G-O-L-D(שולט) |
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
קושי לחיות, מול הקושי לשרוד.
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
G-O-L-D(שולט) • 6 באפר׳ 2005
את אוסף הבחירות שלך, את רואה בכל יום כשאת מביטה בהשתקפות ההיא שבמראה.
לפעמים את מנסה שלא לחשוב על זה בכלל. לפעמים לרגע קט עולה לה ההכרה אך את מדחיקה אותה בכל מיני עיסוקים ומחשבות על עבודה וקיום בסיסי. יש לך גבר, את איתו. טוב לך, טוב, זה הכול. טוב, גם טוב הוא משהו בימינו לא? את איתו, והוא איתך. את יודעת שהוא העניק לך והשקיע בך רבות. הוא מאמין בך, אבל אי שם, בתוך תוכך, מתקיימת המחשבה על אותו אחד שבחרת שלא לבחור. הוא, האחד הזה, היה אחד שהסתמן לך כמסוכן, כתזזיתי, כחסר שקט וכלא יציב. אז כן, בחרת ביציבות, אבל עבורה, איבדת או ליתר דיוק וויתרת על ההזדמנות לחוות חיים. כן, יש בפשרנות נחמה מספקת ומובטחת. אבל העונש בעבור הבחירה בה היא הידיעה שמה שבטוח, הוא תמיד הפשוט עד לכדי אי סיפוק שידוע כי יצוץ ביום מן הימים. ככה זה, אוסף בחירות. כשאתה בוחר להסתפק, זה אף פעם לא מספיק... כן, תאמיני או לא, את עוד בראשי. * ידידה טובה שלי, "אחת מהחברה" התקשרה אלי היום והודיעה לי על זה שהתגלה לה גידול ממאיר בשד. אני נותרתי בהלם לכמה רגעים ולאחר שתיקה אמרתי: "מאמי, יהיה בסדר, תתכונני לקרב, אנחנו כולנו נהיה איתך". היא שתקה, אחר כך ניקתה את גרונה ואמרה: "אין לי ממש כוח לזה עכשיו גולדי, אין לי כוח". אני החזקתי את עצמי ואמרתי בחיוך: "אם עכשיו לא, אז זה כנראה לא יהיה אף פעם. תזכרי, בעוד שנה את תביני כמה היית צריכה את הניעור הזה בכדי להבין מהם החיים". "סתום!" היא אמרה, "אני לא רוצה לשמוע את זה". "למה?" אמרתי. "כי החיים האלה, החיים האלה, החיים האלה לא צריכים לבחון אותי כל פעם מחדש". "הם לא מאמי, הם לא, נשבע לך שלא, הם פשוט מי שהם, חיים. תבחרי בהם והם שלך". היא לא השיבה, היא שוב השתתקה ולבסוף אמרה: "אתה תהיה שם?" "כן. אני אהיה", השבתי. "מבטיח?" "נשבע!" "טוב, אני צריכה לסיים, אני די מבולבלת זה נודע לי רק עכשיו". "לכי מאמי, לכי לישון. ובבוקר תרימי לי צלצול, שישה גברים ושלוש נשים הולכים להיות לצידך". "אני אוהבת אותך", היא אמרה וסגרה את הטלפון באחת. אני נשארתי לשבת על הספה של בית הקפה הקבוע שלי. חשבתי על זה שהיא, החמודה הזו, מוצאת את עצמה בכל כך הרבה מבחנים שהחיים מציבים לה, שלעיתים נדמה כאילו הם מנסים להכשיל אותה בכוונה כמו מורה שממרר את חייו של תלמידו. הרגיז אותי שאחת ללא אבא, עם אמא החולה וסגורה במוסד, אחת שמפרנסת את עצמה בדוחק מהיום שנולדה, אחת שגוררת את עצמה בכוח יום יום ושעה שעה, מוצאת את עצמה מול קרב, שהמחוזקים במשפחות חמות, בכסף ועושר, בכוחות נפשיים ובחברה קרובה, נכשלים לו. זה הרגיז אותי כל כך שקמתי והלכתי לשירותי בית הקפה. הרגשתי צורך להשתין או לחרבן או לא יודע מה, העיקר להוציא את זה ממני. אבל אז, שם מול המראה, התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי כבר הרבה זמן. ישנם קרבות שהם אומנם של אדם אחד, אבל אם לאדם הזה יש ולו אדם אחד נוסף לצדו החש את שהוא חש, אותו קרב הופך מקרב של אדם בודד, לקרב משותף. לחמודה הזו שלי, יש קבוצה שהולכת להתגייס עבורה. אין לה כסף, אין לה ביטוח רפואי, אין לה הורים או משפחה, אבל יש לה קבוצת חברה שהולכת ללמד את הדבר הזה שנקרא סרטן קרב מהו. מבחינתי, זה לא שהיא נלחמת על חייה, זה שאני, שאנחנו, יוצאים לקרב על האנושי שבנו... * אני חושב שמה שעשה לי כך כך רע במה שהיא סיפרה לי, היא הידיעה המודחקת שיש כל כך הרבה שהיא עוד לא חוותה, ובגיל 25 לחטוף כזו מכה, זה פשוט לא נכון. זה הרגיז אותי כי פתאום זה עשה לי להבין שאנחנו נכנסים לגיל הזה שמחלות הן לא משהו שמתרחש רק בסרטים. זה הרגיז אותי כי זה עשה לי להבין, עד כמה אני באמת צודק. אין זמן. * אותה אחת שאני באמת אוהב, אותה אחת שאני כותב עליה מידי פעם בפעם ושנכנסת לכאן לקרוא ויודעת שאני מתכוון אליה בין המילים. אותה אחת עלתה לי בראש היום. חשבתי על זה שאולי הכי מצער אותי, זה שאם אי פעם יקרה לה משהו, לא יהיה לה ולי את היכולת לעמוד יחד לקרב. ובחיים האלה, אולי הדבר הכי חשוב, זה מישהו לצאת עמו ביחד ללחום בכל מה שהם זורקים בפנינו. * קשה לי לישון הלילה, קשה לי לישון בכלל, קשה לי שלא לישון, קשה. קושי, זה בדיוק המקום ההוא שבו אתה מוכן לקבל את הגבולות שאתה מציב לעצמך. אל תקבל עליך גבולות ותראה שאין קושי. לחמודה שלנו, יש הרבה גבולות, אולי הגיע הזמן ללמד אותה שמעולם לא היו... * את, שנכנסת לכאן וקוראת את מה שקוראת תדעי, את לא יודעת דבר וחצי דבר. |
|
fuxia |
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
fuxia • 6 באפר׳ 2005
הצלחת לגרום לעיניים שלי להבריק הבוקר......
בהצלחה |
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת) |
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
לפני 19 שנים •
6 באפר׳ 2005
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת) • 6 באפר׳ 2005
אשרי מי שזכה להימנות בין חבריך.
אחד הפוסטים היותר מרגשים שלך. בהצלחה לכם בקרב-אל תקחו שבויים-רק ניצחון מוחץ. פחות מזה אסור. |
|