ד--פנה
|
לפני 19 שנים •
23 באפר׳ 2005
כנס
היא צרחה.
והוא נתן לה עוד סטירה. היא התמוטטה על ברכיה, והדמעות זלגו. ככה היא רצתה את זה , אכזרי , מנוכר. עם אחד שלא שווה לה בשום מובן שהוא, שלא יוכל לדבר איתה, שלא יוכל לגעת בה, והיא תוכל להרגיש את עצמה. היא הביטה בעיניו חזק, בעינים המזוגגות שלו, התריסה... והתגובה לא איחרה, זה מה שרצתה. עוד סטירה חזקה כמו שהיא רצתה, להרגיש ענושה. הוא תפס את אלומת השיער הארוכה הכרוכה בתוך חתיכת גומי שחורה. ככה היא רצתה, ברגעים האלה, ובאלה שקדמו להם שהדיוט יתפוס בה כך, יטלטל את ראשה. להרגיש שמגיע לה להיות מופקרת לידים קשות, לידים שלא ראויות לה. היא חשבה שאולי הלב שלה יצליח להתכווץ לשניה. להרגיש פחד, או בושה. היא קיוותה לכיווץ קטן, שיאמר- הנה אני, אני קיימת. הוא דחף את הראש שלה לפה שלו, היא שמעה את הגניחה שלו מלמעלה זאת היתה מציצה טובה, הדמעות שלה ירדו והרטיבו את האיבר הקשה שלו, התערבבו עם הרוק שלה. כלום. הוא התפרק בתוכה, האיבר שלו נדחף בעקשנות בשפתיים האדומות שלה לתוך הגרון. היא הסכימה לא לנשום, עד שיכלה את כל מה שיש לו בתוכה. העיניים שלה היו עצומות כשהוא משך את הראש דרך השיער בבת אחת. הוא הסתכל בה בעניין. השכיל להבין קצת ממה שקרה. היא הבינה הכל. כלום. היא יודעת בביטחון שאין כלום והכל מת. ובכל זאת היא השתטחה ופיסקה רגלים. הוא גהר מעליה. כנס, היא מלמלה. היא נשכה את השפתיים. כנס.. |
|
|
| שולט (כמעט)ללא גבולות |
לפני 19 שנים •
23 באפר׳ 2005
ועל זה אמרו אבותינו : ממממממממממממממממממממממממ
[align=left]
|
|
|
Gentlewhip(שולט)
|
לפני 19 שנים •
25 באפר׳ 2005
יפה מרתק ומגרה
|
|
|
| en1 |
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
ולי זה נשמע עצוב.
מאוד מאוד עצוב. |
|
|
|
Gentlewhip(שולט)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
למה עצוב ,ככה היא רצתה את זה -במפורש כתוב בסיפור מה עצוב בזה?
|
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
על הבירכיים כתב/ה: ולי זה נשמע עצוב.
מאוד מאוד עצוב. מסכימה. זו הענשה עצמית. לא מעבר. לא משם אמורה, לדעתי, לבוא הכניעה הבדסמית. זו לא הדינמיקה הראויה. צד דומיננט לא מוערך בכלל על ידי הצד המתקרבן. כן - מתקרבן. לא יכולה אפילו להגדיר זאת ככניעה אלא כהתקרבנות לצורך הענשה. הוא כלי - האיש הזה שנתפס כל כך עלוב ולא ראוי בעיניה. באותה מידה היתה יכולה לחתוך עצמה או להצליף בעצמה או לשפוך על עצמה סיר שמן רותח ועדיין להצהיר "ככה אני רוצה את זה". אז? זה בדסמ? לא יודעת. עם כל זה שהיא מדגישה שכך היא רוצה את זה - עבורי זה תלוי מאיזה מקום זה בא. גם אישה מוכה אומרת שהיא אשמה.. שזה הגיע לה. גם פסיכופאט שונא נשים המחפש שק חבטות יצדיק סצנה כזו ב"היא רצתה את זה". כן. זה עצוב לי לקרוא את זה. זה לא BDSM בעיני. זה משהו מאוד מקולקל.. במיוחד אם היא רוצה את זה, ג'נטלוויפ. קרא אותה. נסה להבין מאיפה זה בא. נסה לקרוא מעבר לציפוי ולחבר את הכל יחד. |
|
|
|
Gentlewhip(שולט)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
נריסה
כתבת יפה ומשכנע ואני יכול להסכים עם כל מה שכתבת הבעיה של שנינו שאנחנו נותנים פרשנות לקטע בו לא כתובים מספיק פרטים:נניח למשל שהסאבי שבסיפור מלאה ברגשי אשמה ובאופן חד פעמי מרגישה צורך להעניש עצמה או למשל שזו סתם מישהיא שלא מודעת למה שהיא עושה וזו פעם ראשונה שלה,שלאחריה אם ימצא אותה דום אחראי הוא יעלה אותה מהביבים הריגשיים בהם היא נמצאת... לכן העקרון שלי בחיים הוא א. להיות בן אדם הגון-תמיד ב.הכי חשוב לא להיות שיפוטי לנסות להבין במקום לשפוט |
|
|
|
ד--פנה
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
לג'נטלמן
זה עצוב נקודה.
לא צריך לתת הנחות . ויש שם יאוש. אני בדרך כלל לא מגיבה ונותנת לכל אחד להבין מה שמתאים לו, אבל לא יודעת, לשאול למה עצוב? על קטע כזה, זה עניין של כיסוי בתור השקפת חיים. ככה נראה לי. ואם מישהי, אי פעם תסתכל עליך בעיניים מזוגגות, עזוב את הכל ותן לה חיבוק, או תשלח אותה הביתה. מה שהיא צריכה זה בהחלט לא עוד כאפה לחיים באותו רגע. בכל מקרה תודה שקראת, אני לא תוקפת, ואני מעריכה מאוד את הסגנון שלך, פשוט התוכן שראית בעיניים שלך צרם לי |
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
דפנה ענתה יפה ממני, ג'נטלוויפ
<ואת כותבת משו בן-זונה, דפנה. סתם כזה..> אני חושבת שגם/דווקא מתוך קטעים שכאלה יכולים להתפתח דיונים פורים ביותר. דווקא משום שאין את כל הפרטים כי כך אפשר להתסכל על זה מזוויות ראייה שונות היכולות להתאים לאנשים שונים ולסיטואציות שונות. אנחנו לומדים מזה, לא כך? כל עוד שומרים על תרבות דיון
אני משתדלת לא לשפוט אלא לגשש ולחקור ממה שניתן לי. מהמילים שדפנה שמה כאן. לא מעבר. |
|
|
סכיזופרניה של הילדות(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
סתם נקודה למחשבה:
הקטע הזה עצוב, מאוד עצוב אפילו. מאוד הפריע לי מה שג'נטלוויפ כתב, למרות שהייתי מסכימה עם הדברים בהקשר אחר, מה שדנים עליו כאן הוא טקסט. טסקסט אמנותי לכל דבר, כאשר הביסוס של הטקסט, האם זה קרה או לא קרה לכותבת או למישהו מחבריה, האם הדמות שלה מורכבת הרבה ממה שהיא כתבה כאן, ושאר ירקות מהסוג הזה, זה פשוט לא ענייננו, ענייננו לעסוק בטקסט כפי שהוא מובא לנו, ולא לתפור לו הנחות לא קיימות, אם הכותבת הייתה רוצה ליצור את הדילמה שג'נטלוויפ מדבר עליה, אני סמוחה ובטוחה שכשרונה לא היה מאפשר לה זאת. הניחו למציאות, כאשר מדובר בטקסט, התייחסו אליו בכבוד הראוי. ובאשר לטקסט עצמו: אני חושבת שזה קטע נפלא, שמעביר עוצמות גדולות מאוד של אשמה ושנאה עצמית, מאוד מאוד אהבתי. דפנה, את כותבת אחלה
|
|
|