sheze(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
27 באפר׳ 2005
laila כתב/ה: אני, בתור אמא לבת 18 ודודה לבת ארבע
לא מוכנה לראות את הבת שלי בעולם הזה משום צד שלא לדבר על האחיינית שלי שעוד כמה שנים עלולה בפוטנציה להפוך כשירה ל"כל דיכפין ייתי וייקח" זה לא ממש תלוי בך.... חוץ מזה הבת שלך יכולה לבוא אליך עם הצהרות הרבה יותר גרועות. |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
27 באפר׳ 2005
ואותי לימד חבר ..
שהכרתי בדאנג'ן , מוזר דווקא שאסור להגביל את הילדים כי אחרת הם יעשו את הדברים באופן שיסכן אותם . והוא מגביל את ילדיו לכך שיעשו כל מה שהם רוצים , ובלבד שיוכלו לספר לו על זה בבוקר . כלומר , שלא יהיה לא חוקי או פוגע באחרים .
ומאז שאני פעל כך , חי הפכו ליותר קלים . אני לא רץ אחרי הילדים אלא חי לפי הכלל הזה . אני בן 44 ואב לשתי בנות בגיל ההתבגרות שמסתובבות במועדונים בת"א . |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 18 שנים •
27 באפר׳ 2005
קריטריון ברור אחד
ציטוט מהתקנון של אתר אחר:
ציטוט:
בדסמ דורש בגרות נפשית. מאחר ואין ביכולתנו למדוד או לכמת בגרות נפשית, המדד הבסיסי בו אנו משתמשים הוא גיל 18. אי לכך, מי שמתחת לגיל 18, או שמאמינים בזכותם לקיים יחסים בדסמיים עם מי שמתחת לגיל 18 מתבקשים להדיר את רגלם מהפורום. ולכל מי שיטענו שישנם/ן בני/ות 16 שהם יותר בוגרים נפשית מכמה בני 50 שהם מכירים - אני מסכים גם לטיעון הזה. הבעיה בגילאים צעירים היא השאלה עד כמה ההסכמה היא הסכמה מודעת. תארו לעצמכם נערת בת 17, שאדם בן 30 מתענין בה, מחזר אחריה, יודע לשחק את משחק ההמתנה ומחמיא לה - "את ממש בוגרת, את סקסית, את חכמה יותר מנשים בגילי". עד כמה ההסכמות שלה מיועדות לרצות ולשמר את הקשר, לעומת עד כמה הן מודעות לסיכונים? עד כמה אותו אדם עם ניסיון חיים באמת מקיים מערכת יחסים הדדית, לעומת מנצל ומתפעל את חוסר הניסיון שלה במערכות יחסים ובבדסמ? הרי גם בלי הפרש הגילים אנחנו נתקלים במתעללים סדרתיים שהבדסמ משמש להם תירוץ נוח - רובם מתמחים בניצול מי שחדשים בתחום (ע"ע "סאבית אמיתית עושה X" או "אם אפשר לעצור סשן/להגדיר גבולות אז זו שליטה מלמטה")... ולגבי היום שבו הבת שלי תבוא עם כזו הצהרה, בכל תפקיד בדסמי שבו תבחר - היא תתקבל בכבוד, ובאותו חשש שבו אלווה כל מערכת יחסים שתבחר בה בראשית דרכה... [fluff ואני מזמן מפנטזים על היום שבו היא תציג את הבחירה שלה ונוכל לומר לה מהם הכינויים שלנו בקהילה  ]
[ לצרכי סטטיסטיקה - אני הורה ובן יותר מ-35 ] |
|
|
| לבנה(נשלטת) |
לפני 18 שנים •
27 באפר׳ 2005
והנה בהפוך על הפוך:
(אני בת 37, אמא לילדים קטנים)
תארו לעצמכם את המצב ההפוך: היום, כשאני בקטע, אני מבינה שאמא שלי כל השנים היתה סאבית. רצו באויר כל מיני בדיחות, שאז לא יחסתי להן חשיבות, היום, בדיעבד, נפל לי האסימון. כרגע אני עסוקה להגן על הילדים מפדופילים. מבחינתי שולט/ת שירביץ בהם לעת שיתבגרו- נע בתחום שבין הרע במיעוטו, עד כל המרבה הרי זה משובח  .
|
|
|
|
סאב-לימינל
|
לפני 18 שנים •
28 באפר׳ 2005
אוי,איך הגענו מדבר כל כך יפה לפדופיליה?,ועוד חלק חושבים שיחרב עליהם עולמם כאשר ידעו שבנם/בתם הם חלק מהקהילה,לא אתפלא אם יחשבו שהם אף זקוקים לטיפול.האם הם מזיקים לעצמם ?,האם הם עושים רע למישהו?,התשובה היא לא,הם פשוט חיים איך שהם מרגישים הכי טוב,הכי טיבעי,האם זה אומר שיחסיהם אליכם ההורים ישתנו?,מה פתאום,הורים אי אפשר להחליף,מה שבעצם יקרה זה שתגרמו להם להרגיש בעצם שלא אכפת לכם מהם ובעצם אכפת לכם מעצמכם וממה שיגידו אחרים וזה רע מאוד,כמובן שלא תלכו ותדחפו אותם לעולם זה אך אם יום אחד יבואו ויבשרו לכם את הבשורה אז להיפך תהיו שמחים שהם מרגישים נוח לספר לכם את זה,בשבילם אתם לא סתם אבא ואמא אלא הרבה יותר.
|
|
|
Aragorn(שולט)
|
לפני 18 שנים •
28 באפר׳ 2005
בדיון הזה יש פוטנציאל לגלות את מידת הקבלה העצמית שלנו
כלומר אם אנחנו לא מאחלים לילדים שלנו להיות חלק מהקהילה אז סימן שאנחנו לא באמת חושבים שמה שאנחנו עושים פה הוא דבר טוב ויפה. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
28 באפר׳ 2005
אני אוטוטו בת 23
ואני בדיעה של לקבל את הילדים שלי כפי שהם לא משנה מה יעשו כל עוד הם לא פוגעים בעצמם או בסביבה. אם הוא הומו או סאב או לא עלינו עם מחלה קשה או יתחתן עם ערביה או כל דבר שכזה שנוגד את דעותיה של החברה, זה טוב מבחינתי, כל עוד לילדים שלי טוב. אני לא אקבל אם הילדים שלי יהיו עבריינים או יקחו סמים או משהו כזה ואני גם רוצה להאמין שהחינוך שלי יהיה מספיק טוב ואני אהיה אמא מספיק טובה כדי שהם לא יגיעו בחיים למצבים כאלה. |
|
|
dommaster(שולט)
|
לפני 18 שנים •
28 באפר׳ 2005
master james כתב/ה: בדיון הזה יש פוטנציאל לגלות את מידת הקבלה העצמית שלנו
כלומר אם אנחנו לא מאחלים לילדים שלנו להיות חלק מהקהילה אז סימן שאנחנו לא באמת חושבים שמה שאנחנו עושים פה הוא דבר טוב ויפה. master james העלה מקודה מעניינת. כולנו פתוחים ונאורים כלפי השונה והאחר כל עוד זה לא אצלנו בבית. אני בן 31 , אין לי ילדים ולכן קשה לי לענות על השאלה איך אני הייתי מגיב, אבל אני מאמין שלמרות שבסופו של דבר אני אקבל אותם כמו שהם התהליך כולו ילווה בתחושת אי נוחות מסויימת. |
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
30 באפר׳ 2005
master james כתב/ה: בדיון הזה יש פוטנציאל לגלות את מידת הקבלה העצמית שלנו
כלומר אם אנחנו לא מאחלים לילדים שלנו להיות חלק מהקהילה אז סימן שאנחנו לא באמת חושבים שמה שאנחנו עושים פה הוא דבר טוב ויפה. ממש לא. כשהייתי משוייכת למרקיז היה לי קולר חנק כזה גדול של דוברמנים, לא הסרתי אותו בכלל לא בבית ולא כשהלכתי להורים ולא כשיצאתי איתה לקניונים וכזה. אני לא מתביישת אבל אני חיה ע'' ההמוטו של nead to know bases ואני לא רואה כל צורך שהבת שלי תדע מהי דרך חיי ואני מפרידה לחלוטין את שני העולמות כמעט היא רואה אותי לפעמים גולשת באתרי הקהילה, היא כבר לא מרימה גבה אבל בשבילה אני הסמכות למרות שהיא לעיתים מתוכחת וזה בריא אבל לא חושבת שהיא גולשת בהם והבת שלי תמיד היתה פתוחה וגלויה איתי והרבה בנות חברות מקנאות בה על האמא ה"קולית" והמבינה שלה עכשיו אחרי התאונה היא עוד יותר פתוחה איתי , היתה לה מין רגרסיה קטנה, בגלל המכה בראש, אצלי המחשב "מופרד" לשני יוזרים ככהש גם את התמונות והסירטונים שבפיילים שלי היא לא תיראה ולא תחשוב תחפש כילדעתי זה מיותר , ילדים באף גיל,אין להם בהשאלה "מה לחפש בחדר השינה של ההורים" אם היא כן תכנס והיא יודעת שהשם השני שלי הוא ליילה ותקרא כתבים שלי או אצלי באתר ותשאל שאלות אז אחצה את הגשר אבל שתינו דוגלות בחייה ותן לחיות למרות האמון והשיתוף שיש בין שתינו אני התפתחתי לכיוון מסויים מכל הסיבות המובנות והלא מובנות לי בתור אימא, זה טיבעי שארצה להגן על הבת שלי בתור בת עשרה מתבגרת היא תעשה את ההחלטות שלה ותבנה את החיים שלה ואם אגלה שהיא בכיוון ממש לא אנעל אותה בבית עד גיל 30 אבל אז ורק אז אסביר לה את מלא המשמעות של החיים האלו , משני צידי השוט אני לא רואה שום צורך "להכין"אותה מראש לחיי BDSM מאף צד בשום אופן. אבל אישית לא מסוגלת לדמיין אותה לא מחזיקה שוט ולא מתחת לשוט ורק הורה יכול להבין את זה. נקודה If IM good Im Good.If iM Bad Im even Better... 
The Sling 2 |
|
|
|
סאב-לימינל
|
לפני 18 שנים •
1 במאי 2005
בהחלט,זה טיבעי שלא נוכל לדמיין את ילדינו "חריגים",כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה יותר טוב ממה שהוא היה,שיצליח יותר,אך על לנו לחשוב שמה שאנחנו זה רע או חריג או מסוכן לילדינו או לא בריא להם,כמובן שלא נגרור אותם לזה כי בעצם הם לא מנותקים מהעולם,הדור של היום הוא יותר חופשי ומשוחרר מהדור הקודם,ואין ספק שהם נתקלו בנושא באיזו שהיא צורה(קריאה,טלויזיה,אינטרנט),זה שהם לא מדברים לא אומר שהם לא יודעים פשוט אין להם כל סיבה לדבר על זה,או שזה לא מעניין אותם ,מצד שני אם ננסה למנוע מהם אז רק ההיפך.
זה לא אומר שאם אנחנו כאלה אז חובה עלינו ללמד את ילדינו,פשוט לזרום,כאילו לא קרה כלום ולתת להם לבנות את חייהם בלי לנסות אפילו טיפה לכוון אותם.הם בוגרים ומספיק חכמים להבין מה טוב להם ,והכי חשוב לקבל אותם כמו שהם. |
|
|