חמץ או שמא חמיצות

חמץ או שמא חמיצות

arssawat • 24 באפר׳ 2005

השעות הנוקפות,
השולחן הלבן,
האדום בכוסית,
ועדיין.
כאן פה בפנים
ההרגשה הזאת לא מרפה,
ימים ושעות
וכאילו הזמן עומד,
.ועדיין
מוקף בין כולם,
אוירת ערב חג,
המנה מוגשת לצלחת,
אני השה לעולה?
ועדיין.
המרור מוגש לפה,
ולהפתעתי טעמו ערב לחיכי,
ושמא היה זה כי
מוכר הוא לי כל כך,
ועדיין.
צלוחית מי המלח
מונחת לפני
וטעמה כטעם הדבש,
טעמתי ממנו ימים ולילות
.ועדיין
והחיוכים סביב סביב
כל כך רחוקים,
צחוקים מנוכרים
מקיפים מטרידים,
חונקים את נשמתי
ועדיין משאת ליבי לא כאן

דיסוננס קוגניטיבי

קליבר​(שולט) • 24 באפר׳ 2005

ואתה קורא לעצמך ערסאווט ?

יפה ...

לא בסדר...

שרוניתלי(האה) • 24 באפר׳ 2005

זהו מאותם אירועים שאנו מרגישים בהם לעיתים תחושה של:
"מה אני עושה כאן בכלל?!"
מזדהה איתך, אבל "השה לעולה"?!
וגם הבדידות..."ומשאת ליבי עדיין לא כאן".
כואב.

הרגשת קורבניות

ana • 27 באפר׳ 2005

כזאת רק מאכילה את עצמה ומפילה עלייך אסונות

יש לכבד את המקום ואת היין הבשר והמצה הניתנים לך. להעריך את מה שנשאר כי גם זה לא מגיע כמובן מאליו . השמחה והאנשים סביבך הם פה להרף עין ונאמר תודה על כל רגע.
צריך להיות לפעמים לבד תקופת זמן. בלי לחכות ולצפות לדבר. רק לנסות להתחבר לטוב שבך. ואז הטוב יעטוף אותך.
שה אנושי שכמוך בטח יודע את זה.
מה מה וחיבוק חם,
aNa