G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
5 במאי 2005
יום השואה
אחרי הסרט הפסנתרן, ישבנו אני וצמאה הקטנה לכוס שוקו חמה ואחרונה רגע לפני שנכנס הקיץ.
"אתה יודע", היא אומרת לי, "אני לא ממש מבינה, איך הם הצליחו..." "מי הגרמנים?" אני אומר לה. "כן". "זה די פשוט..." אני לוגם מהכוס ומחייך. "מה די פשוט?" "זה היה עבורם די פשוט..." "למה?" "כי בחוץ, לא משנה כמה שנים תחייה, ולא משנה כמה טוב תטמע, העובדה שגם אם נולדת שם אתה לא ממש שייך, לעולם תרחף מעל ראשך. יש דבר כזה, בלחיות בחוץ שעושה אותך תמיד רעוע יותר..." "אני לא חושבת ככה", היא אמרה בהחלטיות שלה, "אני גם חייתי בחוץ שנים, בניוק-יורק, ואני אף פעם לא הרגשתי ככה". "באמת?" אני אומר. "כן", היא פוסקת. "וכשהתאומים נפלו, הרגשת נוח עם זה שאת ישראלית?" אני שואל והיא משתתקת, "כי אני יכול להגיד לך, שאני, למרות שכל חיי שם, הרגשתי שאני צריך ללכת עד שתחלוף הסערה..." "אני לא יודעת..." היא מהמהמת ונשכבת על הגב. "אני יודע", אני מהנהן. "יודע?" היא מותחת את צווארה לעברי, "יודע מה?" "יודע, שאם יש מקום אחד שבו אני בטוח לגבי זהותי, זה כאן ואת יודעת למה?" "למה?" "כי כאן, זה משהו שאני לא חושב עליו. וכשאתה לא חושב על משהו, זה אומר שהוא לא מהווה משקל. מעבר לכך, כן, יש הבדל עצום בין יהודי, לבין ישראלי". "הבדל? איזה?" "אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל משום מה נראה לי שאותנו בניגוד ליהודים אמריקאים או אירופאים, אף אחד לא היה מצליח להעלות למשאיות או רכבות. אנחנו היינו מתאבדים עליו הרבה לפני... למות או לחיות... את זה, את זה אנחנו יודעים לעשות הכי טוב". * מנגלה, אייכמן והיטלר נכנסו לי היום לחדר השינה ונעמדו מולי מחוייכים. היטלר חיטט באף, אייכמן ניקה את משקפיו, ומנגלה הביט בי ומדד את צורתי. "מה אתה עושים פה יא נאצים?!" אני אמרתי וצמאה התהפכה על גבה ומלמלה משהו לא ברור. "נאצים?" צחק אייכמן, "ממתי זו קללה?" "כוסית היהודיה הזאת", זרק מנגלה והביט בה במבט שהצטייר כאילו הוא מחפש מאיזה צד להתחיל לפרוס את הבשר בכדי לגלות מה יש בפנים. "יהודיה?" התעוות היטלר, "מי אמר יהודיה? אני שונא יהודונים!" "הלו הלו מנגלה", אני נמתחתי והתיישבתי על המיטה, "תעיף ת'עיניים הצידה יא דוקטור דרגה ש', יא' פותח לא סוגר, ואתה יא משופם, אתה חי בסרט שהעולם זה יער דרדסים ואתה גרגמל?" זרקתי להיטלר שלא השיב וראשו ריקד לכל עבר. "גרגמל?" חייך אלי אייכמן. "דמות עלובה וכועסת, כמו החבר שלך", פסקתי. "הוא לא חבר שלי", חייך אייכמן, "הר היטלר הוא בכלל ייזם". "ייזם אתה קורא לו?" אני הצטמררתי. "כן ייזם", פסק אייכמן וזרק מבט בהיטלר שמבטו ריצד בעודו מגרד חלקים בגופו באובססיביות. "יש לי פריחה", הוא מלמל, "אני מריח יהודונים..." "פריחה?" אני זרקתי, "תיכף אני קם ואני מראה לך מה זו פריחה". "אתה לא יכול לעשות לו כלום", חייך אלי מנגלה בחיוך כשל חולה נפש, "אנחנו רוחות". "מנגלה, אל תתעסק איתי, אני תיכף הולך למטבח, חותך תוורידים ועובר לעולם הבא בכדי לרדוף אותך רדיפה שגטו אושוויץ יהיה 'קח סיכון עם אבי קושניר' לעומתה". "אבי קושניר?" עבה היטלר את גבותיו, "זה שם של יהודי!" "תרגיע את המפלצת שלך", אמרתי לאייכמן, "כי אני ממפלצות כבר ממש לא מפחד, גם אם הן באות בשלשות..." "אני לא רואה בנו מפלצות, ההפך, אנחנו אנשי תרבות מהמדרגה העליונה!" פסק מנגלה, "היטלר ידידי, הוא, הוא בכלל אמן, הוא צייר, אתה ידעת שהוא עיצב את סמל המפלגה הנאצית? אתה ראית את העיצוב? את החוזק... את הכוחניות... את שילובי הצבעים... תראה, דורות עוברים וזה עדין אחד הסמלים הכי מאיימים שיש", הוא חייך. "פשש..." הנהנתי, "ממש גילה ריבה הפכת לי". "גיל מה?" הרצין אייכמן. "סתום ת'פה!" פקדתי ומשכתי את עצמי מהמיטה, "תגיד לי, יא מוקיון", הבטתי מטה לעבר היטלר שריחף מולי ועדיין הגיע לי עד לסנטר, "מי אתה יא הומו קטן, שתעשה את מה שעשית? הא? אתה יכול להגיד לי למה?" "למה מה?" הוא נקש בעקבי רגליו ונמתח בסבר פנים מורצן כשהוא צולף מבטו בעיני. "למה שישה מיליון, למה עשית את זה, למה?" צרחתי. אייכמן ניקה את גרונו והביט הצידה מחוייך, מנגלה הרכין את ראשו על סף צחוק ורק היטלר הביט בי במבט תוהה כאחד שלא מבין את אופיה הבלתי הגיוני של שאלתי. "למה?" הוא אמר משתומם. "כן, למה?" "כי ככה בא לי!" מנגלה פרץ בצחוק סוער, אייכמן ניסה להכניע את צחוקו ואני שמשכתי את מבטי מעיני היטלר שנתלו בי וחיכו שאגיב לתשובתו בהבנה, הבטתי בשלושתם והנהנתי. אחר כך הגשתי את ידי אל עבר מתג מנורת המיטה כשאייכמן הזדעק לפתע ב'לא' כמי שחושב שאיכפת לי מרצונו וכשמשכתי במתג הם שלושתם נעלמו. אני התיישבתי על המיטה, הצתתי סיגריה וחשבתי על השיחה שהתנהלה זה עתה. אחר כך נדנדתי את גופה של צמאה והערתי אותה. "מה קרה מאמי?" היא אמרה. "היה לי חלום..." מלמלתי. "בוא למיטה". "לא, אני רוצה להגיד לך משהו, את זוכרת את השיחה שלנו מקודם?" אמרתי והיא מלמלה משהו לא ברור שהבהיר לי שהיא עוד עמומה בשנתה, "היי גברת, תתעוררי, יש לי משהו להגיד לך..." "מה?" היא פקחה את עיניה והביטה בי נרגזת. "היטלר היה כאן עכשיו". "מי?" "היטלר, וגם אייכמן ומנגלה". "נו, ומה הם רצו?" "לשאול אם אנחנו רוצים לעבור להוט במקום ייס, מה מה הם רצו מה, אני אומר לך, אני רוצה לספר לך משהו". "אבל אני ישנה..." "אז תתעוררי, זה חשוב". "נו..." היא אמרה והתיישבה על המיטה כשראשה נשמט מעייפות ואני חשבתי על הדרך שבה אני אציג לה את מה שיש לי להגיד ואז אמרתי: "את יודעת, לפעמים אתה יכול להפיל שטר של חמישים שקל על הריצפה, אבל לא להתכופף ולהרים אותו כי אתה בפורם מסויים ומתבייש שיראו לך את החריץ של התחת ואז, אז אחרי חצי שנה, מגיעה אליך איזו שמועה שחושבים שאתה מיליונר..." "מה?" היא עבתה את גבותיה. "לפעמים..." אני חזרתי ואז עצרתי את דברי והבטתי בה, יושבת על המיטה עירומה, מנסה לכסות את גופה כי היא מעולפת מעייפות וקר לה ובכל זאת, מנסה להבין את דברי ומתאמצת להעניק לי את האפשרות להסביר לה את מה שמפריע לי באמצע הלילה. "כלום מאמי, סליחה שהערתי אותך, תחזרי לישון", ליטפתי את ראשה וליוויתי את גופה למצב שכיבה כשאני שולח את היד למתג האור ומחשיך את החדר. * לפעמים אתה מספיק פסיכי בשביל להעיר אנשים באמצע הלילה, פשוט כי ככה בא לך. ולפעמים אותו מישהו שהוער מספיק סהרורי בכדי להסכים. |
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
5 במאי 2005
וואוו
כל מילה אחרת מיותר. המשפט האחרון.. וואוו |
|
|
|
Dark Artist(שולט)
|
לפני 19 שנים •
5 במאי 2005
מעורר תהיות
בעיקר החלק הראשון לגבי ייחודם של היהודים הישראלים משאר היהודים בעולם.בהחלט גורם לך לחשוב שאל לנו לקחת את הימצאותינו כאן ואת המדינה שלנו כדבר מובן מאליו
|
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 19 שנים •
5 במאי 2005
נו
היום זה לא יעבוד, כי אנחנו נידחף בתור ויהיה פקק
היום זה לא יעבוד כי אנחנו ננסה להראות שאנחנו חכמים יותר היום זה לא יעבוד כי "נביא אותה בקומבינה" וחוצמזה, לו הייתי אתה הייתי נזהר קצת יותר בכתיבה על השואה ועל היטלר, מצד שני לו הייתי אתה אז לא הייתי אני ולא הייתי נזהר. |
|
|
| ורה |
לפני 19 שנים •
6 במאי 2005
אני מאוד בעד הזוגיות הזאת
זה עושה משהו הרבה יותר מעניין לכתיבה. |
|
|
|
Lilu-FemdoM{Pon}
|
לפני 19 שנים •
7 במאי 2005
גולדי וצמאה
מחזיקה לכם את הנר 
|
|
|