בחינת גבולות או נטישה?

Re: לגבי הגבולות

זרה מוכרת • 13 באפר׳ 2005

לאור המשפט הזה אני תוהה....

האם הוא בכלל יודע שאת לא מסוגלת לדבר איתו? להעלות ספקות?

כי אם לא...
והוא חושב שאת כל הדברים את חושפת למולו...
יש לו סיכויים טובים מאוד לעשות טעויות הרבה יותר גדולות ממה שהיה עושה לו ידע שכך הדבר.


זרונת

Re: לגבי הגבולות

פייה{O} • 13 באפר׳ 2005

חוץ מהעובדה שזה לא נכון ולא הגיוני שהוא קובע את הגבולות, ושהקצה שלך הוא שלך ולא שלו ולכן גם הגבולות צריכים להיות שלך,
מילא אם היה מדובר במישהו נורמאלי עם common sense בסיסי שאפשר לסמוך עליו שגם אם לא תציבי לו גבולות חדים הוא לא יעשה איתך שטויות מסוכנות,
אבל כאן זה בטח לא המקרה.
מישהו שעוזב מישהי קשורה ערומה לבדה על חוף הים צריך להיות גם ממש אידיוט וגם ממש אטום וגם רשע.
ואם את לא מבינה את זה בעצמך, זו בעיה חמורה.
אני לא מבינה למה בכלל צריך דיון של 3 עמודים על משהו כל כך ברור.

מודה

חוה​(נשלטת) • 13 באפר׳ 2005

שכמו אדון טיפות הגשם, גם בי עלו ספקות באשר לאותנטיות של הדמות ושל האירועים המתוארים. זו הסיבה בגללה נמנעתי מלכתוב לך כבר אחרי הפוסט הראשון - מותק, תברחי!

בהנחה שמדובר במעשה שהיה, אני מבקשת להצביע כאן על האמביוולנטיות: האופן בו את מעלה את השאלה מעיד על ספקות ועל חוסר אמון כלפי אדונך, ומצד שני, את כאילו מצדיקה אותו, מביאה את עמדתו.

סליחה על הבוטות, אבל אני תוהה מה יש כאן:
יצר חזק של הרס עצמי? טפשות? פרובוקציה?

לי זה נראה מוזר. מאד מוזר.

Re: לגבי הגבולות

זאלופון​(שולט) • 13 באפר׳ 2005

קודם כל, אני רוצה לציין שאני מאד שמח לראות פה הודעה של היצור לאחר שנות דור, וכמובן אני מסכים עם דבריו.

לעניין הציטוט שלמעלה - האם אדונך פסיכולוג? האם הוא רופא? אם הוא לא זה ולא זה, כדאי לו ובמיוחד לך שלא ינסה להתעסק יתר על המידה עם השדים בנשמתך או לקחת אותך לאי אילו קצוות פיזיים ונפשיים, כי אין לו מושג מה יקרה או איך לתקן את זה. את המחיר את תשלמי.

מלבד זאת, עם איזה פחד אמור אקט שכזה לסייע לך להתמודד? אם מדובר בפחד מנטישה או בדומה, האפקט המתקבל היה זהה לחלוטין אם הדום היה רק מעמיד פנים שעזב את המקום בעוד שלמעשה הוא נשאר בקרבתך ופוקח עלייך עין, ואז לא היינו תוקפים אותו בחריפות כזו.

המוכנות להפקיד את קביעת הגבולות בידי האדון לעולם אינה שלמה. היא מותנית באמונה של הסאבית כי האדון מצויד בשיקול דעת ובדאגה לה, והגבולות אשר יחליט עליהם הם כאלה שבמסגרתם היא תהיה בטוחה. אם האדון עושה דברים שגורמים לאמון הזה להתערער, סביר שהסאבית לא תציית. נתנו בשרשור הזה לא מעט דוגמאות לפעולות קיצוניות שהוא עשוי לפקוד עלייך לבצע, ולא ציינת האם היית נעתרת. אני מניח שכשקראת דוגמאות כאלה, כמו "ואם הוא היה אומר לך לקפוץ מהגג?", אמרת לעצמך שבוודאי שלא היית עושה זאת והרגעת את עצמך גם שהוא לא היה מבקש ממך דבר שכזה. אם כן, פירוש הדבר שהאמון שלך בו מהסוג שציינתי קודם טרם התערער. לדעתי ולדעת רוב או כל המגיבים לך בשרשור הזה, המעשה שתיארת כאן בהחלט צריך לערער את האמון הזה ואף לשבור אותו.

אגב

הוא​(שולט) • 13 באפר׳ 2005

איזו בירה הוא בחר והאם היתה קרה?

Re: אגב

Yosefus​(שולט) • 13 באפר׳ 2005

אנ'לא יודע איזו בירה הוא בחר, אבל בטוח שיש כאן פוסט של שלושה עמודים שממש מתרכז בנושא ולא נגרר להעלבות ומלחמות (למרות שלרגעהיה נראה שיש פוטנציאל). לכבוד זה אני מוכן להרים כוס בירה קרה.

Re: תגובה בשם אדוני

Dom_Quixote • 13 באפר׳ 2005

בצלמו יקרה,

עד עכשיו קראתי את השרשור הזה והגבתי בו מתוך רצון כן והכרה בכך שאת בחורה אמיתית (דהיינו, לא מתיחה או פיקציה) ונבונה. אל תיעלבי, אבל התגובות האחרונות שלך פשוט גרמו לי לרצון לזרוק את הלפטופ היקר שלי מהקומה הרביעית. ולמרות שעד עכשיו לא נמניתי על אלה שטענו כי את פיקטיבית, אני חייב לומר שעכשיו אני כבר לא בטוח. נאמר פה שלפי סגנון כתיבתך נראה כי את בחורה נבונה, ונשגב מבינתי באופן מוחלט איך בחורה נבונה יכולה להגיד דברים כאלה, שאפילו מלמוליו של הרב כדורי או להבדיל של עפר שכטר הם בבחינת תורת היחסות לידם.

סיכון מחושב??????? תגידי לדום שלך שמחפשים עכשיו כותבים קומיים לתוכנית חדשה בערוץ 2, ונראה לי לפי החומר הזה שהוא בדיוק בשבילם. מחושב?? איפה מחושב?? להשאיר אותך קשורה וחסרת אונים במקום ציבורי וללכת זה מחושב? וכי לא העלינו פה אלף אפשרויות למה היה יכול לקרות לך, החל מעקיצת דבורה דרך אונס ועד צונאמי? כן, בבדסמ יש סיכונים, כן, בבדסמ הולכים לפעמים על הסף. מה ההבדל, את שואלת? ההבדל הוא שבסיכונים האחרים - חניקה, שעווה, חיתוכים, הצלפות, סספנשן, קשירה לזמן ממושך, כליאה וכל הג'אז הזה - הדום, תאמיני או לא, אשכרה נמצא ליד הסאבית שלו!!! ולסאבית יש, תאמיני או לא, גבול! ומילת ביטחון! ואם נורא בא לה שהוא יתן לה לגמור או סתם לא נוח לה והיא רוצה החוצה, אז הדום עשוי לסרב מתוקף היותו הדום שלה, אבל אם היא מאבדת תחושה ברגליים, או מתקשה לנשום, או העור שלה נשבר ויורד דם באופן רציני, או שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לשאת יותר ועומדת לאבד את ההכרה - אז היא אומרת, והוא <תופים> מפסיק ומשחרר אותה! זה, בצלמו, סיכון מחושב, זה בדסמ. מה שאת מתארת הוא לא זה ולא זה, ואני חושב שהיו פה די תגובות, בי מפורטות ודי נבונות בשביל שתביני את זה.




ופה בדיוק, בצלמו, את גורמת לי לחשוב שאת לא אמיתית. עושה רושם שכולם חושבים שאת בחורה נבונה, ואת מתעקשת להוכיח לכולם שהם טועים. להתמודד עם הפחדים? כן, בהחלט. ולפי הסיפור שאת הבאת, אם היה לך פחד גבהים, אז היית מתמודדת איתו ע"י קפיצת ראש מהקומה החמישית אל תוך חניון אספלט. ואם היה לך פחד מאש, היית מתמודדת איתו ע"י קשירה לכסא בבקתת עץ בזמן שהדום היקר שלך שופך נפט על הרצפה, משליך גפרור, והולך, כדרכו בקודש, לשתות בירה עם חברים.

בואי נניח, סתם לשם הדוגמה, שיש לך פחד מלהיות קשורה ערומה במקום ציבורי. ובואי נניח, וזו באמת הנחה סוריאליסטית לאור השרשור הזה, שיש לך דום נורמלי כמו חלק מהחברים הדומיים היקרים שהגיבו פה. מה יעשה הדום הזה? ראשית, יבהיר לך באופן מפורש שהוא עומד להעמיד אותך מול הפחד שלך, ויוודא שאת מוכנה לזה, או לפחות לא מביעה סירוב מוחלט ואמיתי. לאחר מכן, לבטח בחוויה הראשונה בנושא, הוא יקשור אותך במקום ובשעה שהסיכוי שמישהו יעבור הוא נמוך מאוד. ושלישית, גם אם אתם לא מאמינים בגבולות כי לפי המיתולוגיה המספוטמית גבולות זה דבר טמא, וגם אם הוא דפוק בראש כי כשהיה בן 3 אבא שלו נתן לו לצפות יותר מדי בקישקשתא, הוא לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לא יעזוב אותך לבד, וגם אם הוא "כאילו" יעזוב, הוא לא יתרחק מעבר לטווח ראייה ממנו הוא יכול להשגיח שלא מאונה לך כל רע, ויכול במצב חירום להגיע אלייך תוך שניות ספורות.

זה, בצלמו, סיכון מחושב. זוהי התמודדות עם פחדים. וזה בדסמ. ואמרו לך את זה פה הרבה פעמים, בפירוט, תבונה ורהיטות רבים. אם את עדיין מתעקשת שהיצור המדובר (נו אופנס CMA) הוא דום ושמה שיש לכם זה בדסמ, הרי שאו שכפי שנאמר פה יש לך בעיה אמיתית הדורשת טיפול, או שאת באמת פיקטיבית. וכרגע, ואני יודע דבר או שניים על הפרעות אישיות, האופציה השניה לא נראית לי כ"כ מופרכת.

אמר פה יפה אחד מהחברים שדום הוא אחד שלא רק היה משאיר אותך ככה, אלא אחד שהיה מוריד את המעיל שלו ונותן לך אותו אם היה לך קר. זה דום, בצלמו, אדם אחראי שדואג לרווחתך. אני מבין מדברייך שאת עדיין עם ה"דום" שלך. אני אישית ממליץ לך לחגוג יומולדת בכל יום שעובר, כי אין לדעת לבטח כמה עוד יש לך בקצב הזה. נסי להגיד לו שיש לך פחד מציאניד, מעניין אותי לראות איך הוא יגרום לך להתמודד איתו.


מחסור מוחלט וקיומי בכבוד,
קיחוט

תקציר הפוסט (C):

פרס-של-חצי-שעה-סשן-עם-גאלה-למי-שיצליח-להביא-הוכחות-קונקרטיות-בדבר-אמיתות-או-שקריות-הסיפור-הזה

Tיפוס​(שולט) • 13 באפר׳ 2005

בלי להכנס לנושא האם הדמות אמיתית או לא ,
הדיון פה עסק בנקודה מסויימת וזכה למגוון תגובות הולמות.

נקודה אחת שכנראה "פוספסה " במקצת היא : מהי סאבית .
סאבית היא אחת שמסרה את השליטה לאדם שמבחינתה היא תופסת כדמות דומיננטית , אחראית ובוגרת.
השליטה נמסרה לידיו של אותו אדם בהנחה שככל שהיחסים יהיו אקסטרימים- עדיין הצד השולט ינהג במתנה שהוא קיבל (השליטה) בכובד ראש.
השליטה שמסרת בידיו של השולט מחייבת אמון עמוק שהצד השולט יוודא ששום רע לא יאונה לצד הנשלט,
השולט במקרה שלך לקח את השליטה שאת מסרת בידיו מתוך רצון (אני מניח שהוא לא כפה עלייך להשלט על ידו ) והביא אותך למצב שבו את הרגשת לא בטוחה ( אחרת מדוע נפתח השרשור הזה ?)
גם אם לך "אין גבולות " (מה שלא לגמרי הגיוני - כפי שצויין לא אחת בשרשור הזה ) - השולט מחויב לשים כאלה על מנת לשמור על בטחונך האישי כאדם חי
כאשר השולט מפקיר את הצד הנשלט ( נו טוב - בהנחה שהוא באמת לא הביא בירה מהצידנית ) זו נטישה לכל דבר .
לעזוב ומהר .

תאיר​(נשלטת) • 13 באפר׳ 2005

לגבי הליכה על הקצה ובדסם:
הליכה על הקצה יכולה להיות חלק מבדסם אצל חלק מהאנשים, היא בטח לא מה שמגדיר בדסם והיא לא המטרה אצל כולם.
אצל חלק אחר מהאנשים בדסם קשור להנאה שבהרגשת כניעה או השפלה או כאב בלי צורך שזה יהיה הדבר הקיצוני ביותר.
נראה לי שיש בעיתיות בהגדרת חיפוש הקצוות כמטרה בפני עצמה - אם היום הקצה שלך הוא בנקודה א' והלכת עליו, מחר תצטרכי ללכת יותר רחוק כדי להגיע להרגשת הקצה, ובנקודה מסוימת, לא מאוד רחוקה, את עלולה לפגוש את הגבולות הפיזיים שלך - אלה שקובעים שאת לא יכולה לעוף לא משנה כמה תרצי.
מעבר לזה הקצה, לפי הגדרתו הוא הנקודה בה הכי כואב והכי מפחיד והכי קשה לך. נכון שבכל מערכת יחסים בדמית יש נקודות בהן קשה ומפחיד וכואב אבל כמה זמן את מסוגלת להשאר בפול ווליום? איפה הנקודה בה את גם מקבלת מזה משהו? כשכל הזמן רודפים אחרי הקצה המתרחק אז גם כשנגמר סשן אין לך אפילו את ההנאה בלהגיד "עשיתי זאת" בגאווה, כי זה כבר לא חשוב מה עשית, עוד רגע תצטרכי לעשות יותר.


לגבי התמודדות עם פחדים בבדסם, בדסם יכול להיות כלי להתמודדות עם פחדים אבל גם זה לא הכרחי. כאשר מחליטים לתמודד עם הפחדים כדאי לבחור איזה פחדים את מנסה לנצח. יש רמה של פחד שהיא חלק מהמבנה האנושי ונועדה כדי להגן עליך. להרגיש סחרחורת אם את עומדת על כיסא זה פחד גבהים שכדאי לנסות לפתור אותו, לא לטפס על המעקה כשאת בקומה השלושים זה לא פחד שצריך לנצח - זה הגיון.
כמובן יכול להיות הרבה כיף בלעשות דברים שהם קצת מפחידים, בין אם את עושה את זה בשביל האדרנלין או בשביל להוכיח מסירות או כל סיבה אחרת, אבל אל תצפי לעקור מעצמך "פחדים" כאלה.

הרבה טעויות

fuxia • 14 באפר׳ 2005

בצלמו,
ממש לא משנה אם היא אמיתית או לא
מקרים כאלה קורים ויקרו ודורשים התייחסות ובקורת.

כשקורה מקרה כזה הבעיה היא גם אצל ה"דום" וגם אצל הסאבית.
ה"דום", שעושה מהלכים לא תקינים כלל
והסאבית, שמשתפת פעולה ונותנת היתר לעשות בה כרצונו.

נכון שאנחנו במערכת בדסמית וכל המטרה היא לתת לדום את הגוף והנפש ומכאן להשיג את ההנאה
וחלק מההנאה היא לא לערער על מעשיו ודבריו של הדום, לא להתנגד
אבל רבאאאאאאאקקקקק
הכל משחק !
משחק מהנה שאפילו הכרחי לכמה מאיתנו (ואני לא מזלזלת בזה)
אבל יש לנו חיים !
ואנחנו רוצים לשמור עליהם!
ומי שמוכנה לסכן את החיים שלה כחלק מהמשחק הזה
או בשביל המשחק הזה- צריכה ייעוץ !
ייעוץ שינסה להרחיק ממנה את הרצון הזה כמה שיותר מהר
לפני שיהיה מאוחר מדי !
ל"דום" הזה אני בכלל לא מתייחסת. אם לא פיקח על הסאבית בזמן שהיתה קשורה-
אין מה לדבר בכלל. ברור שהוא לא יודע מה הוא עושה וצריך להתרחק ממנו.
הוא לא מעניין.

את, בצלמו, או כל סאבית שנקלעת למצבים שמסכנים אותה במהלך סשנים -
תחשבי שוב! ושוב! ושוב! ושוב!
אם זה באמת מה שאת רוצה.