בהתחלה כמו בהתחלה...

בהתחלה כמו בהתחלה...

G-O-L-D​(שולט) • 3 באפר׳ 2005

רשימת קניות:
1. נגן MP3.
2. שעון דופק של פולאר עם סנסור לנעל למדידת מהירות ריצה ומרחק.
3. סט כפפות שק, כפפות זירה, מגני רגליים, בנדג'ים, מכנסיים, חדש חדש חדש (הכול חייב להיות חדש)
4. שבירת מאפרות, זריקת קופסאות סיגריות, השמדת מצתים.
5. ריקון מקרר(שבמילא ריק)
6. בניית תוכנית תזונה.
7. רכישת כפפות למכון כושר (יבלות זה באסה) לא לשכוח חגורת בטן.
8. הכי חשוב, טבלת אקסל מתוזמנת עם צ'ופרים קטנים בדרך על השגיות.


א. קח את נגן ה-MP3 החדש שלך, הטען אותו במוזיקה נכונה לאימונים.
לא, בריטני ספירס לא טובה. רוקי רוקי רוקי רק רוקי!
אל תתווכח!
תעשה, אחר כך תבין, גדולים ממך ניזונים מאותו דימוי ישן, מי אתה שתעשה משהו אחרת.
ב. רוקן את המקרר ונקה אותו. אחר כך צא ורכוש לך את מוצרי המזון והנח אותם בקפידה פסיכית כל אחד במקומו. אתה אמור להתייחס אליהם כאל אגרטלים יקרים, זה מה שאתה הולך לאכול בחודשים הקרובים.
ג. תלה את תוכנית התזונה על המקרר, לידה תלה טוש, מעכשיו אתה אוכל, אתה מסמן, ברור? אתה כוסית!
ד. בנה תוכנית אימונים באקסל לפי פעילות המחולקת פר יום ופר שבוע. כלומר בכל שבוע אתה צריך שלושה אימוני בטן, הפרשי ימים זה חשוב, יום כן יום לא. שלושה אימוני ריצה בחודש הראשון, יום כן יום לא. שלושה אימוני מכון, יום כן יום לא. שלושה אימוני תאילנדי, יום כן יום לא. סמן ימים. סמן משקל בסוף כל שבוע, ותבצע את זה כך:
עשית בטן?
סמן צהוב.
לא עשית?
אדום!
עשית ריצה?
סמן צהוב.
לא עשית?
אדום!
להשקל אתה נשקל פעם אחת בשבוע. אתה לא עולה על המשקל במהלכו. הציפייה תהרוג אותך ותשרוף לך, אך יחד עם זאת אתה תחייה בלחץ שבועי מתמיד ובחוסר ריצוי שיוביל בסופו של דבר לשמירה חזקה כל השבוע ומנוחה בסופו. תאמין לי, אתה הולך לאהוב את הטבלה הזו. לאהוב על אמת. לא צוחק. בסוף כל יום, כשאתה ככה מכורבל עם עצמך אל מול המחשב, תתחיל לנקד את עצמך. אתה תראה כמה זה ממכר וכמה אתה מחכה לרגע הזה...
אחוזי שומן אתה מודד רק בסוף חודש.
הלאה,
ה. קנה לעצמך את כל הפינוקים שאתה רוצה בתחום ההלבשה והציוד.
זה שווה את זה. אל תחסוך.
הרי בשביל לדפוק מישהי אתה גם תוציא בסופ"ש אחד אלפים דולר. אז לך על הדבר האמיתי ותביא את עצמך למקום שלא תצטרך לעשות דבר פרט מלחייך...
ו. שעון דופק זה הכי חשוב לך, במיוחד עכשיו, אל תעשה שרירים, אנחנו לא רוצים להצטער עליך...
זהו, אתה מוכן?
שבור את עצמך!


*

שבע בבוקר, אחרי שעתיים של שינה, אני על המסלול. הייתי עייף מת אבל הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה ולעמוד עליו, על המסלול ריצה הקבוע שלי.
את האמת הלב דפק יותר מפחד מאשר ממאמץ.
לא יודע מה היה לו ללב הזה שלי, אבל איך שהוא רעד בהתחלה בסוג של פחד בלתי מוסבר, אלא כשאז הרגליים אמרו בעייפות:
"טוב נו, בוא נזוז".
הלב ענה ברעד:
"בטוחות?"
המוח גמגם ואמר:
"רגע, תנו לי לבדוק אם הכול בסדר..."
הלב אמר:
"תעצור את זה, בחייאת דינק בואו נחזור הביתה".
המוח השיב לו:
"אהה... אני לא מצליח לסובב אותן..."
הרגליים אמרו:
"וואי שורף לנו"
המוח אמר:
"לעצור הכול מיד!"
אבל אז הלב אמר:
"לא, להמשיך..."

הרוח היתה קרירה ואני הרגשתי אחרי ארבע דקות ריצה איך צד שמאל מתכווץ לי בכאב. עצרתי, עברתי להליכה ואחר כך שוב לריצה. ככה, ארבעים דקות, נעתי בין ריצה להליכה.
בדרך אני מקלל את עצמי בבוז, יורק לצדדים, מתעצבן, רוטן.
ככה זה בהתחלה של ריצה עד שמגיע איזשהו שלב, שבו אתה פתאום שוכח הכול ונכנס לאיזה זון כזה שלא ממש ניתן להסביר במילים.
זה מקום כזה שהגוף נע והמוח מתנתק.
זה המקום שבוא אתה יודע "שעוד יש לך את זה".
אתה אומנם שבור, עייף, זקן, מרוסק, ללא כושר, אבל אתה עוד "עם זה", האתלט שבך, הוא עוד חי.
השמש עלתה, הרגלים נעו, ואני חשבתי על זה, שכבר הרבה זמן לא הרגשתי כל כך טוב עם עצמי.
ראבק,
אנחנו עושים כל כך הרבה למען העתיד שלנו, אבל שוכחים שבכדי להגיע אליו, אנחנו קודם כל צריכים להשקיע בדבר שהכי חשוב. בנו.

*
מחר זה היום הכי כיף של ההתחלה,
מחר עושים קניות!

דום31​(שולט) • 4 באפר׳ 2005

1. אם לא מוזיקה של בריטני ספירס אז לפחות אפשר לשים את התמונה שלה על המכונת ריצה. תרוץ אליה עד שתגיע.
2. ברכותיי על היוזמה אבל הערה חשובה. זה נשמע כאילו אתה מתנפל על הגוף שלך עם נפח פעילות גופנית שהוא לא היה מורגל וגם שיש לך איזשהו עודף משקל. זה בדיוק השילוב המסוכן בשביל לקבל כל מיני נזקים ובמיוחד כתוצאה מריצה. נזקים לגב, לברכיים, לקרסוליים, לקשת של כף הרגל - כן, יש גם בעיה כזאת. יש כל כך הרבה סיפורים על אנשים שניזוקו להם הברכיים כתוצאה מריצה. אח"כ עם ברכיים כואבות אי אפשר לעשות שום פעילות אירובית כמעט חוץ משחייה ושום פעם מגדלים כרס. אסור להתחיל בפתאומיות.
מי שגופו לא מאומן ייתכן וממש יצטרך לתת למפרקים ולגידים ולרצועות תקופת התחזקות. זה אומר שאמנם השרירים כולל שריר הלב יתחזקו וכביכול תהיה מסוגל לעשות יותר אבל אם הרקמות הקשות של הגוף (מפרקים, גידים ורצועות - מה שמחבר את העצמות זו לזו) לא התחזקו במקביל אז הן לא יעמדו בעומס החדש ותהיינה פציעות. קצב ההחלמה של פציעות כאלו הוא איטי במצב הטוב. מכיוון שאחרי שמתאהבים בריצה קשה להפסיק לכמה שבועות או חודשים עד שהברכיים תפסקנה לכאוב אתה עלול להמשיך להשאיר נזקים באותה רמה או שתגדיל אותם לרמה כזאת שתוכל אמנם להתאמן אבל תהיה מוגבל ולא תהיה מסוגל להשתפר לכושר טוב.

עצתי היא שתראה כל התחלת כאב כסכנה לנזק בלתי הפיך וישר שהאורות האדומים ינצנצו לך כמו במכבי אש והסירנות יצרחו. השתמשת במילה כוסית קודם - אתה צריך לשמור על המפרקים כמו כוסית נסיכה מפונקת. "כואב לי אז די".
בשביל לשמור על הברכיים מפני הריצות חשוב להקפיד על תרגילי הרגליים כי שרירי רגל חזקים מאוד תורמים לשמירה על המפרקים. למה? לא הצלחתי להבין אף פעם את ההסבר.
שאל סביבך אנשים על מצב הפציעות שלהם, במיוחד אלו הרצים וזכור שאלה שאתה רואה סביבך מתאמנים הם אלו שגופם עוד מאפשר להם להתאמן. הרבה אנשים לא מתמידים מעבר לכמה חודשים או שנים וחלק מזה זה הפציעות.

אפרופו איגרוף תאילנדי (קיקבוקס תחרותי למי שלא מכיר) ושאר אומנויות לחימה אגרסיביות. זה אמנם כיף אבל גם הזדמנות לפציעות ברגליים. אני למשל קיבלתי פציעה בקרסול מתרגיל מתיחה לא חכם שהמדריך הורה לעשות. הייתה לי בכף רגל איזו בריחת נוזלים מהמפרק, מין בועה שצמחה ליד הקרסול. עד שזה פחות או יותר הבריא עבר הרבה זמן. הייתי צריך למתן את הריצות שלי או שהייתי מפסיק אותן כשהרגשתי את אותה רגישות.

ואם אתה רוצה באמת להתקדם אז מאוד מומלץ לנהל תרשומת מפורטת כמה אתה מרים בכל תרגיל וכמה זמן אתה רץ. ככל שתוכל להציב לעצמך יעדים בצורה יותר ריאליסטית ומבוקרת אתה תתקדם יותר מהר. באיזשהו שלב אתה תצטרך להיות מסוגל לקבוע לך יעדי השתפרות של אחוזים בודדים מאימון לאימון או אפילו אחוזונצ'יק אחד. בלי לזכור כמה בדיוק הרמת בכל סט בפעם הקודמת אתה לא תוכל להיות בטוח שאתה באמת מציב לעצמך יעד ריאלי כך שאתה יכול באמת לסחוט את הגוף בשביל להשיג אותו. או שבטעות תמשיך לשים את אותו המשקל מהפעם הקודמת.

בהצלחה שתתמיד להפוך זאת לאורח חיים.

Lordpain​(שולט) • 4 באפר׳ 2005

מסכים עם רוב דבריו של דום31 , אי אפשר להיכנס מהר לכושר במיוחד אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה לא עשית דבר, הדבר היחיד שאפשר לעשות מהר זה לקבל פציעות, לכן חשוב להזכיר לעצמך כל כמה ימים " אל תמהר " , ולקחת על עצמך את המאמץ שאתה באמת מסוגל להתמודד אייתו.

לי ידוע משהו על פציעות, ותאמין לי גולד אתה לא רוצה להגיע למצב שאפילו לא תוכל להחזיק כוס מים בגלל הכאבים....

לכן קח את הדברים לאט ....

בהצלחה עם האימונים .