Tame
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
קלייר, סדרת חולית אכן!
אבל במיוחד הראשון ורק לאחריו הקיסר האל. פשוט גאונות. |
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
אתה צודק אבל באל הקיסר יש משהו מנותק ושונה מכל השאר. הרברט מצליח שם לגעת במהות האנושיות, דווקא דרך גופו של האל התולעת, שנאבק לשמור על אנושיותו למרות 3000 שנות קיומו. כשהוא אומר שם שהוא פוחד מהיום בו לא יוכל לדבר עוד, או כשהוא מסתכל על ווי נורי ובפעם הראשונה מחפש את הדרך להפוך את התהליך כדי לחזור להיות אנושי ולחיות לצדה... שם פרנק מצליח לגרום לגעגוע לאנושיות, זה הספר החזק ביותר בסדרה בעיני.
|
|
|
|
Tame
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
המממ אני אהבתי את הספר דווקא מהסיבות השונות..
אהבתי את המשחק שלו במין האנושי, את ההכוונה שלו את ההיסטוריה, את ההובלה של האנשים לעבר האפשרות הטובה יותר ובעצם הצלתם מעצמם תוך שהם שונאים אותו ואת עריצותו (בהסתכלות המוגבלת לתקופת חיים אנושיים הוא אכן היה עריץ, אבל בהסתכלות שלו שנמשכה 3000 שנה הוא היה מעין מושיע). |
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
מעל לכל הוא הטורף שמנפה את החלשים והנרפים מהחברה.
אבל אם תחשוב על הספרים שבאו לאחר מכן, בית הלשכה וכו', שם פתאום מתוארים הדררים כעירוניים נוטפי נוזלים, חלושים. לטו בעצם ניפה את החלשים אבל החליש את החזקים. הוא גזל מהדררים את קיומם ומימש את חלום חולית הירוקה. חלום שלאחר שנות הג'יהאד הרס את החברה. |
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
ואני חושבת
שגדולתו האמיתית של הרברט הייתה ביכולת שלו לגרום לקוראים שונים לקחת כל כך הרבה דברים מהספרים שלו. הוא הצליח לגרום לאנשים שונים להתחבר לחלקים שונים בספר, ובכל המקרים זה נשאר מרתק 
|
|
|
|
Tame
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
נכון..
בשביל סופר, להצליח לגרום לקורא לחוש הזדהות עם תולעת גדולה זה בהחלט הישג..
אגב, את מסכימה איתי שסוף הספר "הקיסר האל" היה קצת מהיר מידי? זה זה היה כל כך טריויאלי בספר כמות העמודים שהוקדשה לזה הייתה ממש קטנה... קצת לא סיפק אותי... |
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
כו, אבל מהצד השני זה היה דרמטי מאוד. זה היה רצח אכזרי שלא יכל להשאיר מקום להתלבטויות או חרטות.
|
|
|
|
Tame
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
אולי זה בא בכדי להמחיש את חוסר האונים, את הערפל ששרה על גל האפשרויות, עו על הקוים של העבר וההוה עם ההסתעפויות אותם לטו היה יכול לראות בבירור פעם. עם זאת הוא ידע שהוא ימות וגם ידע איך (וגם הקורא ידע) אבל אולי המהירות באה בכדי להמחיש את ההפתעה של מישהו שמצפה לדעת הכל (הרי קוראים רגילים שהסוף הולך ונבנה במיוחד אם זה מסתיים במאורע דרמטי).
אבל בכל זאת לא מספק
|
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
אבל זהו, שהוא לא ידע, הרי שיאנה מנעה ממנו לראות את העתיד בקטע הספציפי הזה. ואחריה כל מי שנשא את דמה היה נסתר מעיני החוזים. אבל הוא יכול היה לבחור להפעיל את שדות הציפה, ובמקום בחר ליפול אל מותו בעקבות ווי נורי, שהייתה הסיכוי האחרון שלו להחזיק באנושיות
ואני נהנית מהדיאלוג הזה בינינו
|
|
|
|
Tame
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2005
האמת שאת צודקת, למרות שאני קצת הצטערתי על הבחירה באנושיות שהובילה אותו אל סופו. למרות שבטח מנקודת מבטו, אם היה חי אחרי ווי נורי אובדן האנושיות היה בעצם מעין מוות שהיה בכל מקרה בלתי נמנע ואולי לכן הוא העדיף למות אם לא לחיות, ביחד עם אהובתו.
וכן, הדיאלוג מהנה גם אותי. אני רק מקווה שהוא מעניין לכל שאר דרי השרשור הזה 
|
|
|