חוויות מהסשן האחרון....

אם אפשר תהיה אחרת בנושא

Agnon​(שולט) • 14 במאי 2005

תהיה אחרת יש לי בנושא והיא מה מקבלים בצלמו ואדונה (כל אחד כנראה משהוא אחר) מכל הסיטואציה הזו.
אני לא מדבר על הסיטואציה האקסטרימית (או לא) שתיארה בצלמו בתחילת השרשור הזה ועשתה כך בעוד שני שרשורים אחרים (אולי היו עוד) בכל אחד מהשרשורים הללו, בצלמו מתארת סיטואציה בדסמית שלפחות על פי רבים נותנת תחושה של אקט אקסטרימי לא בטוח, שמקבל תגובות רבות ואופייניות לשרשורים שכאלו, לאחר אי אלו תגובות, בצלמו מגיבה שוב ומוסיפה שבעצם זה לא בדיוק כמו שהיא תיארה והמצב היה הרבה פחות חמור ממה שנראה מההודעה המקורית. לאחר מכן חלק מהאנשים משתמשים בתוספת המידע כדי להכות על חטא התוקפנות וחלק ממשיכים להתייחס לסכנה הכרוכה בסטיאוציות כאלו ובדומים כמו האדון של בצלמו.

האמת בהתחלה חשבתי שבצלמו והאדון שלה (שתגובות שלו לא ראיתי) הם דמויות פיקטיביות , אבל מבירור קצר מתברר שטעיתי.
בהנחה שלא טעיתי בתיאור הסיטואציה ובהנחה שאדונה של בצלמו מודע לה ומאשר השנות שלה. הייתי רוצה להבין מה בצלמו מקבלת מזה שהיא כותבת משהוא אישי כל כך ומייד היא מקבלת בתור תגובה תגובות ביקורתיות עליה ועל האדון שלה ומה האדון שלה מקבל מזה שמתייחסים אליו בתור נצלן, אדיוט , מסוכן ובטח עוד כמה סופרלטיביים מפוקפקים. האם זה רק כדי להתל בקהילה (מה זה הקהילה?) ולראות אותה מתגוששת בינה לבין עצמה או שיש כאן משהוא אחר. אני שואל את זה כי כמו שאמרה רומי , היא שקיבלה תגובות שכאלו הפסיקה לפרסם חוויות שכאלו. ואני בוודאי יודע שאם הייתה לי סאבית שמרגישה צורך לפרסם סיטואציה קשה , לא הייתי מרשה לה לעשות את זה במקום שבו היא צפויה לקבל תגובות שיעליבו אותי (תקראו לי דיקטטור).

גלתיאה • 14 במאי 2005

טוב שיש עוד מי בינינו, שזוכר שאותו "דום" השאיר את בצלמו בים, עירומה וקשורה, והלך לו שמח וטוב לבב לקנות בירות. אותו אדם שאת האוטו שלו מן הסתם לא משאיר לא נעול, הפקיר אדם כך סתם, כאילו כלום, והלך לסידוריו.

בצלמו, בכתיבתה מעניקה פטור מלא וגורף לאחריותו של "הדום" שלה, ומצד שני היא מציינת שלה אין גבולות, והם נקבעים ע"י אותו "הדום". אבל אם תשימו לב, בתחילת השירשורים, אי אפשר שלא לראות את מה שמבצבץ מתחת, את התהיות שלה, את התימרונים שמתמרנים אותה, אבל ברגע שיש תגובות שמעלות סימני שאלה לגבי אותו האדם שהיא איתו, בצלמו ישר מכריזה על האחריות שלה, הבלעדית לכל מה שקורה. במקרה כזה, למי שזה מבלבל אותו, אני מציעה להצמד לעובדות,
כי מה אנחנו יודעים? אנחנו יודעים שני דברים :

א. הוא השאיר אותה עירומה וקשורה בים חצי שעה ונעלם.

ב. הוא הביא אדם נוסף לסשן, אחרי שאותו "דום" דיבר איתה, והבין שהיא לא רוצה, או כהגדרתו
"לא בשלה". וכשהיא עירומה, קשורה ועם גאג בפה נכנס אדם נוסף.

מי שחושב ששבירת גבולות באופן הזה, והפקרת סאבית שמסכנת אותה זה לגיטימי, אז שיהיה בריא, זכותו, לי מרגיש רע מאוד מכל העניין הזה.

ובצלמו- מעשה מאוד אצילי לקחת אחריות במקום ששיך לדום שלך, מה עוד שהוא קובע את הגבולות שלך, אבל התחושה היא שאת בעצם נמצאת עם אדם שהוא "קוף עם תער" והכוונה היא לא לקאטינג, בצלמו, הכוונה היא שהוא אדם טיפש עם כלי רב עוצמה בידו, שיכור מהכוח שיש בידו.

כל העניין הזה הוא כמו שאדם שולט במישהי, שליטה מלאה, והוא יודע שאם הוא יגיד לה, לקפוץ מהגג- היא תקפוץ, הבעיה היא הרי לא בידיעה, הבעיה היא בשימוש בידיעה הזו, כשהדום, שיכור מרוב כוח, מעלה אותה על הגג ואומר לה- תיקפצי! ואז היא פורשת את ידיה וצונחת, ובדרך למטה היא פוגשת בפרצופים המביטים בה בדאגה- זה בסדר היא אומרת להם, זה בהסכמתי, האחריות היא שלי, ואז כולם נושמים לרווחה ואומרים אחד לשני- זה בסדר, היא מסכימה, היא אמרה שהאחריות היא שלה. והיא ממשיכה לצנוח, הדום שלה ממזמן ירד מהגג, הוא הלך להביא בירות, אין הרי סיבה לדאגה, הטמבלים מהכלוב לא ינהלו לו את החיים, הרי רוב הסיכויים שהוא יחזור והיא תצליח ליפול על הרגליים, ואם לא.. טוב, למה תמיד לחשוב שלילי, הרי מה שרואים משם לא רואים מכאן..

ספל חמאה • 14 במאי 2005

אף אחד לא שופט (כך אני טוענת, למרות שאין לי סמכות להעיד על איש מלבדי), כולנו סוטים

אני יכולה להעיד על עצמי: אני מגיבה למילים, ומה שמשתמע מהן, כי השימוש ובחירת המילים הם העיקר. אני לא יודעת מה אחרים, אבל אני כבר שמעתי את הסיפור הזה לא פעם - במילים אחרות.
ומשום כך הגבתי כפי שהגבתי.

אני חייבת להדגיש בפניך משהו:
אני יודעת שלא השתמשת במילת הביטחון, וזה בסדר מצדי, כי אני יודעת שהמבחן האמיתי כאן הוא לא עניין של גבולות, ולא עניין של מימוש פנטזיות, העניין הוא שאת בוחנת את עצמך - וזה קסום בעיני!
אבל -
ושוב אני לוקחת את עצמי כדוגמה (על מנת שיהיה לך לגמרי ברור שאני לא שופטת - אלא אמפתית) - לי יש כמה כפתורים מאוד פשוטים שאפשר ללחוץ עליהם, ואם אני אגלה לך אותם גם את תוכלי להפוך אותי למה שתרצי, זאת באמת לא בעייה. גיליתי כמה מהם למישו, ובאיזשהו שלב הקלות הבלתי נתפסת הזאת הפכה מבעסת, והיה צורך במאמצים יצירתיים לעקוף את הקלות הזאת בכדי שזה לא יהיה אוטומית אלא יהיה צורך בהתמודדות.
(ככה אנשים הגונים פועלים)
בעיקר במצבנו אנו, שהנשלט משתוקק להתמסר - יש יופי בזה ששולט יודע בוודאות שהנשלט עושה כדברו מרצונו, אחרת הכל מתפספס, מה שווה ה'כן' שלי אם על כל דבר אני אומרת 'כן' ממילא, בלא הבחנה?

באמצע סשן אני אגיד ואעשה כל מה שנאמר לי, זה לא הזמן לדיבורים מבחינתי, מלבד: כן, לא, בבקשה, תודה, ומילת הביטחון (באופן תיאורטי, כי טרם משתמשת בה). ואם שולט יגיד לי לעשות משהו באמצב סשן - רוב הסיכויים (סטטיסטית) שאני אעשה אותו, כי האופציות שלי הן לעשות אותו, או לומר מילת ביטחון.
ואני לא אומרת את מילת הביטחון מכמה טעמים:
א. אני לא אהיה זאת ששוברת את הכלים. (זה עניין דתי אצלי)
ב. אני מכורה, ומוכנה לסבול בשביל העניין (ההנאה שבסוף תכפר על הכל).
ג. ההורמונים שההתרגשות מפרישה לי למוח משבשים במידה זו או אחרת את יכולת האבחנה שלי, והכל נראה לי נהדר. (זה סוג של סמים, לא לחינם אני מכורה)
ד. אני חזקה, שום דבר לא ישבור אותי, יש לי את כל הכוח בעולם בשביל להתמסר לרצונו של השולט.

יקירתי, יש הבדל (לא גדול, אך) עקרוני בין הסכמה לאי סרוב.
מה שאת עשית - לא היה בהסכמה מלאה. זה היה אי סרוב שנבע ממניפולציה של זמן ומקום.
ואין לי בעייה עם פריצת גבולות ומימוש פנטזיות - אבל גם את זה צריך לדעת לעשות, רק כאן שמעתי על כמה אסטרטגיות טובות (בחלקן אני משתמשת: ) בדיוק לזה, נכון גם הן יכולות להחשב כמניפולציות של זמן ומקום, אלא שהן עושות שימוש נכון בזמן ובמקום, והכי חשוב הן בהסכמה מלאה, לעיתים אף ביוזמה, בבקשה או בתחנונים.
את מבינה את ההבדל?
אני אבהיר:
הוא אמר לך שהוא רוצה להוסיף אדם זר לסשן, את אמרת לא, למחרת סשן- ללא אדם זר, אבל תזכורת לעניין, תזכורת לשם בדידת התגובה הנכוכחית ולשם תזכורת. אחרי הסשן, אני בטוחה שאת תהיי מרוגשת מהמחשבה על אדם זר בסשן הבא, ואחרי הסשן הבא שיהיה גם הוא נטול אדם זר, את תתחנני לכך.
כי כמו כל דבר, יש צורך בפעולות הכנה.
מה שאת תיארת זה סוג של הכנה - אך הכנה בלי מספקת ולא אחראית.
ועל זה את לא יכולה לקחת אחריות - את לא יכולה לקחת אחריות על חוסר האחריות הזאת, וזה יהיה חסר אחריות מצדך לקבל אותה (ונדמה לי שזאת הסיבה לתגובות, חשוב לאנשים להגיד ש*זה* לא מקובל עליהם).

ועוד משו:
אל תהיי תמימה, אבל אהבה קיימת במחוזותינו, צר לי שטרם פגשת אותה, אבל היא כאן, אני מקווה שיצא לכן להפגש (אחרי המנוחה).


>ספל חמאה מצאה בשרשור המצויין הזה הרבה תגובות טובות מתוכן מעט מאוד שליליות<

רפאל • 14 במאי 2005

זאלופון,

בצלמו פתחה כמה שרשורים. כמעט כל התגובות שלהם היא זכתה גילו חוסר סבלנות מזעזעה ושלילה של הלגיטימיות של החוויותיה. השירשורים האלו מלמדים שבמקום שבו סאבית חפצה לדבר מלבה אינה יכולה לעשות זאת במבלי שתדרש להילחם על הלגיטימיות של עצמה ומבלי שאדונה יושמץ. אלו שרשורים שמשתקים אנשים. וכפי שכמה כבר העירו, אלו שרשורים שהמסר העולה מהם הוא "אל תכתבו על החוויות הקשות שלכם".

אז דווקא במקום הזה, שבו חסרה כל כך סבלנות והקשבה, אתה מגייס בדרך צינית את טיעון הסובלנות כדי להרשות את המשך שלילת הלגיטימיות של אחרים?

במקום ליצור מקום שבו אנשים יכולים לדבר בחופשיות (ואינני מתכוון לחופשיות תיאורטית, אלא לחופשיות הלכה למעשה), אתה מבקש לבסס את הזכות לביקורת ותוכחה? כאשר משתיקים את כל מי שמשמיע קול מעט שונה, מיהרת להיחלץ לעזרתם של השופטים והמבקרים, שחס וחלילה לא יפגע החופש הדיבור שלהם? זהו החזון שלך לסובלנות?

רפאל • 14 במאי 2005

מה העניין? בצלמו כתבה כבר כמה וכמה פעמים שהיא אוהבת את אדונה. הייתי אומר שמשהו השתבש ביכולת האמפתית שלך אם יש לך צורך לערער על הרגשות שלה.

Tame • 14 במאי 2005

מצהיר מראש, לא קראתי את כל השרשור אלא רק כמה תגובות אחרונות ולכן לא לקחת את דעתי כמשהו שתקף לנושא המרכזי בשרשור אלא רק כ off topic:

רפאל, יש כאלה שמפרשים את המילה "אמפטית" כהזדהות רגשית, יש אחרים שמפרשים את המילה כיכולת ":לקרוא." רגשות של אדם אחר...

עודה-פ-עם!!

Dom_Quixote • 15 במאי 2005

אני בכלל פה רק בשביל לברר למה כולם מתעלמים מהפוסט על זה שגנבו לי את הפלאפון ולא אומרים לי מה המספר שלהם. יכול להיות שהכל קנוניה של הקהילה בשביל לנתק איתי קשר?


ואמרתי לעצמי שאני בחופשה ושלמה לי להתלכלך בבוץ הזה בבגדי החופשה החגיגיים.

אבל מה לעשות, כנראה שאני אנושי.

עם זאת, בשל הרצון לא לקפוץ ראש אל הביצה כל עוד אני מתיימר להיות בהתנזרות, אדגול לשם שינוי ב"צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים". בבקשה:




כן, אבל אנחנו כבר יודעים לא מהיום שבצלמו והדוצ'ה (נא לא להתבלבל בטעות ולקרוא לו דום. דוצ'ה הרבה יותר משקף את היחסים שלהם) שלה לא בדיוק הולכים בתלם, נכון? אמון ובטיחות זה לסיסיז.

אוף, די, אני סותם את הפה. צדיקים וכו'!




נו, הוא שאמרתי.




איזה יופי, לרפאל יש חברה! על כולנו לברך על עוד שידוך הגון בישראל, סימן טוב ומזל טוב.

גומה יקרה, אני רוצה להאמין שאת אומרת זאת כי את חדשה בעסקי השעשועים של הדוצ'ה ושל הצלם שלו, ולא קראת, למשל, את שרשור הנטישה על חוף הים. אם תקראי אותו ועדיין תחזקי בדעתך שהזוג הזה מנהל מערכת בדסמית תקינה, אזי אני אישית מתחייב לממן לך את התואר השני בלימודי קרימנולוגיה.




וגם זה.

עצמאות שמח עלק, גנבו לי את הפלאפון במופע סטנד אפ ממש נוראי. בשביל מה היינו צריכים את כל זה? לא היינו יכולים להסתפק בלהיות קולוניה? לפחות היתה פה תרבות נורמלית.

תסלחו לי על זה שכל הציטוטים מהדף הראשון, לא היתה לי מוטיבציה להמשיך ולגלות לאן זה מתפתח. אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו הרי שניתן להניח שבצלמו חושבת עכשיו שזה נורא מגניב שיש לה טטנוס כי הוא במקרה השתמש בחגורה חלודה בזמן שהדם ניגר ממנה, והיא לא רואה בזה בעיה כי מחלות ויראליות לא הוגדרו כגבול ביניהם. אה, שכחתי, בעצם הוא בכלל קובע את הגבולות שלה, וספק אם הוא מעודכן ברפואה של המאה-19. כמה לדעתכם עולה כליה היום בשוק השחור? נראה לי שהדוצ'ה יכול לעשות פה עסק די טוב.

אוי, מי שהיה איתי בקשר טלפוני שישלח לי את המספר שלו, ימח שמכם.

ובצלמו, אני מקווה שאת זוכרת שהכל ידוע והרשות נתונה. זה שאני בחופשה לא אומר שהעברתי את כל ענייני לאביר מחליף (אביס באמת עשה עבודה נוראית בפעם הקודמת).

תהיי בריאה, עד 120.

(אלא אם כן הדום שלך יחליט אחרת, כמובן).

כבו... סליחה, יחי הדוצ'ה.

קיחוט

תקציר (C):

הדם-הוא-השמן-של-גלגלי-הכאב
ותשלחו-לי-טלפון

BrutallDom • 15 במאי 2005

.

קיחוט ארס ורעל הורגים ומקפאים, אבל לא משנים את המציאות, את האמת,
את התפיסה של דברים.

אז יש לך אחלה פה ואחלה מקלדת, שמפיקים כמיות אדירות של ארס ורעל, לכל הכיוונים.
ואני לא מתייחס, במפורש לא מתייחס כרגע לשרשור של בצלמו.

אלא רק לבקורתיות הנבזית והארסית שמרעילה כל הבעה אמיתית וכנה ומשתפת פה.
ושוב, מבלי להכנס לנכון או לא נכון טוב או לא טוב.

עם ארס מרעילים קיחוט. ובמקום מורעל לא גדל כלום. אז אנא...
יש לך מה להגיד ?על הכיאפק, תגיד, את הרעל והארס, תשמור.

נ.ב.

אני לא מכיר את רפאל, לא החלפתי איתו מילה, אבל אני קורא אותו, ואם אתה קורא
לדימפל חברה שלו, אז לפי אמירותיו עד כאן, לכבוד יהיה לי להקרא גם חברו.
פעם הבאה שתמנה את חבריו של רפאל, כבד אותי וצרף אותי לרשימה.

.

רגוע, רגוע

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 15 במאי 2005

ילדים, אם לא תירגעו, אני אקרא לגננת נחמה!

ואתם יודעים איזה שוט גדול יש לה...

ספל חמאה • 15 במאי 2005

מה, רק אני שמתי לב לזה:
רציתי להרגיש מהי אהבה, לאהוב ולהיות נאהבת. כנראה שדבר כזה אינו קיים במחוזותינו (שלום לתמימות).

אמפתיה היא יכולת לשים את עצמך בנעליו של האחר, אני לא יודעת לקרוא אנשים, אבל אני כן יודעת לקרוא.

מה שכן - יש לי הרגשה שבצלמו לא ממש אוהבת את עצמה, ונדמה לי שהיא חושבת שאם היא תאהב ללא גבולות היא תמצא את האהבה (העצמית!), אני בטוחה שהיא עוברת תהליך (שאני מזהה כי הייתי שם ומכירה אותו אישית), ושהיא לומדת ממנו המון (על עצמה), ומקווה שהיא תמצא את מה שהיא מחפשת, כי עם כל המורכבות אני מאמינה שהוא שם.

ורק בכדי להבהיר - אני סומכת על בצלמו שהיא יודעת מה היא עושה ולאן היא מכניסה את עצמה, כי מעל הכל אני רואה (מתוך המילים שלה שהיא בוחרת במו עצמה) את החוזק העצום שלה בתוך השבריריות הזאת.

>ספל חמאה מתנצלת בדיעבד על שגיאות הקלדה<