G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
תק תק תק השעון דופק... (התחלה)
זהו!
אני שומע את הפעמונים מצלצלים לי באוזניים, הדם לוהט, המוח ננעל, הלב אוזר אומץ, הגוף נדרך, הנפש נחושה, סידרת האימונים יוצאת לדרך החל מהיום בבוקר בשעה שבע. ככה זה, אתה רוצה לשבור את החיים, קודם כל תשבור את עצמך. שני מאמנים עומדים לרשותי, האחד לבניית גוף ופיתוח מאסת שריר, השני לאימוני סיבולת לב ריאה ואיגרוף תאילנדי. אני מחזיר את עצמי למשחק. אני מרגיש כמו שקית חלב מפונצ'רת. אני מרגיש כמו זקן, כמו חולה, כמו סיגריה כבויה. אני משועל, מתנשף, חסר חיות וריגוש. אני מדובלל, לבן, עייף, עצוב. אני בדרך להיות כל מה שאני שונא... ממוצע. * אני בשנה האחרונה איבדתי את כל מה שאני ועבור מה... יש לי את עצמי ועצמי בלבד לסמוך עליו. אף אחד לא יקנה, יתן, יביא, ימכור לי את מה שאני צריך. זה רק אני, ואני בלבד. ככה זה, אתה רוצה את ההכי טוב, לך תשיג את הבן זונה, הוא שם, והוא נמצא במקום שבו לכל אחד קיימת היכולת להגיש את היד שלו ולקחת. צריך רק לרצות ואת זה אני יכול להגיד לכם ביושר פנימי ובבטחון מלא. לפעמים אני שומע כל מיני שמנים אומרים משפטים כמו: "כמה הייתי משלם בכדי להיות רזה". אז כמה הייתם משלמים? הא? כמה? בואו, אני אכמת לכם את זה לסכום חודשי ואני אראה לכם שזה פה, מול האף שלכם, במראה. אתם רק צריכים להחליט. החיים עוברים כל כך מהר, ראבק, איך יש לכם את האומץ לוותר לעצמכם בקלות כזו ותמורת מה, עונג רגעי של טעם. איכס! כמה שאני שונא את עצמי שאני נככע לעצמי ולקלות הזו של וויתור רגעי שמצטבר לוותרות כוללת. * אני מוצא את עצמי בימים האחרונים מביט בים ממרחק ורועד להיכנס אליו, כשעד לפני שנה אני הייתי גולש בחודשי החורף עם מכנס קצר בלבד וללא חליפת גלישה (רק בימים ממש ממש קרים) אני עולה שתי קומות במדרגות ומתנשף כמו זונה, כשעד לפני שנה הייתי רץ ארבע פעמים בשבוע עשרה קילומטר בחמישים וחמש דקות. טפו עליך גולד! יא אפס! אני דוחק חמישים קילו ומתעלף, כשעד לפני שנה הייתי דוחק מאה ועשר. איכס בא לי להקיא על עצמי כשאני כותב את זה, פשוט מסריח לי. (תזכור את הפוסט הזה יא אפס, אתה צפוי לקרוא אותו בעוד חצי שנה ואז נראה אם השגת את מה שאתה רוצה יא חולני) אני שולח עשרים ג'בים אל שק ומתנשף למוות, כשעד לפני שנה הייתי מקפץ על זירה חמישה סיבובים מבלי להרגיש עייפות. אני עלוב נפש ונפשי שבורה. זה מה שזה. זו השנה הכי קשה של חיי. אני אבוד, מוכאב, מבולבל, חסר חדוות חיים או אהבה, ריק, שבור, ובכיין כמו נקבה שהבריזו לה. כל שיש לי זה את עצמי. אני 89 קילו ו20 אחוזי שומן. עד לפני שנה שקלתי 80 והייתי על 11 אחוזי שומן. הקוביות בבטן היו בגודל של קופסאות סיגריות ועכשיו הן נראות כמו פאקט אחד גדול (אלה שקונים בדיוטי בצורת קופסה אחת גדולה) אני מרוסק. זה מה שאני. זה מפריע לי בכל צעד שאני עושה ביום יום. אני רואה את זה מתקיים, וכן, זה פשוט ככה. כשאתה שבור, אתה שבור בכל מה שאתה עושה. זה בעסקים, ביצירה, באהבה, ביחסים, בחשיבה, בריכוז, במה שאני לא עושה. אתה רוצה לצאת החוצה כלב? רוצה? נו, קשקש בזנב... כלב טוב! זה מה שאתה גולד, אתה כלב. שישה חודשים, זה מה שאתה מקבל! בשישת החודשים האלו אתה משיג לעצמך את הדברים הבאים: 1. חזרה למבנה גוף מרצה (ועבורך יא כלב ביקורתי ריצוי עצמי זה אחד הדברים הקשים מכל יא נאצי פאשיסט!) 2. בעוד שישה חודשים יש תחרויות באיצטדיון אושיסקין לקיקבו ואתה חוזר להתחרות. 3. אתה חולה סיגריות אבל זהו, נגמר, אתה מפסיק. לך על הקושי של כל הקשיים, זה רק יעשה את כל השאר קל יותר... 4. ואולי הכי חשוב, אתה חוזר לגלוש. (בייבי, תפני ת'לו"ז) 5. אתה מחזיר לעצמך את האמון שלך ביכולת שלך להשיג. ראבק, הרי על זה נסוב כל הקיום הבסיסי של כולנו. האמון העצמי ביכולת להיות עבור עצמנו. תתחיל כלבה, תתחיל. * זהו, אתה מתחיל יא סמרטוט. אתה מתחיל. אלה הם הדברים שיש לך להשיג ויש לך שישה חודשים. ככה זה. קבל את זה כמו שזה ותלעס עד פירורים. לא תעשה, לא תבין שאתה באמת יכול לעשות, ואתה יא כלבה נטחנת יודע שאתה יכול יותר טוב ממה שאי פעם תסביר במילים. אתה בן 30, ואתה מרגיש הבן 30 הכי זקן שהיה אי פעם. מסריח, זה מה שאתה, ועד שאתה לא תרגיש ששוב נצחת, כנראה שאתה מפסידן. רוץ. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
חשיבה יוצרת מציאות.
אז קדימה, עם כל הקושי. ניפגש עוד חצי שנה ותקרא בקול מה שהשגת? בהצלחה. |
|
|
fuxia
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
בהצלחה !!!
עושה חשק לכולנו 
|
|
|
|
fuxia
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
מה פספסתי???
גולדי!
מה כלובי עושה תחתיך??? לירזזזזזזזזזז את יודעת על זה משהו?? |
|
|
ve-ra{Q}
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
קיקבו אמרנו?
מאקס אזולאי לכל הדעות, או לכל הפחות, אחת מתלמידותיו היותר מצטיינות  .
_{li-at{U_ |
|
|
| hogo(מתחלף) |
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
שיהיה לך המון בהצלחה
.....
|
|
|
SIVAN(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
המון הצלחה מחזיקה לך אצבעות
כמה שאני מבינה אותך.....
לרובם יש תקופות כאלה ואחרות ... השאלה מה עושים איתם. זה לא שבר זה רק משבר!!! אספר לך אנקדוטה חביבה שאנו מספרים אותה לחבר בשעת משבר: יש זוג מוזר וששמם: ,רחמים, ו,נחמה, יאושובסקי. בימים אי זוגיים הם באים לביקור נימוסין. איך שמכינים להם קפה ,שחור, , הם מתחילים להתלונן: רחמים כל הזמן ,מרחם, על עצמו שקשה לו והוא ממש כבר לא כמו בעבר ..... וכו' . ונחמה באופן קבוע מזינה אותו בדברי ,נחמה, עלובים: לא נורא בעלי, הרי אתה יודע ..... וכו' . ולכן החלטתי שאלי הביתה הם לא נכנסים. אך ל- ,אמוץ, ו,תושיה, יכולובסקי ....יש רשות לבקר. לכן סגל לך הרגל טוב, אני בטוחה שאתה תופס את העניינים בידים. רק אתה יכול לשנות את עולמך. אחזיק לך אצבעות.. דרך צלחה. |
|
|
Bent
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
חדר כושר, שלוש פעמים בשבוע? אשמח לשותף למוטיבציה, בו תצטרף (וחכה שתהיה בן 34) (:.
BENT שלא יביך את עצמו ויצהיר על אחוזי צמיגים |
|
|
|
G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
3 באפר׳ 2005
BENT
דווקא על מה שאתה אמרת אני חייב להגיב.
אתה מבין, הדבר שהוא אולי הכי גרוע בעולם לכאלה שלא אוהבים את מצבם הנוכחי, הוא בדיוק מה שכתבת... כשאתה מתבייש להביך את עצמך, אתה מקבל את מה שאתה. כשאתה יודע שזה זמני, אתה גם יודע שזה זמני... אין מבוכה לאלה שיודעים שהכול בר חלוף ושינוי. ראבק, תשקול גם 200 קילו וזה לא יגרום לך לרגשות נחיתות אם אתה חי במודע למחוטב שבתוכך שעוד מעט יפרוץ החוצה. כשאתה עובד להשיג, זה לא משנה מה יש לך... |
|
|
|
Bent
|
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
בקצרה
גולדי,
יש להתבייש ויש לחשוף, יש לקבל ויש לוותר. אם הרעיון הכללי לא ברור, אז אני קם כבר כמעט שנה, שלוש פעמים בשבוע בשעה ארבע וחצי בבוקר (וזו שעה שבדרך כלל האני היותר צעיר שלי היה רק הולך לישון בה) וגורר את עכוזי לחדר כושר. לא בגלל שאני מחכה לחטוב שבתוכי, הוא לא מענייין אותי עד כדי כך, רק כי זה עושה לי טוב. ובכל זאת, שותף למוטבציה תמיד עוזר. אז? אתה קם מוקדם מספיק? BENT שעבר ניתוח להסרת מצפון, רגשי נחיתות ושאר מטענים רגשיים עודפים עוד בצעירותו |
|
|