| אנה דוט קום |
לפני 19 שנים •
25 באפר׳ 2005
עזר
אתה יודע מה "הוא" אתה צודק,עזר ויצמן לא בדיוק היה דמות שכדאי להזיל דמעה בגללו.
הוא לא היה מעמודי התווך של המדינה ואלמלא גילו ויחוסו סביר להניח שהוא היה יושב מאחורי סוגר ובריח. אז נכון הוא בא מדור המקימים של המדינה בכלל ושל ח"א בפרט,אבל לדעתי החסרונות והדברים השלילים שעשה פשוט מחקו כל דבר טוב שעשה. אסור להגיד בגנותו של המת,אבל צריך להגיד גם את האמת כואב לי שהוא מת אבל חבל שהוא לא הוריש מורשת כמו רבין ובגין למשל. תנצב'ה |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
25 באפר׳ 2005
Re: אני תוהה קייל כתב/ה: אני תוהה אם אני היחיד שזוכר את חסרונותיו של האיש, את היותו קצת גס רוח והרבה שוביניסט, ואולי אפילו קצת גזען.
ובכל זאת, נהוג להעלות זכרו של אדם שנפטר רק לטובה ולכן אגיד שתרומתו לעם ישראל, למדינת ישראל ול"צבריות" (אותו מושג בלתי מוגדר ועוקצני) הייתה רבה מאד. היה בהחלט מהאבות המייסדים של מדינתנו הצעירה, הצבא וחיל האוויר. תרומתו לנצחון במלחמת ששת הימים, בתור האיש שהכין את חיל האוויר למלחמה (הגם שסיים את תפקידו בשנת 1966 אין ספק שהוא היה זה שהכין את החייל למכת הפתע של ה-5/6/67), אינה מוטלת בספק. אין גם לזלזל בתרומתו לשלום עם מצרים, ולשיחות עם העולם הערבי בהיותו נשיא המדינה. הלוואי ויהיו לנו עוד מנהיגים בשיעור קומתו, והלוואי שנפסיק להלל כל אדם שנפטר כאילו לא היו לו חסרונות. בכל זאת, צריך לדעת לקבל את הטוב עם הרע ואת הטובים עם החסרונות שבהם. [B] לקייל שלום !! יצא לי להכיר את עייזר ויצמן ככה "אישית" , וגם את רפול , גם ככה אישית , כולם היו צברים מחוספסים , עם דעות מוצקות , עלכל כל דבר שבטוח לא מצאו חן בעיני ואני מניח שגם בחלק לא ימצאו חן בעיניך , ומדוע אני כורך את שני האישים יחדיו ? שכן הם שייכים לדור שלא הייתה לו ברירה אלא לעשות , כדי לשרוד , והיו להם, בטח כמה טעויות והם בטח אמרו כמה דברים שלא היו צריכים להאמר , אבל , לזכותם הגדולה שהם עשו , והיו הרבה פחות מושחתים מאלה שכאילו עושים היום . ראיתי את עייזר פעם אחרונה בלוויה של רפול , הוא היה כפוף , סובבתי את הראש , שלא לראות אבל ה"ספיט השחור" עבר לידי , עם המקל , וזיהה אותי , אחרי 25 ויותר שנה , קיבלתי מכה עם המקל , קטנה כזו , ( להלן מכה עם קיין) איפה ההצדעה בראסו !! הוא שאל ... והמבין יבין . יהי זכרו ברוך ... ( אני לא רוצה לחשוב מה הוא היה אומר על "הקהילה" שלנו אבל חוץ מלצחוק לא עולה לי כלום בראש ). תודה על הקריאה . |
|
|
קינג-קונג(שולט)
|
לפני 19 שנים •
25 באפר׳ 2005
הקטע הכתוב הפותח את השרשור -באמת מקסים.
שוב זה קורה ועוד "ענק" אחד נקטף .
כבר הייתי בזאת הסיטואציה כבר יותר מידי בחודשים האחרונים. הם הולכים ונגמרים לי - כל אותם "ענקים"..... עזר, אתה בנשיאותך סימלת משהו שהיה בעצם "הסבא של כולם", הדואג, המחבק , המנחם, האוהב, גם לעקוץ ידעת, וחביבי היתה לך - "חתיכת לשון " , שצולפת ויורה את כל אשר עבר במוחך..... ועוד וידוי קטן לסיום : פעם כשהייתי ילד יצאתי לראות אותך פנים אל פנים באיזה מפגן של יום-העצמאות, מן רגע אישי קטן, בין כל ההמון שהיה שם. והיום לאחר שאיבדתי כבר את שני סביי, אני מרגיש שאיבדתי עוד- סבא ! תמיד, אזכור קינג-קונג. |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
קליבר
כמי שפגש את וייצמן מספר פעמים,
אני חייב לומר שבשורה אחת תפסת את התמצית של האיש. חוש הומור ללא גבולות, חושים חדים, ואם לשניה היית נרדם היית חוטף על הראש.. זה נכון שכשמתים , אומרים עליך את הדברים הטובים (וגם לפעמים מגזימים). זה טבע האדם. ביהדות, כשיושבים שבעה מדברים על הכל. על פסגותיו ועמקיו של אדם. הרי אף אחד לא מושלם, ואנחנו נמדדים גם (ובעיקר) בזמנים הקשים שלנו. אמרה דפנה ארמוני בשנת 77 (להקת חיל האויר): אני ציפור אומרת שירה... אני טובעת בדמותך.. כוכב נופל בלילותיך... שכל אחד יגיד מה שבא לו, לעזר וייצמן ז"ל זה כבר בטח לא יזיז... 
teacher |
|
|
זיקית
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
אני בטוחה
שזה לא היה מזיז לו גם בחייו.
|
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
ו..
לאנשי הדור הזה אני קורא - קרנפים.
הם מכוערים יש להם עור עבה מאוד זה נראה כאילו כלום לא מזיז להם זה נראה כאילו כלום לא יזיז אותם הם הרבה יותר מהירים ופיקחים ממה שזה נראה וכשהם בהתקפה, אתה לא רוצה להיות שם.. קרנפים |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
לכל אדם יש את הגיבורים שלו.
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
מפגש משעשע מאוד עם עזר ז"ל...
מפגש עם עזר ז"ל...
בשבוע הספר בחיפה, לפני כמה וכמה שנים... עמדנו קבוצה של משוררים צעירים ומכרנו כל אחד את הספר שכתב... ויצמן ז"ל ואישתו ניגשו אל הדוכן שלנו, (יש לציין שהוא השקיע המון זמן עם כל אחת ואחד ועודד מאוד), ואחת מן הכותבות הגישה לו את ספרה עם הקדשה... הוא עיין בהקדשה, הביט בה ואמר בדרך הטבעית לו, גם אם בעוקץ: טוב, מבטיח לך, כאשר אפגוש את הדוד שלי, אמסור לו את הספר, אבל זה לא יהיה בקרוב... מיותר לציין את התחושות של שאר המשוררים בדוכן, אך היא התעקשה להבין מדוע הוא אמר זאת, אז הסברנו לה, שחיים ויצמן מת מזמן... 
|
|
|
| Forbidden Fruit(שולט) |
לפני 19 שנים •
26 באפר׳ 2005
Re: מישלי (מיידל'ה כלשונו) הוא כתב/ה: חלק מהאבסורדים במדינה הזו שחולקים כבוד רב לאנשים כמו גנדי ועכשו ויצמן מוזר שבהקשר של מותו של עזר אנשים מוצאים לנכון לגנות אותו. עזר וייצמן מצא את עצמו מספר פעמים ממלא תפקיד חשוב בצמתות הכרעה קריטיות. לא ברור לי פשר ההשוואה שלו לגנדי. מדובר באדם שפיו וליבו היו שווים, חסרונותיו בלטו כי שלא כמו רוב הפוליטיקאים הוא לא עשה שום מאמץ להסוות אותם. הוא היה איש רב קסם שידע להפוך לזקן נרגן כמו שאמרה עליו סילבי קשת - אבל הוא גם היה אדם שידע להפוך מנץ ליונה והשכיל להבין ששלום עם השכנים הוא הנכס האיסטרטגי הראשון במעלה. לא. הוא לא היה בכלל כמו גנדי. ותפקידו בהסטוריה של מדינת ישראל חשוב לאין ערוך מתפקידו של גנדי. הוא היה לוחם, פטריוט, מדינאי בצד היותו אדם, אנושי, בעל חולשות אנוש והיכולת הנדירה לא להתבייש בהן. מישהו הזכיר כאן את הרבב שדבק בו בשל הפרשה של הכספים שהועברו אליו. ואני חושב בקול רם שלמרות שהוחלט שאין מקום להעמיד אותו לדין הוא בחר להתפטר ולא להכתים את המוסד הנשיאותי בפטור מהעמדה לדין שנובע משיקולי התיישנות. רק לא מזמן הוחלט כאן שלא להעמיד לדין פוליטיקאי מסוים שרקח יחד עם בניו ועם איש עסקים מפוקפק מרקחת שבה הועברו אליהם מליונים. ולא זו בלבד שהם לא הועמדו לדין - היה מי שקיבל שם צל"ש על חריצותו ועל יכולתו להרויח "ביושר" כספים. רק כמה שנים חלפו מאז התפטר וייצמן מהנשיאות בגלל הרבב הזה. וחבל. בהתחשב במה שקרה מאז היו צריכים להעניק לו פרס ישראל.... |
|
|
Aragorn(שולט)
|
לפני 19 שנים •
29 באפר׳ 2005
אמרת דברים יפים מאוד קליבר.
לפי דעתי גם גנדי ראוי להערצה והוא אכן מוערץ גם על ידי מי שלא מסכים עם משנתו הפוליטית ובכלל זה ידידים ערבים שהיו לו האהבה שלו לארץ ישראל ראויה להערצה. אני רוצה לצטט קטע מנאום ראש הממשלה לזכרו של השר רחבעם זאבי: ציטוט:
איש רב פעלים היה גנדי, לוחם, מפקד, חלוץ ההולך לפני המחנה, איש חזון וספר. אך היום אני רוצה לדבר על אהבתו הגדולה של גנדי. אהבה אותה מימש, הלכה למעשה, בכל אורחות חייו: האהבה לארץ ישראל. זה חשוב שאנו האזרחים הפשוטים נדע לתת כבוד לאותם נפילים שעיצבו ברוחם את המדינה. במילים יותר פשוטות במקום להיות הדוניסטים ולממש עוד פנטסיה הם הקדישו מעצמם למען טובת הכלל ועל ההקרבה הזו הם ראויים להערכתנו. |
|
|