמע להיות מיואש"

(אלבר קאמי)



יש בזה משהו, לא?
ענתית
לפני 19 שנים • 29 במרץ 2005
ענתית • 29 במרץ 2005
ענוג
ונוגע ללב
Matok​(שולט)
לפני 19 שנים • 31 במרץ 2005

סוף סוף

Matok​(שולט) • 31 במרץ 2005
הבשלת.
כתיבה טובה, ביד בוטחת. סוף סוף, פתוחה, דומעת ללא בושה.
אחרי המון נסיונות ומכאובים ואכזבות.

יפה.
הגעת.
עכשיו תמריאי.

<מתוק מוחא כפיים>
G-O-L-D​(שולט)
לפני 19 שנים • 31 במרץ 2005

מאמינק'ה

G-O-L-D​(שולט) • 31 במרץ 2005
על זה אני אומר:

קאבום!

איזו כאפה,
לסגור ככה עם קאמי, זה כמו לחתוך למישהו את הגוף, ואז עוד לפזר מלח.
אלופה.
האביר​(שולט)
לפני 19 שנים • 1 באפר׳ 2005

אמת.

האביר​(שולט) • 1 באפר׳ 2005
כשכואב, יש רגעים של פורקן.
כשהפורקן מתורגם לכתיבה
וכשהכתיבה כנה ומהלב
הכתיבה נוגעת בקורא.
אהבתי מאוד.