ריסון עצמי

ניצן@ • 15 במאי 2005

מה אני אגיד לך רומנטיקן.... פעם אחת מספיקה כדי ללמוד לקח.
אפילו בשבילי...

תייר מין • 15 במאי 2005

מגיע לך הרבה יותר....
השיר הזה מקסים, ואהבתי אותו במיוחד, הזדהיתי עם כל מילה, אבל לא השתכנעתי
יש הרבה צורות חיים, ולא הכל מתאים לכל אחד, ובכלל השתקעות לעומק או לרוחב, היא תלוית פרספקטיבה, לעתים ההתעמקות היא למעשה על פני השטח, וגם להיפך נדודים על פני השטח, הם הם ההתעמקות עצמה, תהפכי את הקוביה, ומה שהיה פעם העומק הופך להיות הרוחב ולהיפך,
וגם, תיזהרי לא להעמיק יותר מידי, שלא תאבדי בתהומות, ושלא תישרפי כשתגיעי ללבה, אל תשכחי שנולדת על פני האדמה, בין שמים וארץ, ללא בית וללא שורשים, יש הרבה מן ההונאה העצמית בהשתקעות, ויש טיפוסים שפשוט נועדו להרפתקאות ונדודים, לדעתי האמת והיופי הכי ברורים תוך כדי נסיעה מהירה.

ואהבתי גם את התגובה

Mstr_M​(שולט) • 15 במאי 2005

ראיתי לנכון לחלוק עם אחרים את הדברים. את הרהורי באשר להגיגייך אלה.

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I--
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.

M

הליכה בדרך

Mstr_M​(שולט) • 15 במאי 2005

הלכתי בדרכך.

כתבתי בבלוג שלי בפעם הראשונה.
האחרונה?

M