שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חוויות מהסשן האחרון....

מיתוסית​(שולטת)
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005
מיתוסית​(שולטת) • 14 במאי 2005
"מה קורה כשנאמרת מילת הבטחון?
עד עכשיו קיבלתי את התשובה "הכל מפסיק", הכל נפסק = מה פירוש?
האם מישהי מכן יכולה לשתף, לבאר לי מה קורה כשמילת בטחון נאמרת? "

אני נוהגת כשולטת וכנשלטת לבחור שתי מילות ביטחון: אחת להפסיק לגמרי ואחת שמורה לא להמשיך בכייון הזה. למשל אם אני מקבלת כאב שקשה לי לסבול, אבל עדיין רוצה להמשיך בסשן, אני אומרת את המילה השניה.

לי מעולם לא אמרו את מילת הביטחון, ואני מניחה שאם יגידו לי ארגיש שאני נכשלתי, ולא בגלל שהסאב אכזב אותי, אלא בגלל שלא קראתי מספיק טוב את שפת הגוף שלו. יותר מזה, מפחיד אותי סאבים שיסבלו מעל ומעבר רק כדי לא לומר את מילת הביטחון כדי לא אלכזב אותי, למרות שכמובן גם סאבים מפונקים שאומרים סתם לא בדיוק עושים רושם טוב...
icon_smile.gif
בכל מקרה, כשסאב (או אני) אומרים את מילת הביטחון שמפסיקה לגמרי את הסשן, אז אני חושבת שהדום צריך להפסיק כמובן מיד ולראות מה קרה לסאב, להרגיע אותו, לבדוק באיזה מצב הוא (כמובן תלוי אם הסשן נפסק בגלל סיבה נפשית או פיזית), להקדים את האפטר קייר...
וכמובן שאחרי זמן מסוים להסיק מסקנות לגבי הסשן ולמה הוא נפסק לפעמים הבאות.

כך, אני רואה זאת בכל מקרה
icon_smile.gif
romi{A}
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005
romi{A} • 14 במאי 2005
דורון,

אתה בהחלט לא מכבד ואף סולד מכל עמדה שונה משלך. לא רק לא מכבד, אתה כל כך מאויים ומבוהל ומבועת שאתה לא מצליח אפילו להקשיב, רק עסוק בהטפה. אז הנה זה כאן: כתבתי אני וכתבו אחרות, תקרא. פשוט תקרא במקום לנאום.

ברוטאליות עושה לך בחילה? אותי היא מטריפה. אתה פתוח לזה? בולשיט.

תקרא דורון. פשוט תקרא. הכל כתוב פה, אתה רק צריך להפסיק להתגונן.
אדון טיפות הגשם​(שולט)
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005
התגובה שלך, רומי, מעידה יותר מכל על הדברים שהבאתי.
ברוטאליות מטריפה אותך ? זכותך, שלגביה כבר ציינתי את השקפתי.
דעתי איתנה. היא איננה מאתמול וגם לא משלשום.

קיצוניות כמו זו שאני רואה לפעמים ואשר אותה מייצג אדונך , כפי שהוא ציין במילותיו שלו:
".. השפלה ורמיסה .. איבוד כבוד ואיבוד זכויות וצלם.." היא דבר שאקום נגדו
בכל מקום בכל עת ובכל אופן וצורה שאבחר.
אני רואה בדברים אלה סכנה, בודאי לא יחסי שליטה ראויים ואמיתיים. זו ראייתי.

במאמר מוסגר, ומתוך דאגה אמיתית אני מציע לך לנבור פנימה, עמוק עמוק בנפשך
ולשאול שם את השאלות הנכונות. אולי משם תבוא התשובה שלה את זקוקה.

שבוע נעים ומהנה.
romi{A}
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005
romi{A} • 14 במאי 2005
אתה רואה סכנה בכל מה שחי דורון. בחיות, ביצריות, בצבעוניות. אתה מחפש את הידוע מראש, הנוקשה, המקובע. אני יכולה להבין את זה ברמה מסויימת, אבל אני לא אקבל את זה במסווה של דאגה. צא לי מהוריד.
רפאל
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005
רפאל • 14 במאי 2005
אדון טיפות הגשם כתב/ה:

הפתיחות המחשבתית שמתגלה לנוכח תיאור התנהגות, כמו למשל לחתוך חתכים בבשר החי
של השפחה, או לקחת את הדם ולצייר את השם שלך עם האצבע הנוזלת דם על גופה,
ולהכריח אותה לטעום ולאכול את הדם שלה, איננה אומרת שכולם חושבים שכך צריך
להגיע להצפת רגשות ובשביל זה אנחנו כאן.

אדון טיפות הגשם, - מזמן לא נתקלתי בתיאור חיי כל כך, מדיוק כל כך, ברוטלי כל כך, ותלוש כל כך, שכל תכליתו רק לסמן משהו ב"לא".

אדון טיפות הגשם, - ברוטליות מכשפת אותי, מושכת אותי ומרתקת אותי. יחד עם זאת, אני מפחד מאוד מאנשים שאינם יודעים להבחין בין פנימיות נפשם לבין חיצוניות נפשם. אנשים שאינם מסוגלים להסתכל אל מחוצה להם מבלי לקרוא שם את הפחדים של עצמם. אני חרד מכל אלו שחייבים, פשוט חייבים, לצלוב איזשהו זר באשמה של ברוטליות, רק כדי שיוכלו לרסן את הברוטליות שמאיימת עליהם מבפנים.

ואדון טיפות הגשם, - בין איש לאשה, אכזריות וברוטליות הם דברים יפים כל כך בעיני. זה סקסי, זה אירוטי, וזה טהור בעיני. אבל אין בעיני דבר מבהיל כל כך כמו הברוטליות והאכזריות של ניציגי האינקויזיציה למיניהם. אותם אנשים שעושים עצמם תמיד דוברי הקהילה ושומרי שלומה. אלו, שרק בחביונו של איזה "ואהבת לרעך כמוך" מזויף, מוצאים מרגוע לברוטליות שבהם.
זאלופון​(שולט)
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005
זאלופון​(שולט) • 14 במאי 2005
נראה לי שהדיון בכלל לא קשור לברוטליות.

הפוסט הזה של בצלמו, כמו פוסטים קודמים שלה, עורר את התגובות שעורר לא משום שהוא "ברוטלי", "אקסטרימי" או "חזק" באופן מיוחד, אלא מפני שהוא מוצג באופן שמנסה לשבור את הגבולות שבין מה שאנחנו נוהגים לכנות בדסמ לבין מה שגם אנחנו וגם הונילים מכנים ניצול, אונס, רשלנות, סיכון חיי אדם וכו' וכו' וכו'. לבצלמו עצמה כמובן יש חלק בעניין, לפחות על פי טענתה, בכך שהיא מציגה את המקרים באופן מאד מסוים, ולאחר שהיא מקבלת תגובות בהתאם היא משנה את הגרסה וטוענת כי הסתירה מידע, מה שמעלה את החשד שמדובר בפרובוקציה שעובדת כל פעם מחדש.

אבל נניח לזה. העניין הוא שבדיוק כפי שלבצלמו ודומיה הזכות לומר: לדעתי זה בסדר להשאיר סאבית קשורה לבד על שפת הים, ולדעתי זה בסדר לברר עם סאבית את גבולותיה ואז לשבור אותם כאשר אין לה אפשרות למחות, ולדעתי הנכונות לעשות כל דבר עבור האדון, גם דברים שעושים לי רע, היא עדות להתמסרות מדרגה גבוהה במיוחד - כך זכותם של אחרים לבקר דברים אלה.
זכותם של אחרים לומר: לדעתנו זה עובר את גבולות הסיכון הסביר להשאיר סאבית קשורה לבד בחוף הים, ועל כן זה לא נראה לנו. זכותם להגיד: שבירת גבולות מבלי שלצד השני יש אפשרות למחות היא אונס ועל כן זה לא נראה לנו, וגם אם יש לצד השני אפשרות למחות והוא לא עושה זאת, עדיין על הדום להיות אחראי מספיק ולשים לב האם חוסר הרצון של הסאבית לאכזב אותו עלול בסופו של דבר לפגוע בה. זכותם להגיד: הנכונות לבצע כל פקודה בעיוורון, לא רק שהיא מסוכנת, אלא שגם אינה מעידה על אהבה או התמסרות רבות יותר כמו על האישיות של הנוגעים בדבר, שכן ללא ספק אפשר לאהוב עד כלות ועדיין לא להסכים לכל גחמה.

נכון, אף אחד מהמגיבים לא היה שם ולא מכיר את טיב מערכת היחסים בין בצלמו לאדונה. כולם מכירים רק את מה שבצלמו עצמה כתבה, ולזה הם הגיבו. לו היתה מוסיפה סייגים למיניהם המבארים את טיב מערכת היחסים, התגובות מן הסתם היו שונות.

אני לא חושב שסובלנות פירושה שאסור להעביר ביקורת וצריך לקבל כל דבר כלגיטימי. הפירוש שלי לסובלנות הוא שצריך להבין שיש גם עיניים אחרות שאולי רואות את הדברים אחרת, ואני לאו דווקא יותר צודק מהן, אבל עדיין מותר לי להעביר את הביקורת שלי בדיוק כפי שזכותם לא לקבל אותה.
מי שמפרסמת בפורום יודעת ללא ספק שהיא חשופה לביקורת, בייחוד כאשר מדובר בעניין שכזה, ומיותר לבוא בטענות כאשר הביקורת אכן מוטחת.

ולסיכום, דעתי שלי: כן, זה מסוכן וטיפשי להשאיר סאבית קשורה לבד על חוף הים. כן, זה לא לעניין לשבור בקלילות כזו את הגבולות של הסאבית, ובטח ובטח כאשר היא עם גאג וקשורה. וכן, אני חושב שהכרחת הסאבית לבצע פעולות שממש לא עושות לה טוב, גם אם היא מאושרת מכך שלא אכזבה את אדונה, לא מעידות על רמה גבוהה יותר של התמסרות מצדה אלא אם כבר, מעידות על הדום שלה שמנצל את כוחו לדרישות שכאלה. אבל למרות כל אלה, אדם שחש שטוב לו היכן שהוא, אינו גורם נזק לעצמו או לסביבה ואין לי מידה מספקת של היכרות עמו בכדי לשפוט אם תחושותיו מחוברות למציאות - לא הייתי ממהר לשלוח אותו לטיפול. זכותו לחיות את חייו בדרך הנראית לו, וגם אם לי היא נראית, מאד מהצד, ככזו שלא הייתי מוכר לאנשים שאכפת לי מהם. אלו החיים שלו ואני לאו דווקא יודע יותר טוב ממנו מה טוב בשבילו.
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005

צפירת הרגעה

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 14 במאי 2005
מה שמשותף לכולנו, הוא שאנחנו מוצאים אירוטיקה במקום שבו אנשים וניליים אומרים איכס, או מזדעזעים עד עמקי נשמתם.

בין אם האירוטיקה שלנו נמצאת בחבלים, בחיתוך עד זוב דם, בהצלפות, באכילת צואה, בהשפלה, בחניקות או בקרסים.

ומה שמבדיל בין מה שמשותף בינינו, לבין מה שמתעללים עושים בקורבנות שלהם הוא SSC.
בטוח, שפוי ובהסכמה הדדית.

מי יכול לומר מה יותר אקסטרים - הצלפה עד זוב דם, חיתוך, השתנה, קשירה עד שרואים יותר חבלים מעור, או אולי סשן של השפלות?

התשובה שלי לכל אלו, בדיוק כמו התשובה לשאלה מה אירוטי היא "זה בעיניים ובמוח של מי שמשתתפים בסשן".

החוויה, ההנאה, התחושות שגורמות לך לחוש שאתה מעכשיו תרחף עשרים סנטימטר מעל הרצפה בלכ צעד שתלך - זה מה שעושה את זה לנחשק וטוב בעינינו.

והמקומות שאליו בדסמ טוב יכול לקחת אותנו - המקומות שבהם אנחנו אוהבים ונאהבים, שבהם אנחנו חיים וחשים, שבהם - בפרדוקס מדהים אנחנו נבנים וניזונים ומתעצמים - זה מה שמאחד אותנו.

האם יש כאן מישהו שיכול להתימר לומר החוויה של מי יותר חזקה, יותר איכותית, יותר עצמתית?

לא - כי אנחנו לא במירוץ או בתחרות.

אנחנו כאן כדי ליהנות ולגרום הנאה.

האם יש מישהו שיכול לשפוט מה יותר אקסטרים - ההרגשה של הזוג שקושרים את עצמם בפעם הראשונה, או שלו אלו שעושים סשן חיתוך בפעם הראשונה?

האם צריך לדמם כדי לכאוב, או שמילה אחת בסשן יכולה לגרום לייסורים מהסוג הלא-נכון?

חבל על המריבה שיש כאן, שמנסה להוכיח הבדסמ של מי גדול יותר.


====

רובנו יודעים כבר כי בבדסמ ישנו כאב טוב - כזה שבונה, שמזין, שלוקח אותנו למקומות נפלאים.
וכי יש גם כאב רע - כזה שמוחק, שמועך, שלוקח אותנו לסיוטים ומשקיע אותנו במקומות שמהם קשה לנו לצאת.

בין אם הכאב הרע הוא כאב פיזי - כמו חבל שהתהדק ולוחץ על גיד, עצב או עוצר זרימת דם, חתך במקום הלא נכון או בעומק לא נכון,
או כאב נפשי כמו מילה, משפט, מגע שלוקחים את השותפ/ה שלנו לסיוט, לפלאשבק מאירוע קשה, לפעמים למקומות שהם עד היום לא רצו לזכור שאי פעם קרו.

הכאב הרע גם יכול להיות גדול יותר - לדעת שנתת אמון, אהבה ומעצמך עד בלי די לאדם שאיננו ראוי לקבל אותם, שמעולם לא ראה שום דבר חוץ מהצרכים שלו.

והרי רובנו כאן כי אנחנו מחפשים אהבה - אהבה אחרת, אהבה שונה, אהבה שרק מעיזים לרמוז עליה בצעיפי משי ברומן הרומנטי.

ומה כואב יותר מאשר לגלות כי מי שבחרנו לתת להם את המתנה היפה ביותר בתבל, מתנה שאי אפשר לקנות בשום סכום שבעולם, מתנה שהיא ייחודית כמו האדם הנותן אותה - מתיחסים אל המתנה הזו כעוד X קטן ברשימת המכולת של הצרכים שלהם.

מה כואב יותר מלגלות שהשותפ/ה שלכם מעולם לא העמידו את האחריות לכם מעל הצרכים שלהם.

מה קורע לב יותר מלגלות כי הבריאות שלכם, הביטחון הפיזי והנפשי שלכם היו חשובים להם לא יותר מאשר צעצוע חדש לילד, כזה שכשהוא יישבר, נקנה עוד אחד חדש.

ואני מבין את כל מי שמזדעקים להגן על הזכות שלהם להמשיך ולשחק במה שנראה אקסטרים למישהו אחר.

השרשור הזה לא מדבר על הזכות הזו - אלא על הצד שבו אדם נמצא במערכת יחסים שהולכת ומוחקת אותה, ושהנתינה שלה נתקלת בחור שחור שבולע אותה.

והנתינה הזו הולכת ומרוקנת אותה...
Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ}
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005

על מילת ביטחון

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 14 במאי 2005
ציטוט:
מה קורה כשנאמרת מילת הבטחון?
עד עכשיו קיבלתי את התשובה "הכל מפסיק", הכל נפסק = מה פירוש?
האם מישהי מכן יכולה לשתף, לבאר לי מה קורה כשמילת בטחון נאמרת?


כשמילת ביטחון נאמרת, עוצרים ומדברים כשני בני אדם שווים.

ובדרך כלל מדברים על מה הפריע וגרם לעצירת הסשן, אם כי לפעמים פשוט מה שנאמר הוא "אני צריכה חיבוק עכשיו".

ואחרי שנרגעים, ויודעים מה גרם לעצירת הסשן, אפשר גם להחליט האם הסשן ממשיך או שגמרנו עם הסשן הזה.


השימוש במילת ביטחון איננו כישלון של אף אחד - הוא צורך והכרח מעצם היותנו בני תמותה.
[


הסיבה לעצירת הסשן יכולה להיות תקלה - כמו חבל שהתהדק תוך כדי הסשן ולוחץ במקום לא נכון .

הסיבה לעצירת הסשן יכולה להיות כאב מהסוג הרע - כזה שמוציא אותך מהסשן.

הסיבה לעצירת הסשן יכולה להיות מילה, מגע או צליל של קול שגורמים למי שאתם איתם לתחושה קשה, כמו פלאשבק לארוע טראומטי.

הסיבה גם יכולה להיות יציאה ממצב הרוח שנדרש לסשן.

וכמו שספל חמאה ספרה כאן - גם דומ/ית יכולים להשתמש במילת בטיחות, כדי להבהיר לסאב/ית שהם אלו שעוצרים את הסשן.

כדי להימנע מתסכולים ועצירות סשן במקרים גבוליים, אני משתמש במנגנון דומה לזה שהמלכה הכחולה תיארה - אדום, צהוב, ירוק. צבעי הרמזור.

אדום פירושו עצירה מיידית של הסשן.
צהוב הוא התראה לדומ/ית שהסאב/ית נמצאים במקום קשה, אך אנים רוצים לעצור את הסשן - בכזה מקרה נדרשת יותר תשומת לב של הדומ/ית למה שקורה לסאב/ית, כמו למשל לשפת הגוף.
ירוק הוא שחרור של המצב הצהוב....
T O M​(שולט)
לפני 18 שנים • 14 במאי 2005
T O M​(שולט) • 14 במאי 2005
לכל אחד הבדסמ שלו ומה שמגרה אותו.
מה מגרה אותך כבר סיפרת אך לגבי ההרגשה עם זה, זה משתנה אצלך מפעם לפעם וזה נותן למי שקורא איתך אי-ודאות לפעמים בשאלה האם טוב לך או רע לך בכל הקשר הזה.

אני לא שולל את האפשרות שאולי את פשוט נפעמת מכל מה שעברת עד כה. דברים שלא חשבת שתעברי וחוויות חדשות מסעירות שנכנסו לחייך ככה פתאום ופשוט לא האמנת שיקרו לך. אז מתחילות כל מיני שאלות על ה"אני העצמי" שלך וייתכן כי זה מה שגורם לשינויים במצב הרוח וההתלבטויות שאת מביאה לפה.
רק את יודעת מה קורה שם בפנים אצלך.

לי באופן אישי מצער לשמוע שאת מעניקה את קביעת הגבולות שלך לאדונך ולא יוצרת אותם בעצמך אבל אני מקווה שבהמשך הדרך אולי תשני גישה זאת.
בכל מקרה, בכל דרך שבה תבחרי - בהצלחה.
ואל תשכחי לספר icon_wink.gif