| ניצן@ |
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
ריסון עצמי
די !
די עם הפנטזיות המטופשות האלה, את כבר עברת את זה, החיים הם לא במקום אחר, הם כאן. עד מתיי תתני לתשוקה הזאת שלך להמריא לקחת אותך הלאה כל פעם מחדש. החיים הם מגוון של דרכים, המהות שגלומה בך מאפשרת לך לבחור בין אין ספור אבל זו לא חוכמה לדלג בין דרך לדרך, אי אפשר לחוות הכל כך בסופו של דבר לא תחווי כלום. לא באמת תחיי. תביני. אם תמשיכי לרחף מעל הדברים לא תגיעי לעולם לעומקם את לא מבינה? מטופשת. עומק זה לא לטבוע עומק זה לא לאבד את החופש. עומק זה.... לא תדעי עד שתהיי שם. את לא יכולה לראות את כל המקומות בעולם מי שתמיד שואף אל האופק לא מרגיש לעולם חמימות של מוכר. את לא יכולה לעשות את כל הדברים בעולם כך, אף פעם לא תדעי במה את באמת טובה, במה תוכלי לעשות שינוי בעולם שסביבך את לא יכולה לאהוב את כל מי שנוגע ליבך יהיה פרוץ לרוחות אם לא תצרי בו קיר וחלון ודלת תפסיקי להיות ילדה תעצרי ותחשבי עצרי עצרי ! |
|
|
| ניצן@ |
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
כל הכבוד ניצן, ממש מוכשרת את....
ערימה של קלישאות. |
|
|
| gala |
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
דארלינג...
את בחיים לא תצליחי לגעת בעומק
אם כל הזמן תעצרי ותחשבי. |
|
|
| Matok(שולט) |
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
לניצן. את יודעת על מה ולמה.
מחייך.
קמטים קטנים של צחוק בזוויות העיניים מלמדים על צחוקים אחרים, גדולים יותר, שהיו כאן עוד לפני. המילים שלך מדוייקות. כמו חבורה של ציידים בג'ונגל המקיפים ענק ויורים בו במקביל, אלפי חיצים מטרידים, מורעלים, ממיתים. החיוך עדיין שם, אלו רק העיניים שמזדגגות. וכך, אחרי שניות שנראו כנצח, כל הגוף הגדול הזה מתמוטט. כושל ונופל ארצה. אפילו החבטה הקשה בקרקע לא מספיקה כדי לעורר מחדש את המוח וברקע מתקרבים הציידים. הם רק רוצים נתח. הרצח הוא משני. |
|
|
| ניצן@ |
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
מתוק, מותק
זה שלך יקירי.
זה משהו שהתעורר בעקבות הדברים שרשמתי כאן, אך זה עדיין שלך. לא קשור אלי. חיבוק |
|
|
| ניצן@ |
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
ועוד דבר מתוק
אני כותבת עוד תגובה לפוסט של עצמי שזה קצת מוזר, ובכל זאת חשוב לי להוסיף.
יפה, מרגש ואמיתי, מה שכתבת כאן. מחכה לקרוא עוד ממך. |
|
|
נוריתE
|
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
{Gi} ליילה כתב/ה: את מתמכרת מתמסרת ונפתחת
ללא מעצורים אין שום פרופוציות איך לסדר את הדברים את הולכת קדימה עיוורת מועמדת בביטחה למעוד את תמיד שוכחת שבמקום בו חכמים פוסעים בשקט הטיפשים יוצאים לרקוד את רוצה לפרוק הכל אין לך גבול ואיך בך סכר ומכל צלצילו של הגיון בריא בנפשך, אין כל שריד וזכר את מביטה אל החיים דרך מראה שיצרת, מעוקמת ורצה בביטחה שגויה אל הביפנים גם לאחר שטרקו בפנייך את הדלת אז מה הפלא, את שואלת בוכה אל תוך הכרית ומישתוללת ששום דבר לא יעזור ואף אחד לא ישאיר בגופך זכר אם לא תלמדי אחת ולתמיד לשים מחסום לסכר. |
|
|
תייר מין
|
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
יפה, מרגש ואמיתי, מה שכתבת כאן.
מחכה לקרוא עוד ממך |
|
|
| ניצן@ |
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
תייר מין
צודק.
הגיע לי. תודה לך על המראה. |
|
|
| Romantikan(שולט) |
לפני 19 שנים •
15 במאי 2005
יפה, מרגש ואמיתי, מה שכתבת כאן.
מחכה לקרוא עוד ממך. |
|
|