סובלנות ? שלא תחשבו שאנחנו חיים במדינה נאורה :/

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 26 באפר׳ 2005

יש כולו מועדון אחד בשבילנו בירושלים, נכון לבית הפתוח מגיעים הרבה, וזה מעודד, גם למצעד הגיעו אנשים, וזה גם מעודד.
אבל הבית הפתוח הוא לא מקום בילוי, וגם את הדגל שלו שרפו פעם.
שמעתי ששרפו את שושון אתמול משמועה ולא רציתי להאמין.
תובנת אש צודקת, דמנו מותר, ולא רק דמנו.
כוס אמק.
זה ממש נוראי.

מאסטר יקיר​(שולט) • 26 באפר׳ 2005

מזעזע!
מזכיר את תקופת הגטאות!
חסר רק שיסמנו אותנו עם טלאים!

כל כך מסוכן,
כל כך קרוב,
כל כך כאן!


לעזאזל!
כירושלמי לשעבר,
זוכר היטב את ההצטופפות
של חובשי המגבעות השחורות,
המסתירות את נדנדות הכינים (פאות)
בכל מיני מקומות ציבוריים,
כמו השירותים בתחנה המרכזית,
כשהם מחפשים דווקא את ההומואים
לרגעים של עונג!

מזעזע!!!

כירושלמים לשעבר

תבונת אש​(שולטת) • 27 באפר׳ 2005

בגילאי תיכון, אחר בילוי נחמד, מחפשים את דרכנו השיכורה לגן העצמאות, למזמוז קליל בחסות החשיכה. לובש שחורים תמיד עומד ומשקיף מקרוב, אפשר לשמוע את ההתנשמוית.

אחר כך מתגנבות מהר מהר אל מאחורי בית הספר הניסויי. שלא יתחילו שוב להציק לנו. לא בא לנו מכות.

ומי שהיה במצעד הגאווה הראשון בירושלים זוכר היטב את השחור הזה ואת הפחד מהם.

כירושלמית בהווה

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 27 באפר׳ 2005

הייתי במצעד הגאווה הראשון בירושלים, ולא רק הייתי בו אלה גם השתתפתי באירגון, זכורים לי הפחדים שליוו אותנו בהתחלה, פחדנו שאף אחד לא יגיע, שנהיה קבוצה של שבעים אנשים מקסימום, שהאנשים שנגדנו יהיו הרבה יותר מאלה שבעדנו, פחדנו מהגרפיטי שהופיע יום לפני בעיר.
אבל כשהגעתי לשם, מעט מוקדם מרוב האנשים כדי לעזור בעוד כמה אירגונים אחרונים, הופתעתי לטובה, היו שם אנשים, נכון, לא הרבה כמו בתל אביב, ובוודאי שלא כמו בארצות אחרות, אבל הרחוב היה מלא, והייתה אנרגיה חיובית, האנשים בשחור (לא כביסה שחורה ) לא היו רבים. זה היה יום אופטימי.
למה אני אומרת את זה?
כי לא רק השושן נשרף,
כי גם הדגל של הבית הפתוח נשרף לפני כמה שנים
כי הערייה לא רצתה לאשר את קיומו של המצעד בהתחלה
כי במצעד הקודם הערייה סירבה לתלות דגלים
כישני נערים נעצרו והוכו על ידי שוטרים בגלל שהתנשקו במקום ציבורי
כי נעשות פשיטות על גן אצמעות.
כי ביום חמישי הקרוב השושן נפתח מחדש, במסיבת פתיחה מחודשת.
כי השנה יש מצעד גאווה עולמי בירושלים, ויש מקום לעזור, ובוודאי להגיע.
לעשות ימים של אופטימיות, אפילו אם הם לא הכי אופטימים בעולם זה חשוב,
כי לנסות להפוך את העיר הזו (שאני ממש אוהבת, אגב) לעיר יותר שפויה זה חשוב.

לא אהבתי ללכת לשושן, אהבתי ללכת ללולו כשהוא היה פתוח, אבל ביום חמישי אני אלך לשושן, כי זה לא רק מועדון, זה המועדון היחידי שיש לנו, זה אחד המקומות היחידים שיש בהם שפיות.
כי אני לא מוכנה שהעיר הזו תהיה כמו שחלק מהאנשים בה רוצים שהיא תהיה.
האנשים שהציתו את שושן רצו לעשות לנו נזק, אני מקווה להפוך את זה לפרסופ נוסף.