| בצלמו |
לפני 19 שנים •
1 במאי 2005
צרובה
שקט.
כל העולם נרדם. חושך. הצורך מתחיל לעלות מחלחל זוחל במעלה הגוף מדגדג בעורקים ושומעת שיר ועוד אחד... ומרגישה אותו מטפס הצורך לכאב. הצורך להרגיש חי צורך לצרוח לכאוב כל הגוף נמתח מחכה לסכין...לחתך... לדם להרגיש.. רוצה להרגיש את הדם נוזל מטפטף על כולי את הכאב הצורב הגוף בציפייה לפורקן הזה. צריבה על העורף האות שלו חתומה בי מלווה אותי תמיד הוא איתי ואני שלו. לנצח. בצלמו. |
|
|
מקמרפי(אחר){ush ואושה}
|
לפני 19 שנים •
1 במאי 2005
.
|
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
חזק
ונוגע הכי עמוק....
|
|
|
| בצלמו |
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
תודה....
תודה.
בצלמו. |
|
|
| מלקה טובה |
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
אווץץץץ , כואב
מקווה שלא כואב לך מדי. |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
חיבוק חם
זה נקרא לי כטקסט שנכתב ממקום קשה וכואב, ולא מסוג הכאב הטוב - אולי בגלל זה כל כך קשה לאנשים כאן להתיחס לכתיבה זו, בהשואה לכתיבות קודמות שלך...
[ וחיבוק חם כצידה לדרך ] |
|
|
שרוניתלי(האה)
|
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
כואבת לך, צרובה לו...
הכתיבה שלך נפלאה, בצלמו.
אך משהו בתוכן השיר, קשה לי. אני מקשרת את הכאב הפיזי, עם פירוק של כאבי נפש ובנייה של דברים טובים בי. כאן ראיתי בעיקר את הצורך שלך עצמך- להרגיש קיימת באמצעות הכאב. בשבילו ואיתך - אהבתי, אך לכך לא צריך דווקא כאב פיזי. |
|
|
| בצלמו |
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
שאלות ותהיות....
אני מזוכיסטית...בזה אין לי ספק.
האם יש מזוכיזם שמגיע ממקום טוב ויש כזה שמגיע ממקום רע? ומה ההבדל בניהם? האם עצם זה שהאהבה שלי מחוברת לכאב זה דבר רע? ועוד... האם השימוש בכאב לצורך העצמת התחושות של הדום שלי הסאדיסט, ושלי כמזוכיסטית זה דבר רע לכשלעצמו? ובכלל לא נכון יותר למדוד זאת בנכון לי או לא נכון לי מאשר ברע וטוב? בצלמו. |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
פצעים ונשיקות
בצלמו ,
הכל תלוי במינון.. איפה שזה מרגיש לא נכון,- ועמוק בפנים רק את יכולה לדעת, שם זה אמור להיפסק. אין רע או טוב...אין צודק או מוטעה... יש את מה שמרגיש ל-ך נכון וכשאת לא מצליחה לעצור, הוא שם...להכאיב, לפצוע, ללטף, להכיל, וכן, גם לעצור. |
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
שתי תשובות
1. עמדת ה-DSM
ההגדרה ב-DSM-IV-TR (ספר של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, המכיל הגדרות של פתולוגיות והפרעות פסיכיאטרית) של Sexual Masochism היא: Diagnostic criteria for 302.83 Sexual Masochism A. Over a period of at least 6 months, recurrent, intense sexually arousing fantasies, sexual urges, or behaviors involving the act (real, not simulated) of being humiliated, beaten, bound, or otherwise made to suffer. B. The fantasies, sexual urges, or behaviors cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning. כלומר, בהנחה שאת מקיימת את סעיף A, השאלה העיקרית היא האם את מקיימת את אחד מהסעיפים ב-B . האם את חשה מצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד חברתי, תעסוקתי או באזורי תפקוד חשובים אחרים? [ תזכורת - זו ההגדרה המעודכנת של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, ולא שלי. הגדרות אלו הן הגדרות חברתיות וונבחנות בהקשרן. ] 2. התשובה האישית שלי [ למען ההבהרה - אני מגדיר בדסמ "פעילות אירוטית הכוללת העברה מודעת של שליטה בצורה בטוחה, שפויה ובהסכמה הדדית". פירוט נוסף ניתן למצוא כאן http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=7060&start=0&postdays=0&postorder=asc&highlight=] אנשים מגיעים לבדסמ מהמון סיבות. חלקם מגיעים ממקומות קשים ואפלים - התעללות בעבר הרחוק או הקרוב, כעס ותסכול, דימוי עצמי או דימוי גוף נמוכים. בעיני, מה שחשוב איננו הרקע שבעקבותיו אדם מגיע לבדסמ, או אילו פעולות בדסמיות הוא מעדיף - אלא הדינמיקה שהמשחק בבדסמ גורמת לאדם לאורך תקופה משמעותית. ואלו שאלות שכדאי לכל אדם לשאול את עצמו:- האם זו דינמיקה שבונה, מזינה ומחזקת את השותפים בה (בעיקר את עצמי) - ברור שכל אחד רוצה להמשיך. אם הדינמיקה הורסת, מרוקנת ומוחקת את אחד או אחת מהשותפים במערכת יחסים - רצוי שאותו שותפ/ה יציגו את התחושות שלהם. וברור שאם אין מענה לצרכים אלו, או שהצד האחר שולל את הלגיטמיות שלהם - חובה על האדם לגלות אחריות לעצמו/ה ולצאת מהדינמיקה ההרסנית. ===== ומכאן, התשובות לשאלות של בצלמו:- ? האם יש מזוכיזם שמגיע ממקום טוב ויש כזה שמגיע ממקום רע? ומה ההבדל בניהם? בהחלט - רק שבעיני הדבר החשוב איננו מאין המזוכיזם מגיע, אלא לאן הוא לוקח אותך. ? האם עצם זה שהאהבה שלי מחוברת לכאב זה דבר רע? ממש לא - חלק גדול מהאנשים כאן אוהב כאב, נהנה מכאב, והכאב לוקח אותם למקומות טובים. אנחנו כן מבחינים בין כאב "טוב" לכאב "רע" - כאב טוב הוא כזה שגורם הנאה. כאב "רע" הוא כאב שאיננו כזה וגורם נזק או עלול לגרום נזק גופני או נפשי. דמייני לעצמך סשן של הצלפה, שבו שותפים מי שנהנה/ית להצליף ומי שנהנה/ית לקבל הצלפות. באיזשהו שלב ההצלפה פוגעת בטעות באיזור הכליות - זה כאב "רע", כאב שמעיד על סכנה. דמייני לעצמך סשן של השפלות, שבו הדומ/ית משפילים ומעליבים את הסאב/ית. בין כל השטף המילולי, שבאורח פרדוקסלי ומדהים לוקח את הסאב/ית למקומות מהנים ומענגים, מגיעה מילה או משפט או צליל של קול שפתאום מעביר אותם למקום כואב, קשה, מסויט - זה כאב "רע", גם אם איננו כאב פיזי. ? האם השימוש בכאב לצורך העצמת התחושות של הדום שלי הסאדיסט, ושלי כמזוכיסטית זה דבר רע לכשלעצמו? לא כל עוד אתם פועלים בצורה בטוחה, שפויה ובהסכמה הדדית. ? ובכלל לא נכון יותר למדוד זאת בנכון לי או לא נכון לי מאשר ברע וטוב? נכון לי זה בדיוק הקריטריון. |
|
|