חומר למחשבה - השפלות או שטיפת מוח כאמצעי שליטה

חומר למחשבה - השפלות או שטיפת מוח כאמצעי שליטה

Uranus • 14 במאי 2005

הסרט ''אישה יפה'' שודר הערב בערוץ 2.
מצחיק כמה שונים נראים דברים, כדוגמת סרטים, לפני ואחרי שנכנסים לעולם השליטה.
כמו להפסיק לעשן ולגלות עולם שלם של ניחוחות.

והנה דיאלוג שתפס אותי הפעם:

ויויאן: אנשים משפילים אותך מספיק, שאתה מתחיל להאמין בזה.
אדוארד: אני חושב שאת אישה מבריקה ומאוד מיוחדת.
ויויאן: לדברים הרעים הרבה יותר קל להאמין. שמת לב לזה פעם ?

ישנן השפלות שרבים מאיתנו משתמשים בהן כאמצעי להעצים את אקט השליטה.
לתת לנשלט/ת להרגיש הכי נמוך שאפשר בנוכחותינו, להרגיש קטן. נשמע הוגן וטוב, כל זוג והפטישים שלהם או כל סשן ורמות הסאבספייס שלו.

אך האם לגרום לאדם להרגיש שפל, דפוק וחסר יכולת אישית בזכות עצמו, כחלק מ''אילופו'' והעצמת התלות והצורך שלו בשולט, זה לגיטימי?
האם להחליש את המעוניין להשלט ולהמציא לו מגרעות על מנת שיפתח ''התמכרות'' לצורך שלו בשולט, הנה שיטה ''כשרה לשבירת הנשלט'' ?

Re: חומר למחשבה - השפלות או שטיפת מוח כאמצעי שליטה

nephele​(אחרת) • 14 במאי 2005

גם אני בעוונותיי נמשכתי לצפות בסרט הזה,
למרות שחלק מהרפליקות שבו שגורות בפי באופן קבוע
(big mistake, big, huge)
(טוב, זה היה או זה, או לבדוק מבחנים, מה עדיף בעיניכם ?)


אני נתפסתי לתחושת ההשפלה של ויויאן, כשהיא יוצאת מהפנטהאוז ולא לוקחת את הכסף.

ואני לוקחת את השאלה ששאלת למקום אחר:
האם לגרום לאדם להרגיש שפל, דפוק וחסר יכולת אישית בזכות עצמו, סתם ככה, בלי שום מטרה נשגבת, זה לגיטימי?

סתם לנפץ מישהו ולהשאיר את החלקים פזורים, זה כן בסדר?

נפילי.

אורנוס

G-O-L-D​(שולט) • 14 במאי 2005

אני אוהב אותך.
זה כל מה שאני רוצה להגיד.
וגם את זה:
סאבית היא מישהי שלא משנה כמה היא תגיד לי שהיא אוהבת את הלמטה,
אם יבוא "דום" או כמונח נכון יותר, אדם, שיגרום לה להרגיש ולחשוב שהיא בעצם, אחרי הכול, בכלל מלכה (ולא במובן הבדסמי, אלא במובן היומיומי) ושהנה, היא בכלל ההפך ממה שהיא חשבה, עד לכדי להיישיר איתו מבט.
עבורה,
הוא יהיה הדום האמיתי.
אגב, יש לזה שם, זה נקרא -חבר-.
וזה, זה כל הטריק.
נ.ב.
כפרה עליך אורנוס, אתה כולך לב אתה.

ענתית • 14 במאי 2005

בתור אחת שהגיעה לרגע היציאה שלה מהארון בגיל יחסית "מבוגר"
אני יכולה להגיד שאם הייתי מכירה שולט שהיה מתנהג אלי בצורה
שתנמיך ותדכא אותי ואת אישיותי, זה גם היה הרגע שהייתי בורחת.
היה לי מזל, שהגברים הראשונים שקיבלו ממני את מתנת השליטה
היו בני אדם, קודם כל, והדרך שלהם להגיע איתי למקומות של שליטה
היתה כזאת שנתנה לי להרגיש הכי טוב עם עצמי. וזה היה דווקא ממקום
של להחמיא, ולעודד ולהיות קשוב אלי.
וזאת גם הדרך שדיברה אלי, ומדברת אלי גם היום.
להיות נשלטת בעיני זה להיות במקום שווה לגמרי, דווקא בגלל הנושא הזה.
בעיני צריכה להיות נקודת מוצא שווה כדי לתת למישהו לשלוט.
אני חושבת שלהנמיך ולדכא נשלטת
זה מצב שמייצר רק בעיות.

ket​(לא בעסק) • 15 במאי 2005

[quote]אך האם לגרום לאדם להרגיש שפל, דפוק וחסר יכולת אישית בזכות עצמו, כחלק מ''אילופו'' והעצמת התלות והצורך שלו בשולט, זה לגיטימי?
האם להחליש את המעוניין להשלט ולהמציא לו מגרעות על מנת שיפתח ''התמכרות'' לצורך שלו בשולט, הנה שיטה ''כשרה לשבירת הנשלט'' ?

שיטה כשרה? ממש לא.
שיטה של אנשים קטנים דפוקים ושרוטים? בטוח.

לדעתי דומים שנכנסים לנפש משאירים אחריהם כאוס,
משפילים ומנמיכים, הם דומים יותר מסוכנים מדומים אלימים פיזית.
אין דבר הגרוע יותר ויותר קשה לתיקון מנפש שסועה.
לי השפלה גורמת ל"השתבללות" לרתיעה וכן, גם לעלבון.
שולט ראוי בעיני הוא כמו שכתבו לפני, אותו אחד שירומם אותי לגבהים
ויגרום לי להרגיש הכי אשה, הכי ראויה והכי מלכה.

השפלה או הנמכה

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 16 במאי 2005

רק אם זה עושה לאותו אדם את זה. אם מי שמתיחסים אליו בצורה הזו נהנה מהשפלה, משימוש במלים כמו את/ה אפס" - והדינמיקה של מערכת היחסים חיובית - אדרבא ואדרבא.

אבל אם מושא ההתעללות המילולית הולך ונעלם, הולכת ונמחקת, והיכולת שלו/ה לתפקד מחוץ לסשן - בחיי היומיום הולכת ונפגעת, אם מופיעים סימני מצוקה כגון מחשבות אובדניות, התנתקויות בסשנים או פגיעה עצמית - זה סימן שמשהו כאן רקוב.

דומ/ית סבירים ישחקו בנפש של מי שאיתם באותה זהירות שבה משחקים בגוף - בזהירות ובתשומת לב.

אם פצע יכול להפוך לצלקת ולהחלים - שריטות בראש עוברות יותר לאט.

לגבי העצמת התלות והצורך בשולט - כאן הייתי נזהר שבעתיים.

אמנם האגו של רובנו כשולטים איננו רוצה לחשוב שהסאב/ית החביבים עלינו עלולים לעזוב יום אחד. אבל, תמיד נשאלת השאלה - אם את/ה בונים תלות, מה יקרה ביום שלא תהיו לצידם?

יש הבדל אדיר בין אהבה לתלות, והייתי רוצה שמי שנמצא איתי במערכת יחסים יהיה שם מאהבה ולא מתלות...



ישנם המון אנשים שמסתובבים עם המשפט האומלל "אני אשבור אותך ואבנה אותך מחדש".

משום מה האסוציאציה שיש לי ממנו הוא של ילד שפרק שעון, ניסה להרכיב אותו מחדש ונשאר עם כמה קפיצים וגלגלי שיניים בחוץ.

אדם הוא יצור הרבה יותר מורכב ממה שנראה מבחוץ - אני לא הייתי מתימר להרכיב אדם מחדש, ולכן אינני חושב שצריך לשבור מישהו כדי לשחק בדסמ.

ולגבי התמכרות - עם האהבה, באה ההתמכרות.


בעיני מילות המפתח הן - אמון ותקשורת, ולא שום מניירה

ללא מילים

Yosefus​(שולט) • 16 במאי 2005

לפעמים יש תשובות שמדברות בעד עצמן. כך למשל ההשוואה בין קלייר בפוסט האחרון שלה http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12018
לבין בצלמו בפוסט האחרון שלה
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=9330
ואידך זיל גמור

קייל​(לא בעסק) • 16 במאי 2005

אני עוד מימי הטירונות שלי מתנגד לשיטות האלה של "שבירת האדם" כאמצעי ל"חינוך מחדש".
אני חושב שזה שיטה של אפסים שאין להם דרך אחרת להשיג את המטרה שלהם.
לדעתי, שולט אמיתי הוא איש כזה שהנשלט מסתכל עליו בהערכה ולא בפחד, מתוך רצון להידמות לו ולא מתוך רצון לרצות אותו.

לצערי, רבים הם הדומים/ות שלא רואים את זה כך.

מאידך, אין להתעלם מהעובדה שישנם/ן נשלטים שזה הקיק שלהם. להיות מושפלים ולהגיע הכי נמוך שאפשר. החשוב כאן, מבחינתי, היא האבחנה שבין מה שקורה בתוך הסשן ובין מה שקורה מחוץ לסשן. כלומר, אני מאמין שהדום/ית אחראי לכך שלאותו סאב/ית תהיה האפשרות בתום הסשן לצאת לעולם שאחרי הסשן כאשר החוויה של הסשן סגורה מבחינתו, והוא יוצא ממנה מחוזק יותר ולא חלש יותר. צריך לזכור שהשליטה מועברת באופן רצוני וזמני מהנשלט לשולט, והשולט אחראי בסוף היום להחזיר את השליטה חזרה לנשלט, לפחות בלי להוריד ממנה ועדיף עם מטען נוסף של כוח.

en1 • 16 במאי 2005

יוספוס,
מה שכתבת מיותר.
וזו היתה הדרך הכי נמוכה להשפיל מישהו.
אני מקווה שלפחות נהנית מזה.

אין לי מושג איך הן מרגישות, אבל בי זה העביר זעזוע קל.

T O M​(שולט) • 16 במאי 2005

"אישה יפה" זה סרט מקסים ונהדר.
מודה שבהתחלה קיטלגתי זאת כעוד קומדיה רומנטית חביבה ובינונית.
אבל מצפייה שוב ושוב הוקסמתי מהסרט ומצאתי אותו ייחודי מהשאר.
וקומדיות רומנטיות זה לא הז'אנר שאני אוהב

אני אתייחס לסרט בלבד ומה שאהבתי בו בעיקר.

לאורך כל הסרט ,מהפעם הראשונה עוד, הוא התייחס אליה כבת אדם.
לא זילזל בה ולא לקח אותה כמובן מאליו.
כולם הסתכלו על המעמד שלהם כשראו אותם יחד. שלו כאיש עסקים עשיר ומצליח ושלה כזונת רחוב.
כשהם היו אחד עם השני הם לא ראו מעמדות. הייתה ביניהם תקשורת טובה ועל זה הם הסתכלו.

נקודת משבר הייתה כשריצ'ארד גיר גילה את הסוד עליה(שהיא זונה) לחברו.
זו הפעם היחידה בסרט שהוא לקח אותה כמובן מאליו וסיפר בצחוק על המקצוע שלה בפני החבר.
גם אז זה נעשה רק אחרי מסע לחצים מצד החבר והפחדה שבעצם היא מרגלת של החברה המתחרה שלהם ואז ריצ'ארד חשף את סודה כדי להרגיע אותו.


יש כמה רגעים מיוחדים בסרט שהם משמעותיים בעיניי:

1) הוא התנצל עמוקות על התקרית והודה שהיה לא בסדר. לא כל אחד היה עושה זאת.
במיוחד במעמד שלו מול שלה.
אנשים אחרים במעמדו היו מצטדקים וממציאים איזה תרוץ בנוסח:
"הכל בסדר את סתם עושה דרמות. אז סיפרתי אפשר לחשוב מה קרה. הרי זה מי שאת"
הם לא היו רואים לרמה שלהם שהם אנשי העסקים יתנצלו בפני זונת רחוב קטנה.
הוא לא עשה זאת.
הוא היה מספיק גדול בשביל להודות בטעותו ולהתנצל בפניה.


בסצנה שבה החבר כמעט אונס את ג'וליה רוברטס, ריצ'ארד בא ומגן על הזונה.
לא על חברו שאותו הוא מכיר כ-10 שנים והם הידידים הכי טובים.
אחרים אולי היו מחליקים את העניין בגלל שהוא חבר נאמן הרבה זמן והיא סתם זונה.
הרי הם עובדים ביחד ומכירים אותם אנשים ואילו היא סתם אחת שהכיר לא מזמן ועוד כ"נותנת שירות".
אבל הוא נהג אחרת.
הוא לא נתן לעניין המעמדות להשפיע עליו. הוא ידע בשניה הראשונה מי התנהג לא בסדר
בסיפור הזה.
הוא יצא בגלוי נגד ה"חבר" ותמך ב"זונה".
מבחינתו החבר היה החלאת אדם ואילו היא הייתה החברה האמיתית שלו.
בן אדם ישר.