G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
מכתב לקטנה.
הקטנה, הקטנה המנוולת, המנוולת הקטנה והבזויה, חייכה אלי הערב כשצפינו בצילומי הלילה האחרונים של חגיגות המנצחים של אליפות אירופה.
"תגיד", היא אמרה כשהיא צופה במרקע ומשחקת בגרביה 'כאילו בנונושלנטיות', "כושי, זה זין גדול הא?" "כן, אני מניח שכן", אמרתי והבטתי בה מנידה את ראשה כמו באיזו הסכמה עם עצמה למחשבותיה בעוד עינייה במרקע. "ותגיד", היא הוסיפה, "לכולם זה כזה גדול?" "כולם מי? כל הכושים?" "כן", היא חייכה אלי. "תגידי..." אני חייכתי. "מה?" היא פערה את עינייה מרוצה. "מה באת לזיין תשכל? בואי הנה כוס אמאק, תמצצי!" "חשבתי שלא תבקש..." היא צחקה וקרבה אלי. * "אתה יודע", היא אמרה לי היום, "שמתי לב שאתה מכנה אותי בכתיבה שלך 'הקטנה'". "נו אז?" חייכתי. "למה?" "לא יודע". "גולדי, אין דבר כזה לא יודע, במיוחד אצלך..." "אני לא יודע מנוולת". "אני בכלל לא קטנה, אני מטר שישים ושמונה, זה לא קטנה". "זה קטנה בשבילי". "אפשר לחשוב..." היא חייכה, "אתה לא מהגבוהים הענקיים, אתה מטר שמונים וזה נורמלי". "זה לא קשור בגובה". "אז במה?" "בהתנהלות". "התנהלות? עוד פעם מילים של טקסטים? למה אתה מתכוון?" "אני מתכוון לזה בדיוק". "אני לא מבינה!" היא נאנחה והשעינה את סנטרה בכפות ידייה. "את רואה..." "מה?" היא צמצמה עין ומשכה גבה. "זה, קטנה", חייכתי. * לקטנה, לקטנה המנוולת והבזויה, יש דרכים לעשות דברים. היא אף פעם לא תבקש משהו, היא תציין עובדות. זה יכול משפט כמו: "המממ... לא מספיק מלוח הצ'יפס". או "נכנס משב קריר מהחלון נכון?" או "לכושים יש גדול?" זה לא משנה מה היא אומרת, בכדי להבין את הקטנה צריך להבין דבר אחד: הקטנה, מנוולת מידי בכדי לבקש. בגלל זה יש לה אחד שמפגר ברמזים... כי לאחד הזה הצ'יפס מספיק מלוח, גדולים של כושים לא ממש מאיימים עליו, ומשב רוח קריר מהחלון רק מזכיר לו ימים טובים של גל בחורף. אז כשהקטנה רוצה להמליח היא ממליחה, וכשקר לה היא קמה לסגור את החלון, וכשהיא חושבת על גדולים של כושים, זה רק אומר שהיא חוששת שאני חושב על דברים אחרים. הקטנה היא מנוולת לא קטנה. יש לה גם סלנג משלה ודיבור משלה. היא כמו אוטיסט, כמו גאמפ, כמו ייצור שחי בעולמו. היא ממציאה קולות וקללות משלה. על מישהי מכוערת מהמשרד שלה שמעתי אותה אומרת בטלפון לחברה שלה: "כוס של אתרוגים". לשליח שנכנס אליה הביתה עם נעלים מטונפות היא אמרה: "חרא בפטל שלי!" לאיזה חבר של ידידה שלה שבעיניה הוא צנון היא אמרה: "בן של לא בולעת". ולאיזה אחד חסר סבלנות בסופר שקיטר על תפקוד הקופאית כי הוא מיהר היא לחשה לי באוזן: "שפכו אותו מוקדם". כן, היא מנוולת לא קטנה הקטנה. מנוולת לא קטנה. אבל היא כולה קטנה, קטנה זדונית ומנוולת. וכשהיא הולכת לישון, ממש רגע לפני, היא מלטפת את הבטן שלה, מחייכת אלי ואומרת: "ילד..." אני יכול להשבע שכל אחת אחרת שהיתה אומרת לי דבר כזה היתה גורמת לי לקום באותו הרגע, להתלבש, ולצאת מביתה ברעד מהמחשבה שהנה, הבת זונה הולכת לקצץ לי ת'כנפיים. אבל היא, המנוולת, כשהיא אומרת את זה, יש לה בעיניים מבט כזה שעושה לי לחייך בדיוק כמו אבא שהבת שלו ליטפה את בטנה בעונג למחשבה על יום המחר שבו הוא יקח אותה לארוחה שתכננו מזה זמן רב. כן, היא מנוולת הקטנה, היא מנוולת ובזויה. יש בה את היכולת הזו להעלות בי חיוך במקומות שבהם אני משתדל לשמור על מבט חתום. מנוולת! היא גם כמו איזה רובוט זריר שלומד אותך בשניות בכדי לדעת נקודות טורפה או עונג. היא למשל יודעת שבבוקר לא מדברים איתי והכול מתנהל רק במבטים. אבל היא מנוולת, ובגלל שהיא כזו, היא הבינה שהיא זכתה בנקודת זכות על קליטה מהירה, מה שלימד אותה שאם נקודות זכות נצברות על ניואנסים אפרוחיים, אז היא גם יכולה לעשות לי מבטים של מסכנה, מה שיעורר בי חיוך ואז יהיה מותר לה לדבר. היא לומדת מהר הקטנה, היא אוטיסט נעול בתוך עצמו, בר מזל, שמהלך ללא מטרייה ובכל מקום שאליו הוא פונה בדרך נס כזו או אחרת הטיפות לא נוגעות בו בעוד שכולם מסביבו נרטבים עד לשד עצמותיהם. קטנה בזויה ומנוולת! קטנה בזויה ומנוולת, שאני יכול להשבע שאני שומע אותה מחשבת חישובים... יש לה מלמול כזה עם עצמה, מלמול שמתחבר ללחן שהיא מסרבת למסור או להסגיר ושאני מכנה אותו "התקשור" כי לפעמים אני חושב שהקטנה הזו היא בכלל ישות אחרת... היא מחקה כל מה שזז. לא אני לא צוחק, כל מה שזז וזה די מפחיד לראות בחורה קטנה עם פני מלאך שמוציאה פתאום קול של חטייאר עיראקי בן 50 על ספסלי הגנים הציבוריים של רמת גן. או טקסאני מעוגל ווורדרד, או סבתא ארגנטינאית שלא שומעת באוזן ימין. היא ליצן הקטנה, היא מכונת הפתעות. ג'ומנג'י אני קורא לה. הקפצון. הגחלילית. העלובה. המנוולת. הבזויה. ומכל מה שאני ממציא, נדמה שהיא רק מתחזקת וחיוכה גדל. פעם היא אמרה לי: "כשאתה קורא לי בשם שלי, אני נלחצת". אני חייכתי ושאלתי: "למה?" והיא משכה בכתפייה ואמרה בנונשלנטיות: "שם פרטי הוא כמו שם עצם. הוא דומם ולא זז. הוא קבוע, הוא מהעבר. אני רוצה להיות שם תואר או פועל כי זה חי". קטנה מנוולת, זה מה שהיא. קטנה שלפני שהיא הולכת לישון, היא מוציאה ממגירה שליד מיטתה מכתב שכתבתי לה לפגישה הראשונה שנפגשנו, מעבירה את עינייה על הכתב, מחייכת אלי ואומרת: "כאן, במילים האלה אני רוצה להישאר ולחיות". קטנה. קטנה שאחרי שנים שלא הודתי, אני מודה שאני אוהב. |
|
|
דפי.
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
סניף סניף סניף
מקסים יפיפה מרגש נוגע אמיתי ... אני הולכת לאסוף את עצמי ואחזור עם משהו יותר ממילמול דפי. |
|
|
| אנה דוט קום |
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
הכתיבה שלך יפה...
ללא ספק גולד.
אבל למה לעזאזל אתה מנהל פה את "יומני היקר". אולי תפתח בלוג? לדעתי הקוראים הקבועים שלך יעברו איתך לשם. תחסכו את התגובה: "פורום נועד לכולם, בא לך לקרוא תקראי לא בא לך דפדפי". חלומות פז. אנה 
|
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
בוקר טוב אנה.com
רציתי להגיד לך שאת מאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד צודקת .
זהו שיהיה לך יום נהדר בעצם כבר יש לך , כי את אנה .com ... |
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
אם הקטנה הזו שלך
מוציאה ממך כל כך הרבה מילים קטנות שעושות את הטקסט הזה כזה גדול... זה מעיד עליה לא פחות מאשר עליך שיהיה לכם אהבה רק אהבה והמון אהבה. זרונת |
|
|
המכשפה בג'ינס(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
אחלה כפית יש לך גולדי יקירי
נשמע שהיא קטנה בבחינת ג ד ו ל ה מ ה ח י ם ! |
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
גולדי ידידי
תבדוק טוב טוב אם הקטנה הזו שלך היא ג'ינג'ית אמיתית. אח"כ תבדוק אם היא מזל עקרב.
אם התשובה היא חיובית על שתי השאלות, אז הלך עליך חביבי. אני מתחיל לכתוב הספד. אם היא "רק" ג'ינג'ית בלי העקרב, אז יש סיכוי שתשאר בחיים. רק תגיד שזה המצב, ואני מזמין לך מתנה מ"טיפוס" קולר במתנה, כי היא הולכת לכבוש אותך, לקלר אותך, ולהזחיל אותך לאורך ולרוחב הדאנג'ן. ככה זה עם ג'ינג'יות, גם כשהן מתחפשות לסאביות. |
|
|
צמאה(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
ממי אני רק רוצה להגיד לך ש
אני כל היום מסתובבת במשרד עם חיוך של סתומה ומאשרת דברים שאחר כך לא מבינה איך אישרתי ומסכימה לדברים שאני אף פעם לא מסכימה להם ובקיצור אתה הורס לי את הקריירה.
וליוספוס אני רוצה להגיד שאני לא ממש ג'ינגי'ת ואני לא עקרבית אני תאומה ואני לא חושבת שאני זאת זאת שתגרום לגולדי לזחול על ריצפה בדנג'ן כי הוא אף פעם לא יגיע לשם כנראה. ולקליבר ולאנה דוט קום אני רוצה להגיד שלא כולם כותבים פה רק בעניין הפורום ושלא ראיתי אותך קליבר מתלונן בפוסטים אחרים שהוקדשו לבחורות אחרות מגברים אחרים שהם לא גולדי. תפסיק כבר לחפש אותו ולהציק לו כמו איזה אורביט כי הוא לא עושה לך כלום וגם לא גונב לך את הבחורות כי הוא תפוסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס מחיייייייייייייייכת |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
9 במאי 2005
צמאה וגולדי
מדהים
כייף קסום להרגיש אתכם מבעד למילים גולדי, כרגיל נוגע כמו שרק הוא יודע לגעת במילים וצמאה, - נשמעת כמו מישהי מדהימה באמת. אושר צרוף אתם 
אל תתנו לאף אחד להעכיר על האהבה האמיתית הזו וגולדי, ראבאק, תעשה לה כבר ילד 
|
|
|
בשקט(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
10 במאי 2005
חיוך
"יש בה את היכולת הזו להעלות בי חיוך במקומות שבהם אני משתדל לשמור על מבט חתום."
שהחיוך הזה שמנסה להשתחרר יהיה לך שם תמיד, איש זהוב. מגיע לה שהוא יהיה שם תמיד, בעיקר, כשאתה משתדל לשמור על מבט חתום.
|
|
|