שוטרת*
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
הצד האכזרי.
סיפור בדיוני שיהיה קצת קשה לקריאה לאלו מכם שיקחו אותו בפן ריאליסטי מדי.
"בוקר טוב גבירתי, מה שלו.." "שקט!", קול קר נשמע מעבר לקו השני, "איפה אתה?" "בירושלים גברתי" "תגיע." "אבל גב.." "תגיע תיכף ומייד!" ניתוק. דממה. משהו עובר עליה, משהו אחר, חדש,מוזר. חשב בעוד מסובב את רכבו ונוסע בלי לחשוב פעמיים לכיוון ב"ש, לביתה. זה לא אופייני לה, ככה לקבל החלטות מבלי לדעת את כל פרטי המצב. הוא הגיע לביתה, מעבר לדלת שמעה את נקישות עקביה, הולכת מצד לצד, כמו חיה בכלוב. הוא דפק בדלת, מאוד מהוסס. לא ידע מה הוא הולך לראות, אבל ידע שזה משהו חדש בו לא נתקל בכל השנה בה הוא משרת את גבירתו. הדלת נפתחה בסערה,כמעט נתלשה. הוא הביט בעיניה ולא זיהה אותה. עיני טורפת, ציידת, הביטו בו בלהט, החיה שהסתובבה בכלוב כנראה לא אכלה מזה שנה, וכעת הוא הטרף שלה. סטירה חזקה העירה אותו מהרהוריו "אתה לא תסתכל לי בעיניים , זה ברור אפס?! ידיים לצדדים." הוא ציית, היה בהלם, לא זיהה אותה בשניות היא הפשיטה אותו, אחזה בשערו בחוזקה ביד אחת ובשנייה תפסה בכתפו , ציפורניה חדרו לתוכו, תוך שהיא מורידה אותו אל הריצפה הקרה. משערות ראשו היא הובילה אותו אל מרכז הדירה, בחייתיות,באכזריות כמעט. נעלמה. 2 דק' של שקט מעשי, בראשו מליון צלצולי אזהרה, המון מחשבות, מי היא החיה הטורפת הזו? מיהי הציידת הזו? הצלפה חותכת נחתה על ישבנו, בלי אזהרה, בלי חימום, בלי אהבה, בלי רגש, רק הצלפה אחר הצלפה. בלי לשמוע את קולה, בלי להרגע. ציפורניה חרטו בשרו, בכתפיו,בגבו, טיפה של דם נחתה על הריצפה , לפתע עברה במוחו מחשבה, שמעולם לא חלפה אפילו לא לשנייה במוחו במשך כל אותה שנה מאושרת איתה, לקום וללכת. לזרוק הכל וללכת. אבל אז הוא הבין, היא צריכה אותו. הפעם היא צריכה אותו, היא צריכה את גופו, היא זקוקה לו. הוא החליט להתמסר לה כמו שמעולם לא התמסר, הוא חש זאת בכל עצם ותא בגופו, הוא רצה להתמסר אליה טוטאלית. ואם את גופו היא צריכה כעת – הוא לרשותה. והיא זיינה אותו, כמו שמעולם לא עשתה, בעלה אותו,חדרה לתוכו, הכאיבה לו-והוא שתק. הגה לא הוציא. וגם היא – מלת נחמה או עידוד אחת לא יצאה ממנה. לפתע עזבה אותו, נזרקה על הכורסא ממולו, לא הביטה בו במשך דקות ארוכות. והוא-לא זז ממקומו. נשאר על הריצפה הקרה. "בוא לכאן" הייתכן? הייתכן כי שמע טון מוכר? פחות נוקשה ממה שקדם לו? הוא זחל לכיוונה, רמזה לו בעיניה להניח ראשו על ברכיה, חיבקה אותו, אהבה אותו, "תודה כלבלב מסור שלי." הוא חייך ועצם עיניו. שמח שהיה שם לרשותה גם ברגע שאפילו היא נטשה את עצמה . |
|
|
| feet(נשלט) |
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
סיפור מדהים, אני אהבתי
|
|
|
שלגי
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
יפה יפה ושוב יפה אפילו מאוד שוטרת (מרגישים כשהכתיבה מגיעה ממש מבפנוכו)
|
|
|
cai
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
מרגש.
|
|
|
| קייל(לא בעסק) |
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
ואני חושב שדווקא העובדה שהוא נטש כל עיסוק אחר שהוביל אותו אל ירושלים בשביל להגיע אליה בבאר שבע היא ההתמסרות האמיתית. מי יודע מה היו עיסוקיו וכמה היו חשובים...
השאר זה רק אלגברה... |
|
|
ניקי666 niki
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
מי רוצה להיות פח זבל ריגשי ?
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
סיפור מעולה שוטרת. הכתיבה שלך תענוג.
יודעת בדיוק איך לגרות ולרתק אלייך את הקוראים. "קצרצרים" - סיפורים קצרים מאת שוטרת. זה היה הפרומו. טעימה קטנה. שחררי עוד סיפורים, רעה אחת. 
|
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
תודה תודה. שמחה שאהבתם את פרץ הזעם שיצא ממני בשעות הקטנות של הלילה.
אכן ניקי, הוא היה "פח זבל ריגשי" הוא היה "שק איגרוף/הצלפות" ובמבחן המציאות אסור להתקרב לכיוון אפילו בו השולטת היא כל כך חסרת שליטה עצמית, אבל זה כל היופי בסיפור בדיוני- אין שם חוקים. 
תומי when i'm bad i'm better 
|
|
|
נעמה26(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
וואווווווווו מדהים !! אהבתי מאוד .
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
מפחיד, אבל חזק מאוד.
|
|
|