Dom_Quixote
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
סיפור לשעת לילה מאוחרת
כבוד. נו, שיהיה.
חזרתי עכשיו מחתונה, החתונה הראשונה של חברה משכבת הגיל שלי. חשבתי שיהיה מדכא כי אני קשיש ובא בימים. אז היה מדכא קצת, אבל לא בגלל זה. ביקשו שאני אסיע חברים של האח הקטן, הוא בכיתה ט'. אחת מהן, ילדה בת 14.5, באה עם מעיל עור, פירסינג באף, ופיסת בת שכפי הנראה נולדה כיצירת אמנות מינימליסטית תחת הכותרת "חולצה", שלא היתה מביישת אף אחת מבחורותינו המצויינות בדאנג'ן, שכביכול-כיסתה על גוף שלא היה מבייש אפילו יותר. בדרך, בדיון מרתק במיוחד בין החבר'ה על מופע הקולנוע של רוקי, שלמי מכם שלא מודע לכך, משם אנחנו קוטפים את האצות שאחרי זה גדלות פה בביצה שלנו, התברר שהיא דו-מינית. כבר יש לה "אקסיות" בנות שמבוגרות ממנה בכמה שנים. גם אקסים יש לה, לא חשוב בני כמה. אחרי המנה הראשונה והנאום חוצב הלהבות בגנות הכלה, החתן, מוסד הנישואין והשולחן שישבתי בו שהתמוטט בזמן שכתבתי את הנאום (התבדחתי עם עובדי המקום שאולי כתבתי חזק מדי, אז הם החליטו שהצדק עמי ודיווחו זאת לבוס כסיבה הרשמית לאירוע. אין לנו שום תקווה, אני אומר לכם), תפסתי את הילדונת שיכורה מעט, והיא סיפרה לי שזה בסדר גמור, היא רגילה לשתות אבסולוטים שלמים בלי להשתכר, שלא לדבר על לעשן. כששאלתי איך היא השיגה אלכוהול היא שלחה יד ממששת לעבר החזה של חברתה והסבירה לי משהו על התפתחות פיזיולוגית נקבית שמטעה ברמנים. לא ממש הבנתי, הנושא לא עניין אותי במיוחד. 
אז נתתי הוראה לסנשו להביא את הקסדה המאובקת שלי שתליתי בארון בנובמבר האחרון, ותפסתי אותה לשיחה. יש ניחושים? ובכן, אבא שנתן לה שוטים (של וודקה, לא של הצלפות) בגיל 7, אמא שאני לא רוצה להיכנס לזה בכלל, ההורים גרושים אחרי שהיא ראתה את אבא שלה בוגד, אח מכה, וכמובן עברה אונס בכתה ו', איך אפשר בלי. הייתי מזכיר גם שהיא חותכת את עצמה וניסתה להתאבד כמה פעמים, אבל בטח ניחשתם לבד. ואני מדבר איתה, ואני לא מדבר עם ילדה בת 14. אני מדבר עם בחורה בוגרת, ויותר מזה, מבוגרת. לא נחותה ממני בשום דבר בהבנה שלה ובמה שהיא אומרת. אם הייתי פיזית מסוגל לבכות מאז דצמבר 2003 זה היה קורה ברגע הזה. ופתאום קלטתי שגם אני כבר שכחתי שהיא בת 14, ודיברתי איתה כמו שדיברתי לא פעם ולא פעמיים עם חברים וחברות פה בצ'אט ובפורומים. לא הורדתי את השפה, לא צינזרתי, לא הסתכלתי עליה מלמעלה, פשוט, בפעם הראשונה מאז הפוסט האידיוטי ההוא מדצמבר, פתחתי את החדר האפל ההוא בלב (הפה פתוח ממילא, אני לא סוגר אותו אף פעם מחשש שאני לא אספיק להגיב על משהו), ונתתי לדברים לזרום. קצת נסיון אישי, קצת פסיכולוגיה בגרוש, קצת סוציולוגיה בחצי יורו, ובעיקר אמת. אמרתי לה אפילו כמה דברים עליה, שהיא יותר הופתעה לגלות על עצמה מאשר זה שאני יודע אותם. ואני רגיל מהשיחות עם בנות שעברו דברים כאלה שהן כבר מיואשות, לא רוצות לשמוע יותר, ובעצם כבר שמעו הכל ואין להן כוח, אולי בצדק. וזה מעציב אותי בכל פעם מחדש, הרי הפוסט הדפוק ההוא שזכה לכ"כ הרבה תגובות נכתב כל כולו לשם המטרה האחת שאנשים יבינו שגם כשלא רואים אפילו אפס קצהה של קרן אור עדיין אפשר להגיע אליו. אבל היא בת 14, היא עוד לא שמעה הכל. ספק אם היא בכלל דיברה בחייה עם מישהו שגם מבוגר ממנה, גם הבין אותה, גם היה איכפת לו וגם לא קפץ עליה למזמז אותה (תקשיבו, היא מאוד מאוד יפה, חוק עונשין ארור). והיא הקשיבה. ילדה בת 14, שלפי כל חוקי העולם היתה צריכה לומר לי ללכת למצוא מי ינענע אותי כשדיברתי איתה על סיגריות ועל וודקה במגירה ועל יצר הרס עצמי ועל תקווה להיות מאושרת פעם, פשוט ישבה שם והקשיבה. מדי פעם צחקה, ומדי פעם ירדה עלי באלגנטיות, ומדי פעם בלעה רוק בעוצמה. ישבנו שם כמעט שעתיים, כשכל האורחים תוהים אם אנחנו חלק מהתוכנית האמנותית או שמא מהריהוט. כולנו יודעים לרוב מתי הדברים שלנו נופלים על אוזניים ערלות. היה לי ברור שמשהו מגיע אליה. שגם אם היא לא תוציא מחר בשבע בבוקר את האבסולוט מהמגירה ותשפוך לשירותים, משהו, משהו משמעותי, מהדברים האלה עבר אליה. ובדרך חזרה הילדים גילו את אוסף הדיסקים שלי, והתחילו לריב מה לשים. אבל אני, שמאז ומתמיד האמנתי שאין בעיה שמחזות זמר לא יכולים לפתור, הודעתי לכולם שדמוקרטיה זה רעיון שמזמן עבר זמנו, ושמתי דיסק של נאמברים ממיוזיקלז, הרצתי לשיר הלפני האחרון (טוב, פייסתי אותם לפני זה עם טעימה מגריז, אבל אחרי זה המשכתי בסשן), ואמרתי לה "<השם שמור במערכת>, תקשיבי, זה בשבילך". והשמעתי לה מתוך "חנות קטנה ומטריפה" את "סאדנלי סימור". מומלץ ביותר בביצוע שלי ושל אוראנוס מתוך הפס-קול של סדנת הקשירות הקודמת של טיצ'ר (יש מצב לריפיט מחר אוראנוס?). התרגום-אינסטנט על רגל אחת הוא שלי: סימור: תרימי ת'ראש, שטפי את המסקרה, נגבי את האודם, כמה טוב את נראית. תראי את הפנים, יפות כמו הבוקר, היתה סערה, אבל עכשיו שוב שקט... לפתע בא סימור, עומד לפנייך מותר לך להיות את, בלי להסתתר, לפתע בא סימור, ושח הוא אלייך יש מי שאיכפת לו, יש לך חבר. אודרי: איש מעולם לא חייך או החמיא לי לאמא אין כוח, אבא עזב. כל גבר סובב אותי על האצבע, היה אומר "בואי" - ואני אחריו. לפתע בא סימור, עומד לפניי, הוא לא מתנשא, הוא לא משקר. לפתע בא סימור, ושח הוא אליי, יש מי שאיכפת לו, יש לי חבר. אמרי לי שזה יימשך כך לנצח אמרי לי שזהו, הפחד נגמר. תבין שעדיין קשה ומוזר לי, למי שהייתי, פתאום כך לומר... לפתע בא סימור, טיהר את הרע בי, לפתע בא סימור, פתח את הלב. הזכיר לי שפנימה, יש עוד ילדה בי, יש מי שאיכפת לו, יש לי אוהב. והילדים מאחורה אמרו שיופי, ודרשו לשים "שיקגו". אבל לה היו דמעות בעיניים. וכשהגענו הביתה עוד הספקתי לשאול אותה אם היא הפנימה משהו ממה שדיברנו, והיא אמרה לי שכן. לא בציניות, לא בחוסר סבלנות, לא לצאת ידי חובה. היא הבינה. בת ה-14 הכי חכמה שראיתי בחיי. יש לי הרגשה שהיא בשמחה היתה מוותרת על חלק מהחוכמה הזו. ואז אמא שלה התקשרה וצרחה עליה שאיפה היא לכל הרוחות ושתיכף ומיד תעלה הביתה. תם ולא נשלם. אין שום פואנטה קונקרטית או לקח לפוסט הזה, סתם רציתי לחלוק. כבוד, קיחוט אין לי תקציר. |
|
|
Master_Abra_Kadabra(שולט)
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
הרהורים
ידידי קיחוטה.
חלקת איתנו איתנו תובנה חשובה שגרמה לי להרהר (כבר סיבה טובה להודות לך, מן הסתם). ++++ אני תמיד נזכר בקטע מאחד מספרי קרלוס קסטנדה שבו טוען דון חואן (אני יוצא מנקודת הנחה מוזרה שספרים אלה נקראו על ידי אי אילו מהקוראים פה) שאם אנחנו רואים, למשל שבלול חוצה את הכביש, אל לנו להרים אותו ולשים אותו בצד, בשיחים וכדומה, כי ייתכן ונגרום לפגיעה גדולה יותר מזו ממנה חששנו. הרעיון הוא פילוסופי, לא מעשי בהכרח, והוא בא מפילוסופיה קרמטית (מלשון קרמה , לא קרמיט, שכבודו במקומו). אני לא בטוח שאני מסכים עם קסטנדה במקרה הזה, ואני כן יותר מאמין בעניין של *כל המציל נפש אחת * וכו ' ( את יתר המשפט ידידנו אינטימי יוכל בקלות להשלים). ++++++ נראה לי שמה שעשה את הפוסט הזה חזק כל כך לגביי היה עוצמתה של הכוונה החיובית שלך שניתבה ופילסה דרך אל לב הנערה הזאת, ונראה לי שהצלחת להבין בדיוק למה זעקה נשמתה ולאיזה סוג של הקשבה נישמתה התחננה. אוזן קשבת תגרום לאוזן קשבת. שניכם הצלחתם בגדול. ועל זה בהחלט מגיע כבוד! |
|
|
מוש(נשלט){k}
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
ואוו, מרגיש צורך עז לכתוב תגובה ולא לגמרי יודע מה לכתוב.
זה שהעולם מלא בחרא, את זה אני כבר יודע. אבל תמיד כשיורדים לפרטים הקטנים זה הופך להרבה יותר קשה לעיכול. ואת הסיפור הזה באמת קצת קשה לי לעכל. כל כך מבין את הצורך שהתעורר בך להושיט לה יד, יש משהו בתמימות האבודה הזו שנוגע בכל אחד. אפילו בציניקנים הגדולים מכולם. אז עשית נכון ובשאיפה עשית קצת טוב וגם אם לא אז ניסית וזה כבר הרבה יותר ממה שרוב האנשים עושים. אתה איש יקר. איש עם קול גדול וקסקט טפשי אמר פעם שבשביל כבוד צריך לעבוד. אתה בהחלט עובד בשבילו אז... כבוד! 
|
|
|
| עזית |
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
Re: סיפור לשעת לילה מאוחרת Dom_Quixote כתב/ה: שאנשים יבינו שגם כשלא רואים אפילו אפס קצהה של קרן אור עדיין אפשר להגיע אליו.
כתבת את זה כל כך נכון ,פשוט לגזור ולמסגר ... תודה לך על השיתוף ובאמת ..כבוד !!! |
|
|
|
Dom_Quixote
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
נראה לי שנכון לציין, שלפני כמה חודשים נתקלתי בבחורה, אמנם מבוגרת יותר, שסיפרה לי סיפורי זוועות לא רחוקים מהסיפור הזה, ולמעשה אף גרועים יותר. אחרי חודשיים וחצי של סישון פסיכולוגי-אקסטרים, התברר שבכלל יש לה הפרעה כלשהי ושהיא בדתה את הכל מלבה. כך שראוי לסייג שאנחנו עוד לא יודעים עובדות.
מה שאנחנו כן יודעים שהיא שלחה לי סמס מבית ספר בבוקר, ולמרות שאני מקווה שהיא לא רואה אותי בתור הבא בתור ברשימת הכיבושים שלה (נדמה לי שאני לוקח את תואר הכי מבוגר ברשימה בכמה חודשים), אני שמח שאולי תהיה לאתמול המשכיות. לטענתה היא הפסיקה לעשן, אגב, לפני שבועיים. אתם חושבים שהיא צעירה מדי עבור משמעת בדסמית נוקשה? 
אני אעדכן. כבוד, קיחוט |
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
קיחוט יקר,
אוףףף זאת לא מילה בשביל מה שעבר לי בפנים כשקראתי את מה שכתבתי. התכווצ'צ'ות זוועתית. וכבוד זו לא מילה. אז אם תסכים... חיבוק ממישהי שהיא גם זרה אבל גם לא ממש. {} זרונת |
|
|
FrozenLips
|
לפני 19 שנים •
15 באפר׳ 2005
ומבחינתי זה אפילו משעשע....
בסופו של דבר יש המון ילדות כאלה הן מתחילות לעשן בגיל 12 לשתות בגיל 13 מגיעות לרוקי בגיל 14 בגיל 15 חושבות על לחתוך ורידים מוכר לי מאנשהו... הן גם מגיעות לדאנג'ן בגיל 18 וחצי נראה לי שזאת גם אני (עד כדי קבוע, אבל בכל זאת) קיחוטה יקר, יש הרבה ילדות עצובות בעולם אני מקווה שעזרת (טיפונת) לאחת. רק תזהר שלא להסחף. אוהבת, אלי. |
|
|
סכיזופרניה של הילדות(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
15 באפר׳ 2005
כיתה ט'... הרבה רוקי, הרבה אלכהול, סיגריות לא עישנתי אז...
אחר כך מגיע השלב של לחתוך את הוורידים, או לבלוע כדורים, או כל דבר אחר. זה קורה הרבה, ולרוב זה קורה לבחורות האינטלגנטיות ביותר. למה אני אומרת את זה? קודם כל כי, קיחוט, זה יפה מה שעשית, אני הייתי שמחה לשיחה כזו בתקופה ההיא, אני חושבת שהייתי זוכרת אותה עד היום אם הייתה, רק תזהר לא לנסות להציל אותה, רק היא יכולה לעשות את זה. וחוץ מזה, כי זה לא סיפור עצוב. ממש לא. היא עוברת תקופה קשה, אבל אם היא תצליח לעבור אותה בלי לחתוך פעם אחת יותר מדי, אם היא תצליח לצאת מזה אחרי כמה שנים היא תראה איזה דברים נפלאים אפשר ללמוד מהתקופה הזו. אז נכון זה עצוב שהשיעורים שבאים ללמד אותנו באים בצורה כל כך כואבת, ונכון שבחיים של הילדה הזו יש כמה פצעים שיקח הרבה מאוד זמן לרפא, אם בכלל, אבל היא תגדל להיות אדם חזק וחכם שיהיה מסוגל לא רק להיות מאושר, אלה גם להביא את האושר לאנשים אחרים. זה מה שקרה לי. למה שזה לא יקרה לה? |
|
|
| ורה |
לפני 19 שנים •
17 באפר׳ 2005
כן, מוכר מאיפשהו. קצת צורב בגוף.
קיחוטה, כל הכבוד. |
|
|